miss kitty fantastico

מוקדש באהבה לרותם

זה התחיל כשאיטרנלי ואני דיברנו במסנג'ר על בוסטון ליגל ועל סלאש ועל וויליאם שאטנר ולמי התכוונו כשאמרנו אז "אני אוהבת את הקפטן שלי" – קפטן ג'יימס ט. קירק. ואז נזכרתי שיש לי בבית ספרון שמבוסס על סרט הקולנוע "מסע בין כוכבים" הראשון מ-79 – וגם השפה בהתאם (אחד הספרים הראשונים שקניתי כנערה בשבוע הספר בכיכר רבין [אז עוד כיכר מלכי ישראל]), ועוד לפני שבכלל ידעתי מה זה סלאש ומה זה אינטרנט, שמתי לב שיש משהו שונה ביחסים האישיים בין קירק לספוק. וזה מצא חן בעיני מאוד.

נדמה לי שכבר בעת שידורה של הסדרה התחילו השמועות על מה עושים הקפטן וקצין המדע שלו בלילות, וזה לא כאילו השמועות הללו נולדו ממצע ריק. הו, לא.

הנה ציטוט מתוך תחילת הספר. ג'ין רודנברי עצמו מודע לבדיחות שמריצים המעריצים ומגיב על כך בהערה, כביכול כתגובה מפיו של קירק עצמו.

רקע: ספוק עצבן לאללה שהחצי האנושי שלו משתלט לו על החיים והוא מצטרף... נו, אפשר לקרוא לזה מנזר. הוא נבחן לתפקיד של סגן כהן במקדש "גול".

"עד הבוקר הזה ממש היה ספוק בטוח כי גירש בצורה סופית ומלאה את מחציתו האנושית ואת מורשותיה הרגשיות המבישות. (...) ספוק נשא את עיניו אל שמי השחר האדומים בכיוון שנמצאו לפי ידיעתו השמש והאדמה ופתח בפרידה מלאה יראת כבוד אך קצרה מכדור הלכת של אמו ומהחלק שהוא ייצג בחייו. לפני זמן רב החליט שהוא לא יחזור לעולם למקום הזה ואף לא ינוע בין אנשיו.

ג'ים! היה שלום... ט'הי'לה שלי (*). זו הפעם האחרונה שארשה לעצמי לחשוב עליך או אפילו על שמך.

(*) הערת העורך: המושג האנושי של ידיד מוצא את משמעותו הקרובה ביותר במחשבת וולקן במונח "ט'הי'לה", שפירושו יכול גם להיות אח ומאהב. זכרונו של ספוק (שממנו הופק הפרק הזה) הוא שהיה זה רגע קשה מאוד בעיניו מכיוון שחשב את קירק כמי שהופך לאחיו. אבל, מכיוון שאפשר להשתמש בט'הי'לה גם במובן מאהב, ומכיוון שהידידות בין קירק וספוק היתה הדוקה שלא כרגיל, הובילה עובדה זו לאי אלה השערות, האמנם הם הפכו למאהבים. לפי בקשתנו, סיפק האדמירל קירק את ההערה הבאה בנושא:

'מעולם לא היה לי מושג על שמועת המאהבים הזאת, אם כי נאמר לי שספוק נתקל בכך כמה פעמים. כפי הנראה שביטל אותה תמיד בהרמת גבתו הימנית האופיינית לו, שציינה כרגיל שילוב מסוים של הפתעה, חוסר אמונה ורוגז. אשר לי עצמי, למרות שאין לי כל התנגדות לאהבה פיסית או לכל אחת מצורותיה הרבות של בני אדם, של יצורים זרים ומעורבים, תמיד מצאתי את הנאתי הטובה ביותר באותו יצור אישה. הייתי גם שונא שיחשבוני כטיפש שבחר לו בן זוג לאהבה המתייחם רק אחת לשבע שנים.' "

טוב, אחרי שלושים וכמה שנה הוא כבר יזמר זמירות אחרות...

בכל אופן, הזוג הזה אינו אלא משולש. כל הנשים הרבות בחייו של הקפטן הן מסך עשן. מי שהוא אוהב באמת אהבת נפש היא האנטרפרייז.

אנחנו נמצאים כמה שנים לאחר שהקפטן החזיר את הספינה וצוותה פחות או יותר שלמים ובריאים, לאחר חמש שנים של הרפתקאות ביקום, ובמיוחד "חקירות עזות רוח במקומות ששום בן אנוש לא דרך בהם לפני כן". קירק מקבל דרגת אדמירלות ועבודה משרדית – למורת רוחו. האנטרפרייז משופצת ממסד עד טפחות ומותקנות בה מערכות חדישות שהן הצעקה האחרונה. כששוב מאיימת סכנה על כדור הארץ, יוצא הקפטן שלנו להשיב אל חיקו את מה ששלו כדין.

"מק'קוי היה יכול להזהירו כי בעוד שבין אהבת האדם לספינה והאהבה לאישה יש רק לעיתים נדירות יותר מהשוואה פיוטית, יש בשתיהן להט יצרים דומה לבעלות – וגם עיוורון דומה לגבי החובות שדבר זה גורר."

ואז סקוטי לוקח אותו בתוך כמוסה אל המבדוק שבה כלואה – לפי שעה – אנטרפרייז:

"היא היתה תלויה שם בתוך הפיליגרן המשונץ של המבדוק המסלולי. 'אנטרפרייז!'

מונטגומרי סקוט תימרן, בחוש דרמה בלתי צפוי, כדי להסתיר את אניית החלל מעיניו של קירק עד הרגע האחרון האפשרי. אחרי זה השתמש במתקן הדחיקה הרוחבי כדי להניע את כמוסת המסע שלהם לסיבוב רחב, ולהציג את אנטרפרייז במלוא הדרה.

עיניו של קירק ראו רק אותה. דומה היה כאילו המבנה מעשה הסבכה סביב אוניית החלל אינו קיים – או, אם מסר לעצמו דין וחשבון בכלל על המבדוק, הוא ראה אותו ואת אורותיו כפסל חללי מכוסה תכשיטים הקיים רק כדי לשמש מסגרת ולהבליט את הסימטריה והיופי החדשים של אנטרפרייז.

הרושם הדרמטי הוגבר על ידי האור שהציף אותה מכל זווית בתוך המספנה המסלולית הענקית, כשהיא נראית נוצצת שבעתיים מול שחור הקטיפה של החלל מעברה. קירק ראה כמובן בעבר כמה מקוויה החדשים, אבל רק בשלב אמצע של השיפוץ. היא היתה גמורה, מלאת חן כולה – קירק חיפש איזה משפט, איזה תיאור המבטא את מה שהרגיש. האם היא כאישה נחמדה? לא. ברגע זה היתה בעיניו יותר מזה. אגדה? מיתוס שקם לתחייה? כן, זאת היא היתה. היא היתה כמו שהיתה ודאי אפרודיטה כאשר זאוס העלה אותה לראשונה מן הים, עירומה ויפהפייה עד כדי זעזוע.

'העלה מי, אדוני?', היה זה סקוט שנתן בו מבט תמה. קירק היה נעשה מודע לעובדה כי אמר ודאי חלק מזה בקול רם."

ואז עולה קירק לראשונה מזה שנים על הגשר. וכל מי שהוא מכיר - שם.

"אחרי שהדלתות של מעליות הטורבינות נסגרו מאחורי קירק, השתרר שקט זמני על הגשר לפני שנתחדשה העבודה. דומה היה כאילו השאירה נוכחותו שם מטען חשמלי שהשתהה. צ'קוב הופתע להיווכח שהוא עוצר את נשימתו למשך זמן מה.

'הוא רצה אותה חזרה', אמר סולו. 'אני לא הייתי רוצה להיות בדרכו כאשר הוא לחם להשיגה!'

אוהורה הנהנה בראשה. זה היה בדיוק הדבר שגם היא חשה זה עתה בקירק. היה גם אותו מבט המופיע בעיניהם של אי אלה אנשים כאשר השיגו זה עתה אישה והיא שוכבת מוכנה כדי לקחתה. אוהורה היתה בקיאה למדי במבט זה, אבל היא גם הוטרדה מממדי הרעב שראתה בו."

אבל אז חוזרת הצלע השלישית אל הסיפון, אך משחק אותה קשה להשגה:

"צ'קוב חזר לעמדתו כשהוא נראה עדיין נדהם מההפתעה שראה את ספוק מחוץ לתא הרכב. 'מר צ'קוב', אמר קירק, 'רשום כי מינויו של מר ספוק בצי הכוכבים הופעל שוב, ורשום אותו שהוא מונה כקצין מדע של אנטרפרייז. שני הדברים נכנסים בתוקפם מיד'.

למרות שקירק נדהם כמו האחרים, שמח לראות שהוא התאושש הראשון ועכשיו טיפל בכל זה במידה מסוימת של כושר פיקוד. אבל עדיין חש כאב על שנזכר בצורה כה רבת עוצמה ובלתי צפויה בידידותו וחיבתו לספוק – שהרי היחס ביניהם היה של שתי נפשות שהמשוררים הישנים על כדור הלכת של ספוק הכריזו עליו בעבר כעולה אפילו על האהבה הפיסית הפראית שפקדה את הוולקנים כל שנה שביעית בזמן 'פון פאר'. אך התנהגותו החדשה של ספוק הזהירה את קירק שעליו להתעלם משיקולים אישיים לפי שעה.

(...) פרט לצרכים שנבעו ממילוי תפקיד, התכוון ספוק כפי הנראה להתעלם לגמרי וללא משוא פנים מכל חבר של צוות אניית החלל. הסיבות לכך יכלו להסתבר כמעניינות כמו הסיבה שהביאה אותו הנה. יתכן שגם כה מכאיבות. קירק החליט כי לא יפגע בספוק אם יזכיר לו כי כאב יכול להיות דו צדדי.

הוא המתין עד שהוולקני עמד להיכנס לתוך מעלית הטורבינות המחכה. ואז:

'מר ספוק! ברוך בואך על האוניה!'

ספוק היסס רגע קט – קירק ידע כי קולו הביע די כנות כדי שיעורר זיכרון אחד או שניים בלבו של הוולקני. אבל למרות שספוק היסס רגע קט, המשיך לתוך מעלית הטורבינות. הוא לא הגיב. הדלתות נסגרו והוא נעלם.

'לעולם אל תחפש מתנה אצל וולקני באוזניים, ג'ים', אמר מק'קוי. קירק הרגיש בתחילתו של חיוך מעושה. המשפט שהשמיע בונס זה עתה היה חסר היגיון לגמרי, אבל איך שהוא נראתה נוכחותו של ספוק כמבטיחה שהכל ישתפר במהרה."

והוא לא טעה.