כל כך נמאס לי להיות פה.
כל כך נמאס לי להיות פה.
אני לא רוצה להיות מזכירה.
לא מתאים לי להיות מזכירה.
יש לי הרגשה שכל מה שאני עושה זה לחפור בור ולכסות אותו, ואז לבוא למחרת ולעשות אותו דבר בדיוק. עוד יום במכרה. אין מטרה, אין משמעות.
היתה לי פעם עבודת מזכירות במקום מעולה, עם אנשים נהדרים ותנאים מצויינים, אבל כנראה שגם כלוב זהב הוא כלוב. שם לפחות מטרות החברה היו חשובות יותר מסתם לעזור לבוס שלי להחליף את השברולט כל שנה. עכשיו אני עושה מה שעשיתי אז: גולשת באינטרנט במקום לאשר פגישות. היום אני כותבת בבלוג, אז קראתי פאנפיקים מעולים של יאהצי.
אני צריכה משהו שילהיב אותי. ביום שישי כתבתי עד תשע בערב, ולא היה לי איכפת בכלל שזה אומר שאין לי חיים. החיים שלי זה מה שאני אחליט. מה שעושה לי שמח. אולי כמו שלבוס שלי כיף לעבוד 14 שעות ביום. לתת את הנשמה לבייבי שלו. אבל שלא יצפה שיהיה איכפת לי כמו שלו איכפת. כי בינתיים תחומי העניין שלו מעניינים לי את התחת, סליחה על הצרפתית.
קו הכסף בענן שלי: אנשים פה אוהבים אותי. הם מבקשים ממני להפסיק להיות עצובה. אבל אני לא מוצאת את הכפתור של העציבות.
פניתי לקואוצ'ינג במטרה לעשות שינוי קריירה, להשתמש ביתרונות ובכישורים שלי על מנת למצות את עצמי.
צורת האבחון של הקואוץ' מתבססת על כלי שנקרא "מעגל החיים", שמחולק לסקטורים כמו קריירה, אהבה, משפחה, סביבה, בריאות וכו'. היה עלי להעניק לכל אחד מן החלקים הללו בחיי ציון מ-1 עד 10, ובסופו של דבר להתמקד בחלק אחד מחיי שעליו אני רוצה להתאמן. אם לנסח זאת בפשטות: להעלות את הציון הסובייקטיבי שלו. אצלי זה היה פשוט, כי כאמור הגעתי כבר ממוקדת.
עשינו רשימה של דברים שאני רוצה לעשות. ט' לימדה אותי לעוף. היא לימדה אותי שאם הכנפיים שלי גזומות, הרי זה משום שאני גוזמת אותן בעצמי. אין מעכב גדול יותר מעצמנו. הרגנו ביחד כמה ערפדים שניסו לשכנע אותי שמי שמפנטז רחוק וגבוה מדי, בסופו של דבר ייענש.
ברשימה היתה גם הכתיבה. נאלצנו להרוג ערפד נוסף, מרושע ביותר וחסר חוש הומור, שלחש לי באוזן השכם והערב שאני לא מספיק טובה. ט' ביקשה ממני לקבוע לי יום ושעה קבועים שבהם אני יושבת ליד המחשב באופן בלתי ספונטני לחלוטין. אחר כך כבר לא הייתי צריכה את הכלי הזה ולכל מקום הייתי סוחבת את המחברת הצבעונית שלי וכותבת את הגיגיי הלא חשובים. אבל לא משנה, גם ווילו וטארה הקדישו זמן לרישום ארוחות הבוקר שלהם, כדי שלא ישכחו...
עכשיו אנחנו צריכות להגשים את הפנטזיה הבאה שלי: להתעסק בתרגום ועריכה. רק להקליד את המילים הללו, עושה לי תחושת בלנק. לא יודעת איפה להתחיל, אז אני אסיים כאן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: