לרוב אני מוצאת את עצמי מהרהרת על דברים במספר סיטואציות : במקלחת ובנסיעות .
נסיעות ארוכות , נסיעות קצרות , מקלחות קרות או חמות , זה לא משנה , אם אני שם תמיד יש לי את הזמן שלי להרהר קצת .
אני נוסעת כל יום בערך 20 דקות באוטובוס , לפעמים הוא עמוס , לפעמים הוא ריקני , לפעמים חם בו , קר בו , לפעמים יש את האידיוט בקידמת האוטובוס שפותח חלון ואז כולם קופאים מקור מאחורה .
ותמיד יש את זה שיש לו את הפלאפון - דור שלישי , עם מצלמה , משחקים , חיבור מהיר לאינטרנט , ואפילו מקשים מגניבים ואך יכולתי לשכוח - האמפי עם הרמקולים שמאפשרים לנוער הממוצא להשמיע את פלאי יצירותיהם של אילו להם הוא סוגד . לרוב זה מסתכם בשירי דיכאון , היפ הופ וטרנס רצחני כזה שמרעיד את על הכיסאות ברדיוס של 5 מטר ממקור המוסיקה .
ותמיד יש את הגברת הזאת שמתאפרת בבוקר שעות ואתה נכנס לאוטובוס ורואה עד עמה זה פטאטי , ואיזה אחת שעדין לא הצליחה להתמודד עם זה שהיא לא בת 16.
ותמיד , אבל תמיד יש את האידיוט שיושב עם הרגליים על שתי כיסאות , ולידו תמיד יש איזה סבא שרוצה לשבת , ואז הוא כאילו צריך לשלוח מבט , לבקש מהאיש הצעיר להוריד את רגליו ולאפשר לו לשבת .
באוטובוס שלי , יש את אותם התלמידים שלומדים באותו בית הספר , ונוסעים באותן שעות , והם מברכים אחד את השני בבוקר טוב רק ע"י מבט - כי הרי זה לא מגניב להגיד שלום כמו בן אדם .
וכשאתה עולה לאוטובוס אתה קולט פתאום ש30 איש נועצים בך עיניים , כשאתה עובר במעבר הצר בין הכיסאות , הם מסתכלים מה אתה לובש , מה אתה מחזיק , האם ישנת בלילה , האם יש לך מבחן ... הם בוחנים אותך ...
ואם מישהו שלא נוסע כל יום באוטובוס קו 729 של נתיב אקספרס בשעה 7:20 עולה לאוטובוס אז כולם נועצים בו מבטים משונים כשהוא עולה .
באוטובוס שאני נוסעת בו יש איש עסקים מוקפד כזה , השער השחור שלו משוך לאחור באלגנטיות , הוא תמיד מגולח , ותמיד יש לו את התיק השחור שבו מסודרים מסמכים בקפידה . ויש את הפריק שתמיד יושב מאחורה . ויש אישה אחת שתמיד לובשת סוודר כחול ומחייכת, ויש איזה אחת שנמנה שמתלבשת בטוב טעם . יש את הערס שנוסע בקידמת האוטובוס . ויש תלמידה שתמיד נראת כאילו היא עדין ישנה . ואישה אחת שכל יום באה עם מגף בצבע אחר .
ויש עוד אנשים , ואפשר לספר עליהם עוד הרבה ...
כשנסעתי היום באוטובוס , בחזרה , ב20 דקות הערורות האילו הסתקלתי מסביב , מישהיא שמעה דיכאון במושב ליד , ובשלב מסוים היא התחילה לשיר . ואחת נוספת היתה מלאה בשרשראות זהב מפלאסטיק , וזה הצחיק אותי - כי זה נראה טיפשי בעיני .
ולכל הבנות בספסל האחורי היתה אותה תסרוקת , הם נראו כמו עקרות בית נואשות שיש להם ילדים וכלב לטפל בהם . שערם הה צבוע בשחור , הפוני שערך מאז הביקור האחרון אצל הספר היה תפוס ע"י סיכת פלטסטיק בצורה מעוררת רחמים על ראשן . היה להן שקיות מקסטרו , פוקס , והוליגמן ולאחת מהן היתה גם שקית מהסופר פארם .
כל זה לא היה מענין אותי לולא הן לא היו יושבות בפנים חמוצות , אם האודם האדום על השפתיים , שמאד לא הלם את החולצה המנומרת , ודיברו על....על....על... אני לא יודעת על מה , אני לא מקשיבה לשיחות של אחרים . הן פשוט פיטפטו כמו שהיה מגדיר את זה אבא שלי - דיבור ללא תחליט , בלי מקסנות , תהיות . סתם המון הבהרות חסרות משמעות .
באותן שניות לא זילזלתי בהן , וגם עכשיו לא . הן פשוט עוררו בי משהו , גרמו לי לחשוב ....
אנחנו נולדים קרחים , רטובים ורעבים , ומאז המצב רק הולך ומחמיר .
אנחנו מתחילים לאכול ואז מחפשים נואשות את הדרך אל הרזון הנצחי .
מחצית החיים שאותה אנו לא מבלים בשינה אנו עוסקים בלהראות טוב .
כשאנחנו סוף סוף מגיעים למצב שבו אנחנו מרוצים מימה שאנו לובשים אני נזכרים פתאום ששחכנו להיות מרוצים מימי שאנחנו.
הזמן שנותר מתחל למספר קטגוריות :
1. לימודים - דבר מה לא רצוי שכזה
2. ריבים - תמיד מנסים להוכיח למישהו משהו , ללכת עם מישהו ראש בראש , לשנוא מישהו לאהוב מישהו אחר .
3. התלבטות אינטנסיבית - מטבע הדברים מפני שאנו יצורים שמפחדים משינוים , מפחדים לא לעשות שינוים , מפחדים שצעד כזה או אחר ישפיע על משהו .
4. קניות - בילוי שהחליף בצורה מענינת בילוים אחרים אצל רבים מאיתנו .
אחרי כל אילו נשאר לנו זמן לרחם על עצמינו , לרחם על אחרים וכו'....
אני אישית מכירה מעט מאד אנשים שבחיי היום יום שלהם נשארו הרגלים מגונים כמו למשל :
- קריאת ספרים
- שמיעה של מוסיקה שונה ומשונה ולא רק מה שאין ומודרני - יש בעולם כל כך הרבה מעבר למוסיקה שהיא אין כרגע ומחר היא תעלם ממצעד הפזמונים .
- תרומה - זה נשמע נורא פלצני , אני יודעת . אבל אני מדברת על תרומה קטנה , החל מי לתת כסף ( כן ההדבר הזה שכל כך קשה להם להפרד מימני ) לענים , לנזקקים ועד למחזור פחיות , או תרומת חפצים לכל מני מקומות . מי שניסה יודע כמה טוב זה לתת מעצמך , באמת , לא כי אתה מקבל משהו בתמורה .
- תחביבים שלנו , כאילו שאנו באמת אוהבים .
- משחקי קופסא - כן אילו ששיחקתם בהם בכיתה ד' עם הבת דודה הקטנה , לא תאמינו כמה כיף זה יכול להיות בחברת אנשים טובים : ]
-שתיקה - תנסו , נראה אותכם יושבים חצי שעה בלי מוסיקה , בלי משהו לעשות , בלי אף אחד , בלי לדבר . תנסו לחשוב , לנוח , לנשום..... קשה ?
- צפיה בסרט טוב
- שיחה עם מישהו שאנו לא מכירים רק כדי להכיר אותו טוב יותר - תתפלאו כמה דברים אתם לא יודעים על אילו שאתם קוראים להם חברים .
- שאלת אנשים מה שלומם - אני ותכוונת כשאשכרה מקשיבים לתשובה שלהם .
אתם יכולים לתקן אותי , או להצדיק את דברי , אתם יכולים להרהר בהם או להעביר אותם מאוזן אחת לשניה .
זה הרהורים שלי , עמוקים רדודים , שמחים מדכאים .
פגשתי אותה היום , צבע השער שלה היה שוב שונה , היא חיבקה מישהו אחר ולא אותו , היא חייכה , כמו תמיד . " היא מדגמנת עכשיו לאיזה חברה ... "
פלטה החברה שצמודה אליה , כאילו הן תאומות סיאמיות רק שאחת דוגמנית והשניה לא. " איפה עדיף שאני יוציא את הכסף ? האיזה כספומט ? " זאת השאלה שעמדה על הפרק , הצטערתי שבאתי איתם - הורדתי פרופיל ולא רציתי שאיש ידע שאני עובדת , ולומדת ויש לי חבר מדהים , ואני מרוצה מהחיים שלי .
הכנסתי את האוזניה לתוך האוזן , והיא המשיכה לדבר .... על זה שהיא הולכת לחדר כושר , ועל זה שהיא צרכה לקנות בגדים , ועל זה שיום האהבה קרוב ואין לה רעיון מקורי .
שתקתי - לא הבנתי מילה מימה שיצא לה מהפה . לא היתי שם באותו הרגע . היתי במקום אחר . כאילו נדדתי מהסיטואציה החוצה וניסיתי להתסכל עליה באופן אוביקטיבי : אז מה אם היא דוגמנית ? אז מה שיש לה סוכן ? ספר ? וקוסמטיקאית פרטית ? אז מה שיש לה גוף יפה ?
על הגב תיפסה לי מפלצת ירוקה שקוראת לעצמה למרבה האירניה - קינאה .
סרבתי להכיר בזה שהיא יושבת לי על הגב . בראש רצו לי כל מני דברים . נשמתי עמוק ואמרתי לה שאני פונה כאן . ועוזבת אותה .
נפרדנו , כל אחת לדרכה .
נכנסתי למסעדה סינית קטנה ולקחתי עוגיה מזל : היה כתוב בה - אל תבזבז את זמנך בדאגות על משהו שאתה לא יכול לשנות .
זאת אני , ואני לא יכולה לשנות את העובדה שאני לא דוגמנית צמרת עשירה .
אני רק יודעת שאין אף אחת שדומה לי.
אחרי שדיברתי עם ניר הורדתי בעדינות את המפלצת הירוקה שנרדמה לי על הגב , היום הבנתי שכמו שאתה מסתקל על מישהו ומקנא בו אפילו קצת - עם אותם הדברים הקטנים שגם אתה היתה רוצה לקבל . מישהו באותו הרגע מביט עלייך ואומר לעצמו : אווי , איזה בר מזל , הלוואי עלי .
וחוק מרפי אומר שהדשא של השכן ירוק יותר . אני חושבת שהשער של השכנה פשוט צבוע יותר .
או לחילופין לשדים של השכנה תמיד יש יותר סיליקון .
זה איזה קטע של בנות לקנא אחת בשניה כנראה ..... עבר עלי יום מענין , את חלקו העלתי כאן
סביר להניח שהבלוג הזה יסגר בקרוב , תחושת בטן - נראה לי שצריך לחזור לכתוב באיזה מחברת ישנה עם עט או עיפרון .
לילה טוב וסוף שבוע משובח שיהי
באהבה נצח ( בקשר לחרמון , היה נחמד , אולי אני יעלה תמונות בקרוב )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
