קומיקס

להלן מובאות ממאמר מצוין על לקס לות'ר, שהן חלק ממאמר ארוך יותר מהאתר  The Watchtower של Justice League of America Fansite : http://jl.toonzone.net/luthor.htm , שעוקב אחר ההיסטוריה של לות'ר בפרוטרוט, כאשר חלקה מובא כאן, עם דגש מיוחד על הפילוסופיה של הדמות. המאמר מציין כי הדחייה הניטשיאנית של לות'ר את הדת מומחשת כאשר כנער הוא רוצח את הוריו כדי לקבל את דמי ביטוח החיים שלהם (פרט העלילה הזה הועבר בסמולוויל לליונל – ק.פ):

האיש שהעולם למד להכיר כלקס לות'ר נולד וגדל בשכונת העוני Suicide (כמה סמלי – ק.פ) שבמטרופוליס, ושאף לגדולות עוד בשנותיו המוקדמות. הוא גדל כשהוא בז להוריו המתעללים והאלכוהוליסטים, אך על אף זאת, הוקסם מסיפוריהם על עברם העשיר כמייסדי המושבה הקולוניאלית שלימים תיהפך לכרך גדול, ואשר השתייכו למשפחה חשובה, מיוחסת ואמידה עד שאיבדו הכול בהתמוטטות הבורסה של 1929. לקס הצעיר, שהתרשם והושפע מסיפורים אילו, נשבע לשקם את מורשת הלות'רים בכל אמצעי שיידרש.

כילד מבריק ובעל אינטואיציה להבנת טיבה של העוצמה, הוא גייס את כל הידע שלו בדרכו לגדולה: בהיותו בן 14 קנה להוריו ביטוח חיים יקר ואז שיחד מכונאי "להתעסק" בבלמי מכוניתם (בסמולוויל ליונל הצית את דירתם – ק.פ). לאחר מותם, קיבל לקס 250 אלפי דולרים והשתמש בכסף כדי להפוך לסטודנט הצעיר ביותר ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), שם הדהים את מרציו כשהשלים את חוק לימודיו בתוך שלוש שנים בלבד עם תואר שני.

המטרה הראשונה שהציב בפני עצמו הושלמה, ולקס בילה את 20-30 השנה הבאות בביסוס כוחו והגנה על מורשתו. החברה שהקים – לקס-קורפ – שהיתה במקור חברת תעופה, גיוונה במהלך השנים את עיסוקיה, וצמחה, כשהיא רוכשת עסקים לגיטימיים מחד, ובונה מערכת חברות קש מאידך, על מנת להסתיר את עיסוקיה "האפורים". מעל פני השטח לקס-קורפ הבינלאומית היתה אות ומופת לקפיטליזם ומחקר מדעי, ותרמה לתחום הרובוטיקה, ההנדסה הגנטית והתעשייה הצבאית, אך מתחת לפני השטח – טוותה קשרים עם הפשע המאורגן ולמדינות אויב שהתענינו אף הם ברכישת הסחורה שייצרה החברה. בנוסף לכך, סחט לות'ר באופן עקבי את יריביו ומתחריו כדי שייענו למשאלותיו, ומי שלא הסכים "לרקוד לצלילי חלילו", נעלם או נפטר בנסיבות מסתוריות.

למרות זאת, אין בכך כדי לומר כי ללות'ר לא היה צד נדיב. במו ידיו הוא לקח תחת אחריותו את מטרופוליס, עיר בשקיעה, והפך אותה לעיר המחר. משום שביקש להפוך את עיר הולדתו לממלכתו, הוא פיקח על התפתחותה של העיר, שלב אחר שלב. ולבסוף, לאחר כמה עשורים של עבודה קשה, התמדה ואינספור פשעים ללא עקבות – הגיע לות'ר אל הפסגה. היו לו ממון, כוח רב, השפעה ואופק של גורדי שחקים שחציים היו בבעלותו. הוא נערץ על ידי האוכלוסיה כשהשתמש ברווחי עסקאותיו האפלות והלבין אותם לנדבות עבור "נתיניו", ומדי פעם בפעם כשהואשם או נחשד בדבר מה, הוא שיחד פקידים ועובדי ציבור שדאגו לכך שהחקירה תיסגר עוד לפני שנפתחה, או שצבא עורכי דינו וידא כי שמו ינוקה. אכן, החיים היו מושלמים עד שהופיע סופרמן מעל שמי מטרופוליס והחל לדחוף את אפו...

לות'ר שונא את סופרמן, הוא מתעב אותו בלהט שאינו ניתן לדיכוי, אך השאלה היא מדוע. יתכן כי מסירותו של הציבור ניתנה לו כה בקלות, בעוד שלות'ר היה צריך לקנות אותה בעבודות צדקה ובשנים של שירות ציבורי. אולי הוא ממורמר משום שהוא היה צריך להילחם במשך שנים על מנת להשיג את כוחו, בעוד שסופרמן קיבל כוח במתנה מאלת הגורל. או אולי התשובה פשוטה הרבה יותר: הוא שונא את סופרמן רק משום שהוא עומד בדרכו. בכל מקרה, זוהי השנאה שתבטיח כי כל עוד הוא חי, לקס תמיד יהיה הקוץ בישבנו של הצאצא האחרון של קריפטון.

לקס לות'ר הוא השליט הבלתי מעורער של מטרופוליס ואדון לכל חפצו. נכון, יש שם ראש עיר, מושל ונשיא, אך לות'ר הוא החוק מטעם עצמו. בעיניו אין טוב או רע, אלא רק מה שטוב או רע עבור לקס לות'ר. אם הוא רוצה במשהו, הוא ישיג אותו, או על ידי כך שירכוש אותו מיד, או על ידי כך שישחד מישהו להשיג אותו למענו, או באמצעות הסרת כל המכשולים העומדים בדרכו להשגת אותו רצון. אך יש דבר אחד שהוא משתוקק לו יותר מכול: מותו של סופרמן. משום שהוא אינו יכול לשלוט בסופרמן, לות'ר אובססיבי לחיסולו. עבור לקס, סופרמן מייצג רצון חופשי. תושבי מטרופוליס, השואבים השראה מאצילותו וחוסר אנוכיותו של סופרמן, עלולים לחשוב בכוחות עצמם ולהתמרד נגד חצי-האל שהמליך את עצמו. ומעל הכול, מה שבאמת מעצבן את לקס הינו שהוא נאלץ לקנות את אהבתה ונאמנותה של העיר, וסופרמן קיבל אותן בחינם.

כפי שצוין לעיל, זוהי השנאה לסופרמן המניעה את לקס, אבל לעיתים רחוקות ניסה מישהו להתעמק בשורשי השאלה מדוע בדיוק. ההשערה הישנה שהשנאה הזו נובעת מכך שסופרמן גרם לשערו לנשור, מזמן נזנחה ונשכחה, אך בכל זאת נותר חור גדול במניעי הדמות. כתוצאה מכך, כותבים שונים מצאו לעיתים קרובות סיבות משל עצמם ליריבות לות'ר/סופרמן, כפוף לסיפור שהם עמדו לספר. השנאה הזו יכולה להיות מסווגת ל-5 קטגוריות:

1.       לות'ר כפושע: סופרמן תמיד עומד בדרכו.

2.       לות'ר כמגלומן: הוא חייב להיות בשליטה על כל סיטואציה, אך אינו יכול לשלוט בסופרמן.

3.       לות'ר כקנאי: הוא היה צריך להילחם בכל כוחו על מנת להשיג את מה שהשיג, אבל סופרמן קיבל הכול כמתנת הגורל, וגם בעוד שלקס נאלץ לקנות את רצונם של בני עירו באמצעות תרומות ומעשי צדקה, סופרמן קיבל את מסירותם על מגש של כסף.

4.       לות'ר כקסנופוב: סופרמן הוא חוצן, ולפיכך, כיצד אפשר לבטוח בו?

5.       לות'ר כהומניסט חילוני: נוכחותו של סופרמן גורמת לאנושות להשלות את עצמה שהיא מוגנת, וכתוצאה מכך, האנשים ממתינים בבטלה לסופרמן להושיע אותם במקום להושיע את עצמם.

בעוד שכל חמש האפשרויות תקפות ומסוגלות להניב סיפורים מעניינים, הדוגמא החמישית (ששימשה כבסיס לקומיקס  Lex Luthor - man of steel) עשויה להיות המפתח לנפשו של לקס. כפי שנרמז לעיל, לקס מראה סימנים רבים של התנהגות לפי הפילוסופיה ההומניסטית, על פי טענתו של פרוטגורס היווני כי "האדם הוא מידת כל הדברים", שמשמעותה שהאנושות בלבד קובעת את המוסריות של עצמה. זה בהחלט תואם את הפרופיל של אדם שבחר לרצוח את הוריו כדי לקדם את חייו-שלו - לות'ר איננו נבהל מצווי הדת או מתוצאותיה של מערכת הצדק שלה, יש לו אתיקה מוסרית משלו שלפיה הוא חי. בנוסף, רעיון זה גם קושר את לות'ר לעבודותיו של ניטשה: ב"כה אמר זרתוסטרא" הוא מדבר על מושג ה"אוּבּר-מנץ' " (סופרמן, אדם-על) וכיצד אדם יכול להפוך לכזה על ידי:

·        דחיית כללי המוסר והאידיאלים הישנים (כמו משפחה ודת);

·        התגברות על ניהיליזם (אמונה בכלום);

·        יצירת ערכים חדשים (במקרה של לות'ר, קפיטליזם ושליטה).

שוב, זהו סוג החשיבה שיאפשר למישהו לרצוח את משפחתו וגם למכור את נשמתו לשד (כניטשיאני קיומו ממוקד בחייו כאן ועכשיו). בשעה שזה מאלץ אותנו לקטלג את לות'ר כבעל אישיות אנטי-סוציאלית, זה גם מעניק לנו סיבה מוגדרת לנקמתו של לות'ר, שאף מתעלה על הנימוקים המועלים בסיפורים עליו: מבחינה סמלית, לות'ר הוא ההאנשה של האובר-מנץ' של ניטשה, ובניסיון להרוג את סופרמן הוא מנסה גם לקחת לעצמו את התואר "איש הפלדה". מצד שני, לות'ר יודע בתת מודע שהוא איננו היורש הראוי, וחוסר ההתאמה הזו מזינה את קנאתו, שמצידה מתדלקת את שנאתו. זהו המנוע הנצחי שמניע את האובססיה של לקס.

חלק ג'

חלק א'

הקדמה