miss kitty fantastico

בתחנת האוטובוס יושבת אישה, קוראת ספר ובוכה. האישה הזו היא אני.

אני קוראת עכשיו ספר שהוא נורא במופלאותו ומופלא בנוראותו, קוראים לו Sold מאת Patricia McCormick. הספר הוא על ילדה נפאלית בת 13 שנמכרת לזנות בהודו.

הקטע הבא ימחיש בצורה הטובה ביותר מה אני מרגישה כשאני קוראת אותו:

"ואז הוא מושיט לי עפרון. הוא בצבע צהוב מבריק ומריח מעופרת ומגומי. ואפשרויות.

'בשבילך', הוא אומר...

דמעה נופלת במורד לחיי. היא רועדת לרגע על קצה אפי, ואז ניתזת על חצאיתי, משאירה עיגול כהה וקטן.

הוכיתי כאן. ננעלתי. חוללתי מאות פעמים. ואז עוד כמה מאות פעמים. הורעבתי ונבגדתי. רומיתי והושפלתי.

כמה מוזר זה שאפשר לבטל הכל באמצעות טוב לבו הפשוט של ילד קטן עם עפרון צהוב."

וגם:

"לא סופרת. עברו 12 ימים מאז שהגבר שחיבק אותי בא.

החלטתי להפסיק לספור את הימים עד שישוב".

"עדיין לא סופרת. עברו שלושים יום מאז שהגבר שחיבק אותי בא.

החלטתי שהוא לא ישוב עוד."