miss kitty fantastico

עלמה למדה למחוא כפיים, בתחילה רק כששרו לה "מחי, מחי כפיים" ואחר כך גם מעצְמה. השבוע היא למדה גם לעשות שלום, וגם – בתחילה רק כשביקשו ממנה, ואחר כך ההפנמה הפכה לשלמה יותר והיא עונה לכל מי שמברך אותה ועושה גם שלום לדמויות בטלוויזיה.

היא מאוד מצחיקה ומלאת הפתעות. ביום שישי היא שכבה בלול ובכתה כי אמא הלכה להחליף בגדים (וליוותה את הבכי של עצמה במחיאות כפיים...). קראתי בשמה כדי שתשים לב שאני לא רחוקה ממנה והיא לא לבד, היא הפסיקה לבכות, הפנתה אלי את מבטה ואז נופפה לי לשלום. הייתי גולשת מהספה מרוב חולשה והתפעלות, אילולא החזקתי בידיים את נעמה. הסצנה הזו יושבת לי מאז בראש ומעלה חיוך תדיר על פני.

עלמה כאילו לומדת יותר מהר מנעמה, אבל מבחינה מוטורית היא טיפה מאחור, אולי בגלל טונוס שרירים נמוך יותר או מעצלנות (היא אוהבת יותר לשחק על מזרן ההפעלה מאשר לזחול על הרצפה).

כבר מעכשיו אפשר לראות שהאופי של נעמה יותר מופנם ושל עלמה – יותר מוחצן: היא תמיד מחפשת קהל לפני שהיא מציגה את השטיקים שלה (או ביידיש: פויילעשטיקים). גודלת לנו דיווה שעושה דרמה שלמה מכל דבר ועם פתיל קצר.

נעמה לעומתה שקטה ורצינית יותר ועם סף ריכוז גבוה. זה נראה כאילו היא פחות חריפה מאחותה, אבל זה רק נראה. הילדה קולטת מהר, רק כנראה לא נורא דחוף לה להוציא על זה פלט.

איך אני יודעת? צפינו באחת התוכניות-גורמות-הדגנרציה-השכלית של ערוץ לולי, "המשחקייה של פיצי". זוהי תכנית על מישהי שמלמדת את פיצי, דובי כתום ודביל למראה, כל מיני דברים. ביום שישי היא הראתה לו בובת חתול וחזרה על המילה "חתול" ו"מייאו" מספר רב של פעמים. נעמה ישבה על הברכיים שלי והיתה מרוכזת בטלוויזיה. אחותי ישבה מעט עם הגב אלינו. לפתע הילדה מושיטה אצבע ומצביעה על קעקוע החתול שיש לאחותי על השכם השמאלית. לא ידענו נפשנו.

  

 נעמה

עלמה