עקב שביתת התסריטאים, פרק של מאחורי הקלעים.
באותו יולי רב-תהפוכות החליט התק"ם לאחד בינינו לבין קיבוץ אחר באזור שמנה כמה משפחות בודדות ולא הצליח להתרומם. המשפחות הגיעו אלינו טיפין-טיפין, תחילה שלוש, ועד תחילת ספטמבר - פתיחת שנת הלימודים - הגיעו כולן.
זה היה עצוב, אני מניחה שלוותיקים יותר מאשר לי, כי היתה להם יותר היסטוריה להשוות איתה. אבל בכל זאת, פתאום כולם עזבו ובמקומם הגיעו אנשים זרים שלא ידעו את יוסף.
לא רק פני הקיבוץ השתנו, גם כל מוסדותיו. תקופה מסוימת ניסינו לשמור על ארוחת הערב ביום ג', עד שזה הפך לסוג של מעמסה. בהמשך גם הוצב קליפ-בורד במכבסה שבו היה על הכול לרשום כמה ק"ג של כביסה נקייה לקחו, מי שהחליט לא לאכול כלל בחדר האוכל, זוכּה בארוחותיו בתקציב האישי ועוד. אני בכלל לא מדברת על התקופה שבה התחילו (שוב) פרפורי הגסיסה של הקיבוץ וחדר האוכל נסגר כליל והכולבו נמסר לקבלן-חוץ.
אני גם לא מדברת כלל על תוכניות התיחמון היצירתיות, שלא היו מביישות שום ראש ממשלה ישראלי, שמטרתן היתה לזיין את השיטה שלא דרך הטבע ולחלוב ממנה עוד קצת מזומנים ושווי מזומנים (שינוי התקנון הקיבוצי על מנת להשיג לנער שיעורי נהיגה על חשבון הקיבוץ, הגדרות משפטיות מפותלות שיפרשו את המושג "ציוד לבית הספר" ועוד עוולות ששברו את לבי והעבירו לי קורס למתקדמים בשם "יצר האדם זנותי מנעוריו").
באותו יולי, לפני העזיבה הגדולה, גם העבירו לי חפיפה על נושא חיובי החשמל. היתה לי מחברת גדולה עם כריכה קשה שעמה הסתובבתי ברחבי הקיבוץ, ביחד עם שרפרף (ככה זה עם מאותגרי גובה), ורשמתי קריאות מונים (בקיץ גם לקחתי איתי בקבוק מים ומרחתי קרם הגנה כי הייתי חוזרת מבושלת). המחברת שימשה אותי במקור לאינפורמציות חשובות כגון: איך מורידים מסטיק מהשיער או כיצד מנקים נעל זמש. כנראה שהשאיפה שלי היתה אז להיות אודטה (בינתיים זה עבר לי, אל דאגה). אחרי עזיבתי את הקיבוץ, הוסבה המחברת שוב למחברת מתכונים והיא משמשת אותי עד היום, ככה כמו שהיא: מצהיבה מעט, קרועה ומוכתמת ובדפיה האחרונים טורים-טורים של מספרים ושמות.
המחברת הזו היא נכס עבורי. מלבד כל המתכונים שחלקם אינם ניתנים לשחזור, היא מזכרת אמיתית. מזכרת מסוג המזכרות שאילולא הן, הכול היה נמוג ומתמוסס בתהום הנשייה.
לפני שהתחלתי בכתיבת הסאגה, פתחתי אותה ועברתי שוב ושוב על השמות, שהעלו במוחי תמונות של פרצופים וסיטואציות. אפילו נזכרתי בשמו של המטרידן שהפך לידיד. בספטמבר פתאום מתחלפת כל הרשימה. מדי חודש ניתן לראות באמצעות מוני החשמל מי הגיע, מי עזב, מי חולק דירה עם שותף, מי שכר דירה, מי מהמתנדבים חזר לאנגליה ומי מהבריטים הלומי הבירה והקאמל מצא לו הולנדית תאבת חיים. פיסת היסטוריה.
זה פרו-סאגה. המיד-סאגה הולידה תיגבור של חלומות על א', כאילו שאני צריכה את זה בכלל. פוסי אמרה פור פליי, אז אני בכלל פוסט-פוסט-פור פליי. וזה כולל גם פנטזיות על איך הוא עוזב את המשפחה שלו וחוזר אלי. מאוד לא בריא.
זהו להפעם. חבל על האסמסים שלכם, לא אתם תקבעו מי יעזוב את האי. אבל לפחות קיבלתם פרק מאחורי הקלעים, עם תככים לפי הספר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: