לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

miss kitty fantastico


תהא השטחיות מרבץ רגליכם והרדידות - מאור לנשמתכם. עיבדוה!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2008

רוקד לקול הבנות


 

Xander: Y'know, this might go a lot faster if you femmes actually picked up a shovel, too.
Giles: Here, here.
Buffy: Sorry, but I'm an old-fashioned gal. I was raised to believe that men dig up the corpses and the women have the babies.

            ("Some Assembly required")

 

 

סיימתי כרגע ספר ממש לא רע בשם "להדליק את הבנות" של שריל בנארד (הוצאת חרגול).



העלילה מתרחשת בעולם חלופי לשלנו, עולם אוטופי שעבר מהפכה שבעקבותיה הנשים שולטות בו. זהו גן עדן בלי אלימות וסמים ועוני ורעב ומלחמות ופורנוגרפיה, שבו נשים מנהלות כל פן במדינה ואינן מפחדות לצאת לרחוב לבדן בלילה. הגברים לומדים להתחבר לעצמם, ואלה שלא מצליחים או לא מסוגלים, חיים בשמורה שנקראת "אזור שש", מקום מגודר ומבודד.

בעיקרון זהו ספר פמיניסטי, אבל בעצם הוא לוקח את הפמיניזם הרדיקלי ומגחיך אותו (מילולית, שכן אני מוצאת את עצמי צוחקת בקול רם תוך כדי קריאה). הסופרת רוקמת לעצמה פנטזיה נהדרת, שכאישה נעים לי מאוד להתחבר אליה. נשים כבר לא צריכות לבשל, לנקות ולסחוב קניות מהסופר. אחרי המהפכה מצאו פתרון לכל אותן עקרות בית אנאליות שרואות את עצם קיומן בעבודות בית ובדאגה לאדם אחר, והן עובדות כעוזרות בית בבתים של אחרים.

אף אחד כבר לא אוכל בשר, וכולם שומרים על איכות הסביבה. מי שנוסע ב"אקו-בוס", מקבל קרדיט על הנסיעה במקום שישלם עליה. כולן עסוקות כל הזמן במדיטציה ובהדלקת קטורת בריח מרווה ובשתיית תה צמחים (קטעים שעצבנו אותי מאוד).

 

בכל מקרה, אחרי כמה אלפי שנים שבמהלכן נשים האמינו שהן מיעוט, למרות שהיו מחצית מהאוכלוסיה, משום שגברים הפעילו עליהן לוחמה פסיכולוגית (ולעתים קרובות גם פיזית) שניצלה חולשות כמו העובדה שהיו נטולות אגו וגרמה להן לתפוס עצמן כתלויות וחכמות הרבה פחות מהגברים - אחרי כל הזמן הזה הנשים לוקחות לעצמן בחזרה את כל הזכויות שנלקחו מהן, ובראש ובראשונה את החיים מתוך ידיעה שהן אינן נופלות מן הגברים בשום תחום, ומתוך עוצמה ואמון בערכן.

 

אז כן, הפנטזיה הבסיסית נחמדה לי, אבל אז בנארד לוקחת אותה בכוונה תחילה רחוק מדי.

 

נשים הן לא רק אזרחיות שוות זכויות, אלא אפילו טיפה יותר מהגברים, שצריכים לעבור חינוך מחדש (אלה שלא נולדו אחרי המהפכה). המחמ"ח (מחונך מחדש) – כל עוד לא קיבל את התעודה שלו – מתגורר במעונות וצריך לעבור חמש הסמכות כדי להיות אזרח:

1. מיומנויות-עצמאות, כגון לדעת לבשל, לטפל בפעוט תיאורטי במשך 72 שעות וכולי (ואני לא יכולה שלא להיזכר בזאנדר מבשל את הביצה שלו ב"ביצים רעות").

2. אימוני סלידה מאלימות, שאם יעבור אותם, יחוש לדוגמא דחף להקיא אם יראה סצינת מלחמה או יחטוף התקף אסטמה למראה סצינת אונס.

3. העשרה ביוגרפית שתלמד אותו עד כמה התפקידים המגדריים ייסרו את מקבליהם במהלך ההיסטוריה.

4. הדדיות מודרנית – מה להגיד ומה לעשות וממה להימנע במגעים העתידיים שלו עם מיעוטים אתניים, אנשים מוגבלים, נשים, בני נוער, זקנים ואנשים בעלי נטיות מיניות שונות.

5. השלב האחרון הוא הסטאז' שבסיומו יקבל תעודה המאשרת כי נתן כתף לבניית החברה החדשה.

 

כל זה עושה לי תחושה לא נעימה בבטן, מה שכנראה אני אמורה להרגיש. כל העניין הזה מסריח מממשלים אפלים ומדכאים. ולא סתם היא מרפרפת על אורוול עם ראשי התיבות שלו ועם המיניסטריונים ושכתוב הספרים.

 

גיבורי הספר הם ליסה שעובדת במיניסטריון המחשבה וג'סטין, הסטאז'ר הצעיר שלה.

אחרי המהפכה משוכתבים יצירות תרבותיות כמו ספרים וסרטים, כדי שיתאימו לעולם החדש.

על ליסה מוטלת המשימה לסרוק עשרות ספרים – רומנים רומנטיים, ספרות פורנו, ובעצם כל מה שנכתב בספרות לדורותיה על היחסים בין שני המינים, בעיקר בתחום יחסי המין, ולדלות מהם פנטזיות סקס שראויות להדליק את הבנות. במהלך העבודה היא טובעת בגברים פראיים שמכניעים את אהובותיהן הכנועות, בשירה גרמנית אירוטית ובכתביהם של דה-סאד ואן רייס.

 

הסופרת מפסיקה מדי פעם את מהלך העלילה ופונה ישירות אל הקורא במונולוגים מצחיקים עד דמעות (האם בספרות יש קיר רביעי?).

"זה הרגע שבו אתן מתחילות למחות, נכון? כמה מרושע, אתן חושבות. הנשים האלה כל כך אכזריות! כל כך מניפולטיביות ומתנשאות, מכריחות אנשים נחמדים כמו ג'סטין לחיות במעונות, בעוד ההארה נשפכת להן מהאוזניים. ואני אומרת: תתמודדנה! לא הקשבתן בשיעורי היסטוריה? מה עשיתן, מילאתן אינספור דפים בחתימות דמיוניות שהראו מה יהיה שם הנישואין שלכן, אם רק תצליחו לגרום לחבר התיכוניסט החנון שלכן לבקש את ידכן? תרשו לי לעדכן אתכן קצת בעניין מהפכות: מה שיש לנו כאם זו גרסא מעודנת בתנאים של סלון יופי. הנשים האלה מתורבתות לחלוטין, והמהפכה הזאת יפה מאוד.

רוב המהפכות מתחילות במרחץ דמים. ההמון שועט ברחובות, שוחט, עורף ראשים, נועל אנשים בצינוק, רודף אחריהם עם לפידים ומעלה אותם באש, נועץ את ראשיהם על שיפודים ובונה מגדלים מגולגולותיהם. אחר כך מגיע תור הטיהור השכונתי, שבמהלכו אפשר ללכלך על כל מי שלא אוהבים ולראות איך גוררים אותו אל הגיליוטינה. מי ששורד את החלק הזה צריך לקחת נשימה עמוקה, כי הנה מגיעה המהפכה התרבותית! הגיע הרגע להעמיד אותך מול ההמון ולהשפיל אותך. הגיע הזמן לשכתב את ההיסטוריה, לשרוף כמה ספריות, להחרים כמה ספרים, להשמיד כמה יצירות אמנות, לבצע חיפוש בכמה בתים באמצע הלילה, ולאמן את הילדים לבלוש אחרי ההורים.

אתן חושבות שהנשים האלה אכזריות? תבדקו את המהפכה הצרפתית, המהפכה הסינית, המהפכה האיראנית, ואז תדברו. זה עוד כלום. לפי דעתי, ג'סטין צריך לקחת את הכלב המכוער שלו הביתה ולהגיד תודה". *

 

* ג'סטין מקבל את מק, כלב קטן ומקומט, ועליו להוכיח שהוא מסוגל לטפל ולדאוג לו. חתולים אינם נמצאים בתוכנית. הממשלה מאמינה במין בולשיט שלפיו חתול לא מראה לך שהוא זקוק לך ולכן לא תחווה צמיחה רגשית.

 

אני קוראת וזה מרגיש לי כמו bizarro world. הבנות הולכות למסעדת "ביצים" (שהיא כמו "הוטרס", רק הפוך...).

 

כמובן שחלק מהגברים לא מרוצים ושואפים להחזיר עטרה ליושנה, ואז קמה המחתרת, שכוללת, למרבה הצער, גם די הרבה נשים שגם הן מתגעגעות למה שהיה פעם.

במסגרת הפגישות המחתרתיות הגברים צופים ב"משמר המפרץ"  ומשחקים כדורגל, והנשים מתאפרות, מרכיבות ציפורניים מלאכותיות ורוקדות ריקודים סלוניים עם בני זוגן.

"המונולוג היה קצר, אך הוא הותיר את ליסה חסרת נשימה. לא די שהמילה 'בחורה', על כל הטונים הצורמים והארכאיים שלה מזעזעת אותה, היא לא שמעה אותה מימיה בסמיכות למילה 'סקסית'. והרעיון שגבר ישאיל את בת זוגו לגבר אחר הוא פשוט עוצר נשימה. ונדמה לה שהוא גם לא חוקי. שאר הנוכחים בחדר אינם שותפים לסלידתה. למרבה הפליאה, נשים רבות מגיבות לנאום הדוחה הזה דווקא בצחקוקים דקיקים ומרוצים – צורה ארכאית של צחוק נשי שליסה קראה עליה, אך אינה זוכרת ששמעה אותה אי פעם במציאות.

הגברים נראים פחות משועשעים. כמה מהם מפגינים בעלות על בנות זוגם, בכך שהם מניחים על צוואריהן ידיים בהמיות, בתנוחה המרמזת על משהו בין חיבה, גאווה וחניקה. ליסה נגעלת לגלות שזה גורם לנשים לצחקק ביתר שאת, ואף להתנדנד על מה שנראה כמו נעליים מעוקמות בעלות צורה משונה ומוגבהות בחלקן, ולאבד את שיווי המשקל, ועקב כך להיתלות על כתפיו של השותף הגברי שלהן, ולהעיף כמה שיותר שערות אל תוך פניו."

 

אז האם חברה כזו יכולה להתקיים לאורך זמן? האם ניתן "לאלף" גברים להיות יותר רכים ורגישים? האם לנצח גברים יהרגו ונשים יפתו כדי להשיג את שלהם? האם שינוי מאזן הכוחות בין המינים משנה גם את מה שגורם לאישה "להידלק"? האם תמצא ליסה את מה שגורם לה להידלק?

לא לכל יש תשובה, אבל למה שכן – תצטרכו לקרוא ולהיווכח בעצמכם.

 

כאן תוכלו למצוא את שני הפרקים הראשונים של הספר.

 

והמון תודה לאיטרנלי על הספר.

 

המשפט החכם של ג'סטין: "אם יש כוח כבידה, מוכרח להיות כוח קלילות."

אני מוכרחה לאמץ לי אותו.

 

נכתב על ידי , 23/11/2008 14:04   בקטגוריות ספרים רבותיי, תרבות בשקל וחצי  
92 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   2 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיס בוז'רסקי ב-29/11/2008 13:55



Avatarכינוי: 

בת: 19

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmiss kitty fantastico אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על miss kitty fantastico ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)