התאומות בזמן האחרון בקטע של נסיכות, במיוחד נעמה. הן מבקשות לפני השינה לפעמים את שלגיה (וגם זהבה, שהיא לא נסיכה, סתם פורצת לבתים. מה מוסר ההשכל, ילדים? תתקינו לכם בבית מערכת אזעקה), הן מקבלות ביצות הפתעה של נסיכות (כן, יש דבר כזה), משחקות עם בובות של נסיכות ויש להן גם מצעים חדשים עם שלגיה והמכשפה עם התפוח והנסיך והגמדים (שסינג'רו את שלגיה להיות עוזרת הבית שלהם).
ביום שישי האחרון, דיסקסנו, נעמה ואני, מעט את סינדרלה (היא עוד לא מכירה את הסיפור בשלמותו), והיא אהבה דווקא את הקטע של איבוד הסנדל. לכו תבינו.
הנה שיחה שהיתה לפני כשבועיים:
נעמה: "אני נסיך".
עלמה: "את לא יכולה להיות נסיך כי את בת".
אני: "היא יכולה להיות נסיך אם בא לה".
נעמה מהרהרת בעניין כמה שניות ואז מכריזה: "אני נסיכה".
אני: "אין בעיה, רק אל תחכי שהנסיך יציל אותך, תצילי את עצמך קודם".
אין דבר כזה פמיניזם מוקדם מדי, נכון?
אוי, ומי ישטוף עכשיו את כל הכלים שהצטברו בכיור?
התפרסמה כתבה שלי המבכה את לכתה בטרם עת של סטארגייט אטלנטיס.
אחרי כמה שבועות של יגע, אני חוזרת לפינת השיר. הנה אחד ש"רץ" כבר די הרבה זמן ברדיו אבל אהבתי משמיעה ראשונה ועדיין לא נמאס לי לשמוע – I feel better של טוגן חם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: