רציתי לצעוק אבל פחדתי – לא נעים.
אנ'לא רוצה למות בכותונת משוגעים.
האנשים סביב שולחים בי מבטים
פחד מהול בחמלה ורחמים.
חיפשתי עם מי לדבר על אהבה
אך אין לב פנוי ואוזן קשובה.
בלי דעת מדוע עולה משפט מוכר:
הניתוח עלה יפה, אך החולה נפטר.
כשניפגש
כשאראה שנית פניך
רק אחייך אליך...
ובחיוכי ובעיניי
אומר את מלותיי.
כי מילים לאלפים
לא תשכלנה לבטא
את מנת הייסורים
והלב המלא.
ואם תחייכנה אלי עיניך
ואותי שנית תאהב –
אתחבא בין זרועותיך
מן העולם המטורף,
ואמצא שלווה ורוגע
כשראשי על כתפך
ואנשום גופך לרגע
ואשאף כוחי ממך.
שיירים
פתחתי בפניו כל דלת ותריס
דבר לא השארתי נעול אליו.
כל צהר ובריח הצידה הזיז
ומילא כל חלל בצבעיו.
שדות רגשותיי לבלבו ופרחו,
עת הביא בכנפיו אביבו אליהם.
ואחרי שהלך קמלו ויבשו
רק קוצים נותרו בהם.
ואני נותרתי כשהכל חמוס
ורוח פרצים בפנים מצינה
תוכי נעזב דרוך ורמוס,
בודדת, נכלמת, ללא הגנה.
בנייני קלפים
גבר בא
ועוזר לשקם את שהרס
גבר אחר.
ולאט, ביחד,
מציבים שבר אישיות אחד
על משנהו.
וכאשר הבניין
עומד על רגליו, למראית עין,
הוא לפתע עוזב
והכל חרב
ונותר הרוס משהיה.
ולמי זה לא קרה?
איזה טירוף
לטלפן אליו שיחת סרק,
רק כדי לשמוע את קולו,
שהוא כמו צמח מרפא
לליבי הכלה,
הכמה ועורג –
אליו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: