"אז אני יושב לי בבר והבחור הזה ניגש אלי ואומר לי: 'החיים שלי חרא' ואני מסתכל על כרטיס האשראי המוזהב שלו ואיך הוא מסתכל על אנשים ואני מסתכל על הפנים שלו, ואתם יודעים, איזה פנים יפות, ואז אני פשוט אומר לו: 'אחי, נקודת המבט שלך על החיים על הפנים'."
(מיקה, Blame it on the girls)
תלחצו על ה-play כדי שיהיה לכם פסקול להמשך הפוסט.
אז אני יושבת באוטובוס באמצע הפקקים של יום חמישי ומקשיבה לדיסק החדש של מיקה, ואתם יודעים, איזה דיסק נהדר! ועל הפרצוף שלי מרוח חיוך אווילי כאילו הרגע ברחתי מאשפוז כפוי. אני מאושרת למרות שאין לי שום סיבה.
פתאום כל העולם נצבע בצבעים בוהקים ואני קמה ורוקדת באוטובוס, אני מחוללת סביב לאנשים וסביב לעמודים, מנענעת את הטוסיק לנהג והוא מחייך.
מסביבנו כולם עוצרים את מכוניותיהם ורוקדים על אבא הלל או על הגגות. אנשים משליכים בלונים וקונפטי אדום מהחלונות.
כל העולם הוא כמו מחזמר מתוק, צבוע פסטל.
וב"הכי גאים שיש" ג'סטין נדלק על איזה בחור צעיר שמכנר בווירטואוזיות ושהיה מוכר לי אש. משום מה סברתי שהוא היה אחד החשודים הרגילים בגוסיפ-גירל, אבל רק אחרי שימד"בתי, התחוור לי בהנאה שהלוא הוא סקוט הופ מ"באפי".
הדמות של הכנר העונה לשם איתן גולד (ובמציאות הוא בכלל איזה פאבריציו), מזמין את ג'סטין לביתו ושם מכיר לו חבר מיוחד – חתול יפהפה העונה (?) לשם וולפרם פון אשנבך, שדוד גוגל טוען במפגיע שהיה אציל גרמני ומשורר שכתב פואמה על פרסיבל, אביר השולחן העגול, שיצא לחפש את הגביע הקדוש, ושוואגנר כתב בהשראתו אופרה.
החתול המתוק הזה גורם לי לפרוץ בצווחות גיל שמניבות מבטי קנאה מתפרחת התלתול אשר כל אותה העת רובצת על בטני.
ג'סטין גם מתלהב ומתלטף עם החתול דנן ואומר שזה שם קצת ארוך ומפואר מדי עבור חתול, ואכן הפרוון המתוק נראה כאילו הוא בכלל היה מעדיף להיקרא מיצי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: