אלכסנדר ג'וזף לות'ר היא דמות קומיקס מפורסמת בשל היותה ה-arc-enemy של גיבור העל סופרמן. סופרמן נוצר ב-1940 על ידי ג'רי סיגל וג'ו שוסטר היהודים, שיצרו גם את הנבל הידוע והחשוב ביותר ביקום ה-DC.
לקס לות'ר תואר כגאון מבריק, אחד מהאנשים האינטליגנטיים ביותר על כדור הארץ. במקור, הוא הוצג כמדען מטורף. כאשר ג'ון בריין "ילד" מחדש את מיתוס סופרמן ב-1986, תואר לות'ר כתעשיין אמיד ומקיאוולי וכפושע בעל צווארון לבן.
בנוסף להיותו מבריק, תכונה נוספת שהגדירה אותו היתה היותו רע בעל כורחו. כנרקיסיסט המעריך מעל הכול את האינטרסים, המגלומניה וגחמותיו שלו-עצמו, נראה לות'ר כמי שאין לו ערכים מוסריים או דתיים כלשהם – אתיאיסט. האתיאיסטיות שלו נראתה כנובעת לא מחשיבה מכוונת או מהעלאת שאלות פילוסופיות ותיאולוגיות, אלא מיהירות, תאווה לעוצמה ואמונה בעצמו מעל לכל כוח אחר. מערכת האמונה של לות'ר נראתה כניטשיאנית.
סמולוויל משרטטת את לקס לות'ר כבעל רקע וחינוך פרוטסטנטיים (חינוך של אמו), למרות שבקומיקס אין רמזים דומים לדתו. בסדרה מצוין כי הוא ואחיו ג'וליאן הוטבלו כשהיו פעוטות (או לפחות שאחיו היה אמור להיות מוטבל ביום שנפטר – ק.פ), כנהוג בדת האפיסקופלית.
ההתנהגות הניטשיאנית של לקס תוארה כבדרך שגרה בקומיקס, אך לא צוינה בפירוש ככזו. לעומת זאת, שורשיו הניטשיאנים של לקס בסדרה סמולוויל גלויים יותר: גם לקס וגם אביו, ליונל, נראים כשהם קוראים ספרים של ניטשה והסדרה מבהירה כי האב לימד את לקס הצעיר באמצעות שימוש בספרים אילו, ועמל כדי לאמן אותו באידיאלים שהם הציגו. כמו כן, אחרי מותה של אמו, החרים האב את חגיגות חג המולד בביתם (מה שמבסס את ההשערה שאורח החיים האפיסקופלי הושפע מחינוכה של האם).
שתי מטרותיו (או אולי האובססיות) העיקריות של לקס הן לחסל את סופרמן ולשלוט על העולם (לאו דווקא בסדר זה). לעיתים הביע לקס את רצונו לכבוש את העולם כצעד ראשון לקראת השליטה ביקום, עובדה שממחישה דרגה חסרת מעצורים של מגלומניה. למעשה, שתי תשוקות אילו הן שמרכיבות את דתו האמיתית והיחידה של לקס.
לקס אינו מבזבז זמן בהגדרת אמונותיו או אי-אמונותיו ביחס לשאר האנושות. רק במקרים נדירים יש התייחסות גלויה לאתיאיזם, החילוניות וחוסר אמונתו בדת כלשהי. למשל, בקומיקס Underworld Unleashed מוכר לות'ר את נשמתו לשד מכיוון שכחילוני חומרני הוא איננו מאמין בקיומה של נשמה.
לקס יותר מאשר מוכן לשקר אודות אמונותיו על מנת לקדם את מטרותיו. הוא מזייף אמונה באלוהים כחלק מתוכניתו להיבחר כנשיא ארה"ב (והוא איננו הפוליטיקאי הראשון שעושה זאת). למעשה, ניתן לטעון כי מוטב לסווג אותו פשוט כ"לא דתי", משום שלמושגים כ"אתיאיזם" או "אגנוסטיזם" או כל "איזם" אחר אין כל משמעות או חשיבות בעיניו.
הקושי שבהגדרתו של לקס כ"לא דתי" נעוץ בעצם בעובדה שצמד תשוקותיו הן כה בלתי רציונליות, במיוחד לאדם כה אינטליגנטי, שהן בעצמן יוצרות מערכת אמונה – מעין דת – הדורשת יותר אמונה ודחף דתי מאשר כל דת מרכזית אחרת. מי שצופה בשרשרת כישלונותיו אינו יכול שלא לתהות: לאחר שנכשל כל כך הרבה פעמים, האם הוא באמת מאמין כי הוא יכול להרוג את סופרמן ולשלוט בעולם? וחשוב מכך, למה הוא רוצה לעשות את זה? החוסר בסיבות מוסריות ורציונליות להשגת מטרותיו הוא אחד מהסימנים להיותו נבל (בסיפורים שנכתבו על יקום חלופי שבו השיג לקס את כל מטרותיו, גם ההישג עצמו לא השביע את רצונו).
לקס בבירור איננו חסיד של הדת המאורגנת. ולמרות זאת אליוט ס! מאגין, יהודי שומר מצוות שהיה אחד מכותביו של סופרמן, הצהיר פעם כי לקס הוא יהודי (!).
כדבריו בראיון שנתן למגזין מעריצים מקוון בנושא קומיקס של DC ב-1998: "אני מעניק דת לכל דמויותיי. תמיד עשיתי זאת. זה חלק מהרקע של הדמות, זה חלק מהתהליך של היכרות טובה עם הדמות על מנת לכתוב אותה. ג'ימי אולסון הוא לות'רני. לויס היא קתולית. פרי הוא בפטיסט. לות'ר הוא יהודי (שאינו שומר מצוות, תודה לאל), גם ברוס וגם באטמן הם אפיסקופלים... קלארק – כמו כל משפחת קנט – הוא מתודיסט."
יש מעט מאוד הוכחות לכך שלקס הוא אכן יהודי, אך התיאוריה נשמעת סבירה אם לוקחים בחשבון את קיומם של אישים רבים שעיצבו את ההיסטוריה ושהגדירו את עצמם כאתיאיסטים (או אגנוסטיים), אבל בעצם נולדו כיהודים (אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, קרל מרקס, פרנץ קפקא, נועם חומסקי וכו').
מצד שני, גם אם יוצריו היהודים של לקס לות'ר התייחסו לדמות כאל יהודי כשיצרו אותו (ואין כל הוכחה שתתמוך ברעיון הזה) או אם כותב מאוחר יותר רואה בו יהודי על מנת להעניק "בשר" לכתיבתו, כמו ש עשה מאגין, לא נראה סביר ש-DC Comics יפרסמו סיפורים שמגדירים בגלוי את הנבל לקס לות'ר כיהודי, משום שאם יעשו זאת ייראו הן כאנטישמים והן כסוטים מהדרך שבה צוירה הדמות לאורך ההיסטוריה שלה.
על מנת לעשות קצת סדר בדברים, גיגלתי בחפיפניקיות:
מתודיסטים
· מאמינים בבחירה חופשית, בניגוד לאל שקובע גורלות.
· האל אוהב את האדם וחושב עליו כצדיק, בניגוד לקתוליות שדורשת מהאדם המאמין להתוודות ולכפר על חטאיו כדי שיימחל לו. בדת המתודיסטית אמונה בישו וחרטה מספיקות.
· גאולתו של אדם יכולה לבוא לא רק מאמונתו הנפשית, אלא גם מהשתתפות פעילה בשליחות הנוצרית: אהבת השכן ושאיפה לצדק חברתי.
אנגליקנים (אפיסקופלים)
· מאמינים בחייו ובמותו של ישו, שהוא גם אדם וגם אל.
· ישו קם לתחייה והוא מספק חיי נצח לאלו המאמינים בו.
· אמונה בגן עדן ובגיהינום.
· אמונה בגאולה.
· אמונה בכתבי הקודש.
חלק ב'
חלק ג'
הקדמה