כמה דברים שצפיתי בהם בשבועיים האחרונים (בלי ספוילרים בכלל, רק רקע כללי)
הסרט "הפוכים" (Upside Down)
הסרט מבוסס על ספר מד"ב באותו שם (בתרגום לאנגלית שלו) של הסופר הספרדי אדוארדו גליאנו, על שני עולמות הנושקים זה לזה, אחד למעלה והשני למטה, שבהם קיימים כוחות כבידה מנוגדים.
העולם העליון הוא עשיר, ועושרו מבוסס על קידוח נפט בעולם התחתון, שהוא עני מרוד והרוס כתוצאה מתאונת התפוצצות. בשני העולמות שולטת חברת "טרנסוורלד", שכתאגיד - ככל תאגיד - היא עיוורת ועושה את רווחיה על גבם של האנשים בעולם התחתון, שמנסים לשרוד.
את ההבדל בין שני העולמות אפשר לראות אפילו בצורת הצילום: בעולם העליון השמש תמיד זורחת והעיר נראית בזהוב מסנוור. בעולם התחתון שולטים הגשם, השלוליות והבוץ (וההזנחה והבניינים ההרוסים והמטים ליפול) והוא מצולם בגוני כחול-אפור.
הסרט הוא סיפורו של אדם, נער מהעולם התחתון שפוגש את עדן (קירסטן דנסט) מהעולם העליון, למרות שאסור להם להיפגש. אחרי שהוא גדל, אדם מחפש אחר עדן (ואני מניחה שהשמות סמליים).
העלילה מעניינת והאפקטים של העולמות והשפעת כוח הכבידה שלהם - מרתקים, אבל הסוף היה קצת מחופף, כאילו להפקה נגמר הכסף. אני מניחה שהספר (כמו תמיד) טוב יותר, וגם המסרים שהסופר רצה להעביר, עברו טוב יותר בספר.
קשה להאמין, אבל ביום שישי האחרון צפיתי לראשונה בסרט "הדייט שתקע אותי", שלמרות תרגום שמו והסגנון של ג'אד אפאטו, היה חמוד מאוד.
הכי כיף היתה כל גווארדיית שחקני המשנה: סניור צ'אנג (קומיוניטי) כרופא המיילד של קתרין הייגל, אלן טודיק (וואש!!) כבוס שלה בערוץ E! (שמקדם אותה מחברת צוות ההפקה למראיינת סלבריטאים. ומי אמור להיות המרואיין הראשון שלה? מתיו פוקס! אני הייתי מאבדת את ההכרה לפני שהייתי מצליחה לפתוח את הפה...), אדם סקוט כ- Male Nurse ועוד.
השבוע החלה הסדרה "אינטליג'נס" שהיא סדרה שטותית ומעולה לצפייה בחדר כושר או מול קיפול כביסה או תוך כדי מריחת לק.
דמיינו לכם את סוייר של אחרי האי, שמתחיל לעבוד בסוכנות דומה לזו של סידני בריסטו ("זהות בדויה"), בסדרה עם אותה רמת מופרכות.
לסוייר יש הפעם שיער קצוץ (הוא החליף ספר) וגם צ'יפ במוח שמאפשר לו להיכנס לכל מחשב וכל מאגר מידע בעולם, והוא מציל את העולם. הרבה. בתמיכת המפעילה שלו, מרג' הלגנברגר הנהדרת ("זירת הפשע לאס וגאס").
הוא בחור די מוצלח, סוייר קשישא - חוץ מלהיות מחשב אנושי (ולדעת איזה ציון הדייט שלו קיבלה בתושב"ע בכיתה ו'), הוא גם מומחה באומנויות לחימה, נמצא בכושר ממש טוב, חייל מצטיין ששירת גם בעיראק וגם באפגניסטן וגם מכין קפה. טוב, הוא לא ממש מכין קפה. את זה הוא משאיר לסוכנת החתיכה שעזבה את הגנת נשיא ארה"ב על מנת להגן על הנכס הכי חשוב של ארה"ב. כן, אפילו יותר מהנשיא. וכמובן שיהיה לנו מתח מיני. מה חשבתם? אבל הוא יהיה בלתי ממומש (כאילו, דה!), כי טכנית סוייר נשוי (אשתו בחזקת נעדרת ובכלל נחשבת כבוגדת).
הוא יוצא להגן על המולדת כשהוא משתמש בכל היכולות המופלאות שלו: מבצע סריקה תרמית, בודק לוחיות רישוי במשרד התחבורה האמריקאי, פורץ למחשבי תאגידים, מזהה פרצופים במאגרי המבוקשים העולמיים, מתרגם לאנגלית ממנדרנית ומזמין פיצה - הכול במצמוץ אחד.
אז מה היה לנו? 42 דקות של פרשה מודיעינית שקר כלשהו, טיסות סביב העולם, בחור גבוה וחתיך שמפלרטט עם השמרטפית שלו ומתחכם עם כל הסובבים אותו, מרדפים, מכות, יריות ופיצוצים, וסיפור קליל ולא מחייב להעביר איתו את מוצ"ש.
וסדרה קצת יותר "ישנה" (כשלושה שבועות) היא "פלקון", שגם היא מבוססת על סדרת ספרי מתח ("Javier Falcón") מאת רוברט וילסון, סופר אנגלי שחי שנים רבות בספרד ופורטוגל.
"פלקון" מספרת על חוויאר פלקון (המשוחק על ידי שחקן ניו זילנדי ממוצא הונגרי, בשם מרטון צ'וקאש - שחקן מרשים ונהדר), בלש בסביליה, שמסתבר שאינה מקופחת במעשי פשע ביזאריים וחולניים. אבל המוקד של הסדרה הוא סביב הדמות הראשית, שהיא דמות דפוקה בדיוק כמו שאני אוהבת: מופנם, אוצר סוד, סובל מאינסומניה ובעל הרגלים רעים כמו לקיחת סמים (כנראה תרופות במרשם שאותן הוא קונה באבקה בסמטאות צדדיות, במסגרת שיטוטיו הליליים, ולוקח אותן כשהן מעורבבות במים מינרלים מוגזים).
"פלקון" משופעת בשחקנים בריטיים כמו אמיליה פוקס (בין היתר, ג'ורג'ינה דארסי במיני סדרה "גאווה ודעה קדומה") ובשחקנים ספרדיים ומצולמת בסבליה.
הסדרה, לצערי, היא בת ארבעה פרקים בלבד, כשכל צמד פרקים מבוסס על ספר אחד בסדרה.
היה מעניין לראות עוד מהדמות הזו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: