ראש השנה וסוכות היו קמצניים מבחינה טלוויזיונית, אבל למרבה השמחה, יכולתי "לעוף" על "אוקטובר בכוכבים", שבמסגרתו שודרו כל יום סרטים של כוכב קולנוע אחר בחם-זהב.
והנה ספירת המלאי:
ממזרים חסרי כבוד:
עם בראד פיט כלוחם טקסני חצי אינדיאני ומגוחך להפליא שמקים יחידה של חיילים יהודים-אמריקאיים לנקמה בנאצים. סרט של טרנטינו, וכצפוי מופרע לחלוטין ועקוב מדם. אבל בצורה מצחיקה.
במקביל, סיפורה של שושנה דרייפוס שמשפחתה נרצחה ומבקשת אף היא נקמה.
ממש לא סרט שואה, אם כבר פאנפיק לשואה.
את אחד הנאצים המרכזיים בסרט (הנס לנדה) משחק שחקן גרמני בשם כריסטוף וולץ, והוא מביא וואחד משחק מעלף בגילומה של דמות שהיא מצד אחד מפחידה וקריפית ומצד שני, מהפנטת. אגב, וולץ מדי פעם מבקר בארץ כי יש לו פה משפחה.
איילנד:
יש לי הדיסק בבית ומשום מה, פעם התחלתי לצפות, הפסקתי מטעמים טכניים כלשהם, אבל מעולם לא חזרתי אליו.
יואין מקגרגור ("גברים שבוהים בעיזים", "טריינספוטינג", "מולאן רוז' ") וסקרלט ג'והנסון ("בת בולין האחרת", "ויקי כריסטינה ברצלונה", "נערה עם עגיל פנינה", "אבודים בתרגום") מגלמים שני ניצולים מעולם רעיל ומזוהם בשל אסון כלשהו, שחיים במקום מוגן, סטרילי וסגור, עם אלפי אנשים כמותם.
מדי פעם נערכת הגרלה (נועה תשבי בתפקיד עירית ענבי) והזוכה בר המזל נשלח אל "האי", גן עדן עלי אדמות, המקום היחיד בעולם שאינו מזוהם.
לינקולן (מקגרגור) לובש כל יום בגדים לבנים שמכינים עבורו כל בוקר ועובד בעבודה שהוא לא מבין. יום אחד הוא עולה למפלס שאסור לו להיות בו, ומגלה משהו שמערער את עולמו.
סרט סביר בהחלט עם הרבה מרדפים ופיצוצים.
אקוויליבריום (תורגם בארץ כ"שיווי משקל"):
סרט עתידני עם כריסטיאן בייל ("באטמן מתחיל", "האביר האפל"). בעולם לאחר מלחמת עולם רביעית קטלנית, מוקמת עיר בשם "ליבריה" עבור האנשים ששרדו. המסקנה לאחר המלחמה הנוראה הזו היא כי האשם נעוץ ברגש האנושי. אם אנשים לא יחושו עוד זעם, קנאה, שנאה, נקמה, התלהבות וכדומה, לא תפרוצנה עוד מלחמות.
כל אזרח מקבל בקבוקונים עם סם המונע כל רגש ועליו להזריק אותו לצוואר פעמיים ביום. אנשים שנתפסים כמרגישים (ויש כאלה המון באזורי ההפקר מחוץ לעיר), מואשמים כ"עברייני תחושה" ומוצאים להורג.
אסורים מוסיקה, אמנות, חיות מחמד, ספרים וכל דבר המעורר רגש.
ג'ון פרסטון (בייל) הוא הגמון ראשי ביחידת כמרים שתפקידה לתפוס ולבער עברייני תחושה.
הסרט מתחיל בצורה מעניינת מאוד, עם המון פוטנציאל עלילתי, אבל קצת מתדרדר בהמשך, עם קרבות קונג פו ומיצגי יריות מגוחכים.
בייל הצנונית מעולה בתפקיד מישהו בלי הבעה. אנשים מרגיזים במיוחד העלו את הרעיון שקיאנו היה עושה את התפקיד אפילו יותר טוב. עוכרי ישראל.
הילדים של מחר:
כתבתי על הסרט הזה בעבר, אלא שקטלתי אותו אחרי צפייה בתחילתו בלבד. אחרי שהעלמה בוז'רסקי המליצה לי לתת לו הזדמנות שנייה, צפיתי בו שוב, עד סופו, ולא הבנתי מה עבר עלי בצפייה הראשונה.
נהניתי מאוד.
בפוסט הנ"ל גם יצאתי מגדרי ונמסתי על קלייב אוון, שחקן שלו ולי יש היסטוריה ארוכה. אם מדברים על שחקנים מעולים, הוא יכול לשים בכיס הקטנטן של הג'ינס את כל זוכי האוסקר של לפחות שני העשורים האחרונים. אני מניחה שהעובדה שהוא בריטי (מאלה שלמדו באחת מאקדמיות הרויאל משהו ושיחקו במגוון מחזות של שייקספיר) גם עוזרת.
סרט עתידני-אפוקליפטי (שנת 2027) המתרחש בבריטניה, בחברה כאוטית, ממשל הרודף ומגרש מהגרים ומציאות בה מזה 18 שנה לא נולד כל תינוק בעולם.
הסרט מדכא ואפור, גם מבחינת צילום, אבל בהחלט שווה צפייה.
משחק כפול (Duplicity):
ראיתי רק בגלל קלייב ובגלל ג'וליה רוברטס, שגם היא שחקנית אהובה מאוד עלי.
שני מרגלים לשעבר מחליטים לעבור לשוק הפרטי, לריגול תעשייתי, ולעשות שם ביחד את המכה.
סרט לא משהו, למרות מערכת היחסים היפה בין שתי הדמויות הראשיות והסוף הלא צפוי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: