גלגלצ משדרת כל היום שירים "בפי נשים, עבור נשים".
בתחילה אני שומעת את דולי פרטון מתחננת לג'ולין שלא תיקח את הגבר שלה רק בגלל שהיא יכולה.
"הוא מדבר עלייך מתוך שנתו, ואינני יכולה שלא לבכות כאשר הוא קורא בשמך", "את יכולה לקחת בקלות את הגבר שלי, אבל את אינך יודעת עד כמה הוא חשוב לי", "את יכולה לקבל כל גבר שתרצי, אבל אני לא אוכל לאהוב שוב, הוא היחיד בשבילי, האושר שלי תלוי רק בך".
והגבר שם הוא כמו סמרטוט נרפה, הולך שבי אחרי בחורה יפה שמובילה אותו ברצועה. אין לו "סיי" ורק היא, ג'ולין, תחליט מה עומד לקרות.
(וג'ולין היא התגלמות ה"מרי סו": אי אפשר להתחרות ביופיה, שערה תלתלים ערמוניים לוהבים, עורה שנהב, עיניה אזמרגד וחיוכה הוא כמו משב אביבי).
ומספר דקות אחר כך, אילנה רובינא מתריסה בפניו של הגבר *שלה*:
"אני רואה שוב בעיניך שהיית שוב איתה אתמול, אני רואה איך בעינייך אתה והיא עכשיו לבד. אם היא אמרה שהיא אוהבת רק אותך כל כך, אז לך איתה, לך לך איתה לשם".
הפוסט הזה היה יכול להיכתב ב-1960, ב-2010 או ב-2060.