הייתי השבוע במועדון קריאה באופן חד-פעמי (עם בלוגרית נוספת) משום שהוא עסק באחד הספרים האהובים עלי בעולם, "מלבד הכלב" של קוני וויליס (שעליו כתבתי גם פה).
לכבוד המפגש קראתי את הספר שוב בחג ואני חייבת לציין שהספר הזה לא נמאס, ואפילו משתבח מקריאה לקריאה. הוא גם מהספרים האלה שאני קוראת מהר כי למרות שאני יודעת מה יהיה בסופו, אני לא יכולה להניח אותו מהידיים. הלוואי שהייתי יכולה להגיד את זה על ספרים אחרים שאני קוראת. L
המפגש החל, במפתיע, בזמן. ואני - שהקדמתי מעט ותמיד הייתי רגילה ששום דבר לא מתחיל בזמן - הלכתי לשוטט בסטימצקי. כבר כמה שבועות אני מחפשת לעלמה את הספר "חמש מכשפות הלכו לטייל" של רונית חכם. פעם היא הביאה אותו מהספרייה של הגן ושתינו נורא אהבנו אותו, כי הוא מאוד מצחיק. ואני אהבתי אותו כי הוא הכול חוץ מחינוכי. מסופר שם על חמש מכשפות שהולכות לטייל ולכל מקום שהן מגיעות, הן עושות בלגן נוראי. כל דף מסתיים בחרוזים: "הו הו הו/הא הא הא/צנון ולפת/רגלי קרפדה", שעלמה נורא אוהבת להגיד בעצמה, בעת קריאת הספר.
חיפשתי אותו בכל חנויות הספרים הגדולות, במיוחד בקניונים, ולא מצאתי. כשעברתי ליד חנות הספרים הקטנטנה ברחוב שאול המלך, חשבתי לעצמי שכנראה יש סיכוי קטן שאמצא את הספר הזה שם, אבל הפלא ופלא! הוא היה שם.
בנוסף, קניתי גם את "אבא של עמליה נוסע לאוסטרליה" של אשכול נבו, כי להביא לתאומות ספר אחד זה מתכון בטוח למלחמת עולם שלישית.
היה שם מישהו שחיפש את "משחקי הכס" ונאלץ להסתפק בשני חלקים בלבד. לדברי המוכרת, כל הספרים נחטפו (כמו לחמניות אחרי פסח). היא זחלה על גחונה ושלפה את הספרים מהמדף הנמוך ביותר ואני הערתי בעצב שתמיד תוקעים בחנויות את ספרי המד"ב קרוב לרצפה. המוכרת ענתה לי שהספרים האלה לא כל כך נמכרים בדרך כלל וההוצאות שמוציאות רק אותם, פושטות את הרגל.
זה היה משפט נורא עצוב.
(אגב, הוצאת גרף הוציאה ספר חדש-דנדש בשם "ג'וליאן קומסטוק" שטרם החלטתי אם אני עשויה לאהוב או לא).
ההיי-לייט של מועדון הקריאה היה נוכחותו של עמנואל לוטם, מתרגם הספר ובין המתרגמים הטובים ביותר בארץ, לדעתי.
כך יכולתי לשבח אותו על התרגום אך גם להעיר לו על משהו שתמיד מטריד אותי כשאני קוראת את הספר: העובדה שקליקו נכתב בספר תמיד בזכר, למרות שקליקו היא תמיד נקבה (חתולת קליקו היא חתולה בעלת שלושה צבעים).
קליקו
בנוסף, כל מה שהוא סיפר על התרגום היה החלק המעניין ביותר במפגש.
בספר חוזה קוראת עתידות שטוסי תינשא לגבר שיבוא מן הים (sea) ולכן היא מתחתנת בסופו של דבר עם גבר ששמו מתחיל באות C. בעברית כמובן זה לא עובד.
לוטם סיפר שהאות היחידה שאולי יש לה קשר למים היא מ' (דחוק, אני יודעת, אבל זו אחת הבעיות שיש בתרגום) ולכן הוא היה צריך לשנות את כל השמות הרלוונטיים בספר לשמות שמתחילים ב-מ', כולל רפרנסים לספרים של דיקנס!
כך גם שם המשפחה של טוסי שונה ממרינג לברינג כדי שלא יבלבל את הקוראים.
עוד בענייני שמות, שמה של המשרתת במקור היה קולין (במלרע, עם דגש על ה"לין") שעלול להיקרא כשם של גבר (במלעיל, עם דגש על ה"קו"), ולכן הוא נאלץ לחפש לה שם אירי אחר ובחר ב"מורין", עם הצליל הדומה.
הוא גם דיבר על התאמת התרגום כדי שיקביל לשפה ולצורה ב"שלושה בסירה אחת (מלבד הכלב)" של ג'רום ק. ג'רום, ש"מלבד הכלב" עושה לו מחוות מתחילתו ועד סופו. זה כלל אפילו את העתקת הנאום של ג'ורג' על נאמנותו של הכלב, ידידו הטוב ביותר של האדם, שהפעם יצא מפיו של גיבור הספר, נד הנרי, שלקה בצורה חמורה ביותר של סחרחורת זמן.
בעיניי כל החלק הזה היה מרתק.
בין היתר, עוד דנּו בגזע הציפורים של ההגמון, על מהי ויקטוריאניות ובגבולות של מסע בזמן.
החלק האחרון התקשר לי יום מאוחר יותר לסדרה "להיות אריקה" בכלל ולפרק האחרון של העונה הראשונה בפרט, שבהם אם שינית את העבר, רצף המרחב-זמן תמיד תיקן את עצמו. זה מנחם לדעת שיש סדר בעולם, לא?
ביום רביעי האחרון היתה לנו עוד תקרית עם הרכבת. בכלל, נראה לי שבקצב הזה יהיה לי מספיק חומר למדור שבועי. היתה לנו תקלה טכנית שלא נפתרה גם כשנהג הקטר איתחל את הרכבת. עברנו לרציף אחר, שם חיכתה לנו רכבת אחרת (הרכבת הבאה). יצאנו באיחור של חמש דקות (עשרים וחמש דקות מהשעה שבה הייתי אמורה לצאת). כמובן ששוב דחסו המונים אל רכבת אחת קטנה וקצרה. השיא היה כשבראש העין אישה אחת התעלפה מחוסר אוויר והרכבת נאלצה לעצור כדי שהיא תוכל לרדת.
כל שנה בתקופה הזו אני ממליצה לכם על שירים במסגרת פרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" (השם הוא שורה משיר של שלמה ארצי) של גלי צה"ל, שבו מלחינים שירים של נופלים. בשנה שעברה זה היה "אני אוהב אותך חזק" המקסים של גידי גוב.
השנה רציתי להמליץ לכם על "שלחי אותו" מאת בנימין פרנק ז"ל, בלחן של רונית שחר ובביצועה של רוני דלומי, ועל "אבא, אמא וכל השאר" של ראובן פוליטי ז"ל שנפל במלחמת יום הכיפורים, בביצוע של עידן חביב (כן, ההוא מהישרדות) והפרויקט של עידן רייכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: