* הכותרת הינה ריפרור ופירור לקוראת שלי.
התלבטתי אם לכתוב את הקטע הבא, לא נעים לי שאני כותבת כל הזמן על אותם דברים, אבל מישהי (זאת מהכותרת) אמרה לי שזה בסדר.
בזמן האחרון שתי בנות כבר ציינו בפניי שהן לא שרדו ו/או לא חיבבו את "קליפורניקיישן". הן לא הסבירו מדוע, אבל אני יכולה לנסות לשער.
גם בעיניי יש בסדרה הזו יותר מדי סקס לשם סקס, ועל פניו, הגיבור הראשי ממלא את חייו כשהוא בעיקר מזיין, שותה ומעשן. כשמנסים לעמוד על טיבו, לא ברור מה הוא יותר: תינוק שחי לפי פקודות האיד שלו או בעל חיים שפועל לפי אינסטינקטים ויצרים ותו לא.
זה בולט במיוחד בעונה השלישית ש"רצה" עכשיו בערוץ 3, שבה קארן בניו יורק והאנק עושה מה שבא לו.
אבל אני רואה גם צדדים אחרים. הנה תרגום המכתב שהאנק כתב לקארן בעונה הראשונה, כשהם רק הכירו:
קארן היקרה,
אם את קוראת את זה, זה אומר שמצאתי את האומץ לשלוח את זה. כל הכבוד לי.
את לא מכירה אותי כל כך טוב אבל אם אני אתחיל, אני לא אפסיק לברבר על כמה קשה לי לכתוב. וזה הדבר הכי קשה שהייתי צריך לכתוב.
אין דרך קלה להגיד את זה אז אני פשוט אגיד את זה: פגשתי מישהי. זה היה בטעות, לא חיפשתי את זה,
לא אני גרמתי לזה להיות כמו סערה מושלמת. היא אמרה משהו ואני אמרתי משהו, ופתאום, בלי לשים לב, רציתי לבלות את שארית חיי בשיחה הזו. ועכשיו יש לי תחושה כזו בבטן שהיא האחת. היא מטורפת על כל השכל אבל בצורה שגורמת לי לחייך, נוירוטית לאללה וקשה לתחזוקה. זו את, קארן. אלו החדשות הטובות.
החדשות הרעות הן שאני לא יודע איך להיות איתך כרגע, וזה מפחיד אותי נורא. כי אם אני לא אהיה איתך עכשיו, יש לי הרגשה שנאבד אחד את השנייה. זה עולם גדול ומרושע ומלא בטוויסטים ותפניות ולאנשים יש נטייה למצמץ ולפספס את הרגע. הרגע שהיה יכול לשנות הכול. אני לא יודע מה קורה איתנו ואני לא יכול להגיד לך לקחת צ'אנס עם אחד כמוני. אבל, לעזאזל, את מריחה נפלא, כמו בית, ואת מכינה קפה מעולה, וזה חייב להיחשב איכשהו.
תתקשרי אלי!
שלך לא בנאמנות,
האנק מודי
אני ראיתי במכתב הזה את הלב של מודי שמסתתר מתחת לכל הבולשיט. אח"כ כמובן הוא המשיך להבליח: באהבה שלו לבקי (בתו), ביחסים שלו עם קארן ובכבוד וההערצה שהוא מראה לנשים (כן, כן).
אבל שוב, ה"ירידה" בעונה הנוכחית היא בגלל שהאנק בלוס-אנג'לס וקארן בניו-יורק, ולמרות שהם עדיין מאוהבים אחד בשני, הם מתנהגים כאילו הם פרודים. וזה לא פייר ולא הגיוני, כי אם אתה כל כך אוהב אותה, בנאדם, אז איך זה שאתה מוכן לוותר עליה? ואם זה היה למענה של בקי (מחווה יפה לכשעצמה), האם המצב הזה הוא זמני-זמני או זמני קבוע?
סיימתי את "וידויים של שופוהוליק" של סופי קינסלה והוא חמוד להפליא, אם כי בניגוד ל"יוצאת מהכלים", הוא ערוך בצורה עלובה מאוד. מצאתי שם לפחות שלוש שגיאות כתיב והמון מגפיים *חומות* ומכנסיים *ארוכות*.
לספר אין שום קשר לסרט הקולנוע שבו כיכבה איילה פישר המתוקה (אשתו של סאשה ברון כהן), למעט שמות שתי הדמויות הראשיות והעובדה שבסרט הגיבורה אכן היתה מכורה לקניות.
אבל אם רוצים גם ספר וגם סרט, הסדר הנכון הוא בדיוק זה: קודם הסרט ואחר כך הספר.
תמיד הספר יהיה יותר מפורט, ולרוב גם יותר טוב.
הספר כתוב מקסים (הסגנון שאופייני לקינסלה עדיין שם), מצחיק (ויעידו צחקוקיי ברכבת) ומתוק מאוד.
עוד יתרון לעובדה שצפיתי בסרט קודם היה שדמיינתי כל הזמן את בקי כאיילה פישר היפהפייה – בעיניי, ליהוק מבריק!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: