בהמשך ליבולי אסיף 1, הנה פסטיבל הסרטים הפרטי שלי לסוכות הנוכחי.
הוט זהב שידר בבכורה את "עלייתו של האביר האפל", החלק השלישי בטרילוגיית באטמן, ולכן ראיתי שוב, כהכנה, את "באטמן מתחיל" ואת "האביר האפל".
השלישי פחות טוב מהשניים האחרים, אם כי מפחיד יותר, לפחות לטעמי.
בנוסף, למרות שנהגתי לשייך את כריסטיאן בייל לכל מיני ירקות ממשפחת הצנוניות והלפתות, ממש התרגלתי אליו בתור באטמן (אם כי ברגע שהוא הופך להיות איש העטלף, פתאום נהיה לו קול נמוך, צרוד, מלחשש ומגוחך, כאילו שהוא לא בטוח מיהו - באטמן או "איש הסרטן"), ואפילו יותר בתור המיליארדר מאחורי המסיכה. ללא ספק, לכסף יש המון-המון סקס אפיל.
אפילו התחלתי לאהוב את השחקן (למרות שהרבה אומרים שהוא לא בנאדם נחמד).
אחר כך צפיתי ב"הונאה" בגלל האלצהיימר המתקדם שלי. בכלל רציתי לראות את "יוקרה" של כריס נולאן המוכשר מעין כמוהו ("ממנטו", "התחלה" וכמובן סרטי באטמן), אבל התבלבלתי בין שני הסרטים כי לשמות של שניהם יש צליל דומה ובשניהם מככב יו ג'קמן הנהדר...
למרות הבלבול, התברר שמדובר במותחן מאוד מעניין. יואן מקגרגור (שממש גרוע בלעשות מבטא אמריקאי) הוא מבקר חשבונות אפור, שפוגש את יו ג'קמן שלוקח אותו לבילויים ומשחקי טניס ומראה לו את החיים הטובים. יום אחד יו נוסע לפגישת עסקים בלונדון והם מתבלבלים ומתחלפים בטלפונים, ואז יואן מגלה על קיומו של מועדון סקס ומתחיל להשתתף בו, במקומו של יו, וכל יום נפגש עם בחורה אחרת. הכלל הראשון של מועדון הסקס הוא שלא מדברים על מועדון הסקס. ברצינות. "הרשימה" (כל החברים במועדון) היא סודית, עד כדי כך שגם שה"טריסט" עצמו הוא אנונימי והנאהבים לכמה שעות אינם יודעים זה את שמו/ה של זו.
אבל ערב אחד יואן פוגש את מישל ויליאמס ומתאהב בה והם מפירים את הכללים ולא שוכבים ורק מדברים, וכל העסק מסתבך עד מאוד.
לילה אחד השלמתי גם את "ונדטה" (V for vendetta) ששודר כחלק מסרטי דיסוטופיה המוקרנים כל לילה ב- 23:00 בהוט אקשן.
זהו סרט על אלמוני במסיכת גאי פוקס (V) שמטרתו להתחיל מרד נגד השלטון הטוטליטרי והמדכא בבריטניה ב-2020, וגם לנקום באנשים שפגעו בו והפכו אותו למי שהוא. לצידו משחקת נטלי פורטמן כבחורה שהוריה נרצחו על ידי השלטון, וש-V מנסה לגייס אותה לעזור לו להגשים את האידיאלים שלו.
בנוסף, מכירים את השחקנים האלה שהפרצוף שלהם מוכר אבל אנחנו אף פעם לא זוכרים את השם שלהם ומאיפה אנחנו מכירים אותם? אז אחד מהם הוא רופרט גרייבס שכיכב בעשרות סדרות וסרטים (למשל, הבלש ב"שרלוק" וחבר הפרלמנט ב"החוק של גארו"), ומשתתף כדמות משנית ב"ונדטה". שימו אליו לב בפעם הבאה שאתם רואים אותו כי הוא עושה עבודה טובה.
עוד סרט מד"ב/אימה/פוסט-אפוקליפסה הוא "אני אגדה" עם ויל סמית' בבימויו של פרנסיס לורנס (שביים את "קונסטנטין" שאהוב עלי מאוד וגם יביים את הסרט הבא בסדרת "משחקי הרעב"). אם אתם מחפשים משהו קליל, אל תצפו בו כי הוא מדכא תחת.
וירוס שהונדס לרפא סרטן, עבר מוטציה למשהו דמוי מחלת הכלבת והרג 90% מאוכלוסיית העולם, השאר הפכו למין זומבים שיוצאים רק בחושך ואוכלים אנשים - את מתי המעט, קומץ עפר, שארית הפליטה שהתברר שהם מחוסנים, כמו ויל סמית' שמשחק את ד"ר נוויל, וירולוג צבאי, שנשאר בודד בעיר ניו-יורק, עם הכלבה שלו, סאם, ועובד על תרופה במעבדה אשר במרתף שלו.
המלהקת לא עבדה יותר מדי קשה על ליהוק מלא שחקנים והמפיקים חסכו מלא כסף על לשלם לשחקנים. אבל הסרט מעניין ועוכר שלווה וגורם לך לפרקים להפסיק לנשום. אחרי קצת קריאה באינטרנטים, הבנתי שהסוף הוחלף, ושהסוף המקורי גם היה אמור להעביר מסר.
פסקול הסרט, אגב, הוא של בוב מארלי.
קצת לפני חול המועד שודר הסרט Arbitrage, שתורגם משום מה ל"עסקה מגונה". באותה מידה יכלו לתרגם את שם הסרט ל"הצעה קטלנית", או "המנכ"ל שתקע אותי", או "הבורסה מתה מצחוק", או "מותק, קרן הגידור שלנו התכווצה". במקרה הזה, כן יכלו פשוט להשאיר את השם "ארביטראז' ".
ריצ'ארד גיר, שהזדקן נורא (לאישה זה היה בלתי נסלח), משחק בעל חברה שמועל בכספי לקוחותיה ומנסה למכור אותה מספיק מהר, לפני שזה יתגלה. במקביל, הוא גורם לתאונת דרכים שבה נהרגת הפילגש שלו, ועושה הכול כדי שלא יקשרו אותו לפשע.
אם אתם צריכים לוותר על סרט, זה יכול להיות זה - סרט קלישאתי עם עלילה שכבר ראינו בסרטים אחרים, ואפילו גיר, שהיה פעם חביב עלי מאוד, לא מצליח להציל את המצב.
ואז "עיר אפלה" - פילם נואר מד"בי על עיר שתמיד לילה בה, וכשמחוגי השעון מורים על השעה שתיים-עשרה, כל בני האדם נרדמים, התנועה נעצרת והס נופל על העיר, והחייזרים ששולטים בעיר (שמזכירים קצת את "הצופים" מפרינג'), מזיזים בניינים מפה לשם ומערבבים זיכרונות במוחם של אנשים (באמצעות קיפר סאתרלנד, שמכר את נשמתו לשטן ושמזריק להם תערובות זיכרונות ישר למצח). רק ג'ון מרדוק (רופוס סוול, "הדקה ה-90") לא ישן עם כולם, מגלה שיש לו יכולת לשנות מציאות בכוח הרצון בלבד (כמו החייזרים) ויוצא לברר מה לכל הרוחות קורה ושל מי החיים האלה לעזאזל, ולהבהיר לחייזרים שזהות של אדם אינה סך זיכרונותיו (תובנה שג'וס וידון הגיע אליה מזמן).
תכלס זו די דייסה משונה המכילה את המטריקס, מי הפליל את רוג'ר ראביט, כמה סרטים על זיכרונות מושתלים, חופן שיגעון גדלות אלוהי ועוד קמצוץ של המופע של טרומן.
במסגרת "ספטמבר בכוכבים", שודר "ג'ק ריצ'ר" (סיבוב שני של טום קרוז, שכשחקן מאוד אהוב עלי. כשהייתה הנאגלה הראשונה, נורא רציתי לראות שוב את Minority Report המצוין, אך, לצערי, פספסתי אותו). מדובר במותחן אקשן לפי ספרו של לי צ'יילד. צלף יורה בחמישה קורבנות חפים מפשע בפארק. הסנגורית של החשוד פוגשת בחוקר מצ"ח עם מוניטין טובים (קרוז), שחקר את הצלף בעקבות רצח בעיראק. היא שוכרת את החוקר לעזור לה למרות שהוא יודע שהלקוח שלה אשם.
בסה"כ סרט נחמד.
נשארו לי עוד סרטים מוקלטים שתכננתי לראות בחופשה (למשל, "נער קריאה") אבל היא נגמרה לפני שהצלחתי לראות את כולם. דאמיט.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: