לקום בבוקר ולהרגיש כאילו בחיים לא הייתי יותר עייפה
ללכת ישר למטבח ולחפש את הקפה שאמא הכינה לי
לשאול את אמא "מה שלי?" והיא תצביע על הספל הירוק, כי הלבן תמיד שלה, אבל סתם כדי לא לקחת את הסיכון שאני אקח לה אולי בטעות שלוק ואבין שזה לא הקפה שלי
לשבת בערך רבע שעה על המחשב עם הקפה ולהתעדכן בכל מה שקרה פה בלילה
לקום בלית ברירה וללכת לחדר אמבטיה, להדליק את הרדיו, לצחצח שיניים, לשטוף פנים, לשים עדשות
ללכת לחפש בגדים. לרוץ בין כל הארונות בבית ולא למצוא בגדים. למצוא בסוף משהו.
לגלות שנשארו לי בדיוק 10 דקות לתזוזה
ללכת לסדר את השיער, לקחת כדורים, למלא לי מים.
לנסות להאבק עם המחברת הסטוריה ה-מפוצצת- חומר שעה ולסדר הכל ככה שהתיק לא יהיה מפוצץ ויציק לי, אז מה שהוא עדיין מפוצץ בסוף ומציק לי?
לזרז את אמא
לקחת מסטיק, לרדת לאוטו
להתקשר לאוהד, לאסוף את אוהד, לנסוע לנסוע לנסוע
להגיע לרוגוזין, לקפוץ על נוי, לתהות עד כמה גלית תאחר היום
ואז היא מגיעה, ואז בחן, רבע שעה שאני יושבת וחושבת וכותבת את כל השטויות שהצטברו לי מאתמול בראש
ואז אני קמה עם סחרחורת כי התרכזתי יותר מדי וממש נכנסתי לזה, ומגישה
ואז אני מוציאה את הפלאפון ומשחקת בו כל זמן שלא כותבים, או שהכי כיף בימי רביעי, כי אז נוי מביאה ראש1, ואם אני ממש ברת מזל אני אפילו מוצאת שם את אחותי ועוד כמה אנשים מפוקפקים
ואז נגמר השיעור הראשון ב10, בימים טובים יוצאים בעשרה ל..
ויושבים במדרגות המוזרות האלה שכמעט נפלתי בהן הרבה יותר מדי פעמים
וההפסקה עוברת הרבה יותר מהר מרבע שעה בשיעור
ואז מנסים להתעכב אבל חוזרים לכיתה איכשהוא בזמן ומתחיל השיעור השני, שעובר הכי הכי לאט
ואז אני חייבת לספר לנוי מה קרה לי אתמול, כי לאחרונה קורה יותר מדי
אז אני לא מתאפקת ואני מספרת לה הכל
עד שהמורה מעירה לנו, ושוב , ושוב , ושוב...
ואז אני עוברת מקום, או שנוי עוברת מקום, ואני מתעצבנת על המורה ועושה לה פרצופים שנייה אחרי שצחקנו לנו וחייכתי אליה את החיוך הכי מקסים שלי
ועוד קצת מאורעות תרפ"א תרפ"ט וכל מיני שטויות כאלה, עד שאני מגיעה לשלב המעצבן שאני לא עוברת בלוקסור
ואז כותבים מלא מלא מלא... ואז יש עוד הפסקה
היא עוברת קצת יותר מהר אפילו, אבל היא פחות מייאשת - כי אחריה נשארו רק עוד 45 דקות
חוץ מהעובדה שסופרים אותן מהשנייה שנכנסים לשיעור, השיעור של ה45 עובר הכי מהר.
ואז ב12:47 יש 63 אבל הוא מפוצץ וצריך ללכת אז מחכים ל64 עוד איזה רבע שעה כזאת כיפית בשמש
ועוד 10 דקות בביג ל51, ומגיעים הביתה ב13:30 אם אופטימיים, או ברבע לשתיים אם פחות...
מחצית שלישית. מי המציא את זה, ומה ההגיון אם יש רק שני חצאים בכלל?
וכמובן שזה רק מה שבשגרה
אני ונוי יכולות להדפק ממש נגיד איזה יום, ולא להפסיק לחפור... או להזכר במערכונים של שחר חסון ולהקרע מצחוק בלי קשר לכלום באמצע השיעור. אבל ממש להקרע, התקפי צחוק (אהמ נוי)
וכל ההתכתבויות שלנו, ותקופת ההתכתבויות ביומן של ג'לה ! יאאאאאאאאאא
ונוי שעושה פדיחות לעצמה בשבילי, ואני שעושה פדיחות לעצמי בשבילה
והקיוסקאי הכי חפרן שקיים !
ואני שיושבת עם התשובות מולי ומקריאה לנוי הכל כשהיא לא זוכרת כלום ואז היא מקבלת 80+ בבחן
וההתכתבויות המשותפות עם אורי בSMSים
והמשברים,
וה"אני לא יכולה יותר. לא, באמת שאני לא יכולה יותר. אעאעאעאעא !@!#@##@"
"זה אוי ואבוי !!" "לאאאאא זה דיי דיי דיי !!"
"Youu silly Guss!"
"חבל, יכלנו להיות חברות טובות...."
"וואי מור"
"אלףףףףף" "סטופ" "כ" "כפיר"
וכל השמות שרשמנו על השולחן והשטויות מהיום הראשון
והרשימה של האנשים שאנחנו מתגעגעות אליהם שסימנו V וX חחחחחחח
איך הייתי עוברת את זה בלעדייך סתומה אחת ?!?!?
Let's make History ! :))))
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מור.....