miss kitty fantastico

את הדמות פיטר בויד מגלם השחקן הבריטי טרוור איב (וכתבות בעיתון כבר עלו על הכותרת המתבקשת, ראו תמונה), שכמו שחקן בריטי ראוי לשמו, החל באקדמיה המלכותית למשחק ואחר כך בתיאטרון. הוא נשוי למישהי שהיא שחקנית גם כן, ובין היתר, שיחקה ב"הולבי סיטי" (סדרת בית חולים) ובפרסומת מדוברת מאוד לקפה עם אנתוני הד.

הסדרה אינה מתמקדת בעברן של הדמויות (אף אחד, למשל, לא יודע כלום על בויד. נרמז רק שהיה לו בן שנרצח). יוצא מן הכלל היה הפרק שהתמקד בגרייס הצעירה,  החקירה הראשונה שלה כפסיכולוגית (שהדיה השליכו על ההווה) ויחסיה הרומנטיים עם הבלש שחקר את האירוע. אבל המקרים שהם חוקרים בונים בצורה יפה את הדמויות עצמן.

הסדרה גם אינה מתמקדת בחייהם הרומנטיים של חברי הצוות (מלבד אותו הפרק עם גרייס), אם כי באחת החקירות נפגש בויד עם בלשית שאיתה היה לו בעבר קשר משמעותי. איב הוא  מהשחקנים שמלטפים בעיניהם את הפרטנרית שלהם, וזה מקסים בעיני. מקסים וגורם להינמסות קלה באזור הברכיים.

פרק אחר היה  The Hardest Word מהעונה הרביעית (לא להתרגש, אצל הבריטים עונה ממוצעת כוללת 6 פרקים), שבו נאלץ בויד לעבוד עם צוות חקירה נוסף, שמשתלט לו על המשרדים. בצוות הזה יש גם פרופיילרית בשם גרטה. בויד מתייחס אל הצוות הזה, ולבלש העומד בראשו במיוחד, ברוגז ובחוסר אדיבות מאוד לא בריטי, הוא בולש אחריהם ומפשפש במחשבים שלהם (סצנה מצחיקה היתה כשבויד נכנס בלילה למשרד של ראש הצוות ועובר על התיקיות במחשב, ואז מקבל מייל: "כשאתה מסיים לחטט, אל תשכח לסגור את התוכנה בצורה מסודרת"), מתקין אביזרי ציתות ובאופן כללי כל התנהגותו אומרת חוסר אמון בסיסי. היחידה שמקבלת יחס אחר היא גרטה. זה "שלום, גרטה" ו"להתראות, גרטה" ו"מה שלומך, גרטה?", והכל במבט משועשע אבל רך, ואז גרייס, שיושבת לעבוד עם מל, אומרת: He fancies her"" ולמראה מבט התדהמה של מל, אומרת: "מה, אמרתי את זה בקול רם?", אבל לא צריך להיות פסיכולוג כדי להבין את זה לבד.

עוד סצנה מצחיקה במיוחד שהיתה בפרק הזה, שדווקא לא קשורה לנושא הרומנטי, היתה שמל מגלה משהו שהצוות השני מסתיר מהם, אבל היא לא יכולה לדבר עם בויד במשרד, אז שניהם נכנסים לתא בשירותי הנשים עם הלפ טופ, ואז גרייס נכנסת לשירותים ובוהה בהם כשהם יוצאים ביחד, ובויד אומר "מי כתב על הקיר את הדברים האלה עלי?" כדי לצאת מזה באלגנטיות. 

אז למראית עין שבכל זאת הפוסטים שלי קוהרנטיים ומדברים לעניין, רציתי לומר שאולי מה שתפס אותי, למרות הזקן (בעונות הראשונות הוא היה ללא זקן, ולמרות שלקח לי קצת זמן להתרגל, אני חייבת להגיד שעם זקן הוא נראה יותר טוב. אפשר לראות אותו ללא זקן בתמונה השנייה), זה האופי של הדמות ואיך שהיא מתנהלת. אם אתה רוצה טיפ, אתה לא צריך להיות חתיך מהמם, אבל אסור לך להיות משעמם, ורצוי גם שתהיה מורכב (תמיד עצבן אותי ש-א' היה יותר מדי "נורמלי", לא היו לו תסביכים, היה לו טוב עם עצמו והוא הרגיש נוח עם עצמו ועם הגוף שלו. כאילו שעצם הנוכחות שלו בעולמי זעקה: אני טוב ממך, יא נוירוטית עלובה).

אתה צריך להיות טוב, אבל כמו בדרמה עשויה היטב, צריך שיהיו לך גם כמה תכונות לא כל כך טובות ושלא תפחד מהצד האפל שכולנו מחביאים עמוק בפנים.