miss kitty fantastico

אני מקשרת ללי שכתבה על נשים וזאבים וקישרה למיק שכתבה על אובדן הבתולין, שהתקשר לכיפות אדומות שיורדות מהשביל ולכן לא פלא שהן פוגשות את הזאב, שהתקשר לשונרא שסינן אותו כי עכשיו הוא נח.

כתבתי היום לאיטרנלי שנהייתה לנו סדנת העצמה של נשים לאחרונה בישרא, וכדברי המשורר ד. מנו, זה טוב לי, טוב לי.

רציתי לשתף את מי שעוד לא קרא, בשיר שעשה את עורי חידודין-חידודין. השיר הזה זכה במקום ראשון בתחרות שירה בנושא "מין, מגדר ומיניות" באתר האגודה הישראלית למדע בדיוני ופנטזיה. ולא בכדי. הוא מדבר על המנהג העתיק לפיו יצאו בנות ישראל הלבושות בלבן לחולל בכרמים, על מנת שבני שבט בנימין המקוללים יוכלו לשאת אישה. על פניו, מאוד יפה מצדן, לא?

אחותי כלה/דבורה

אחותי לבשה לבן ויצאה אל הכרם.

הירח נמוך, לא סהור הוא הלילה.

בוודאי תיחטף-תיאסף עוד בטרם

יגיע, אדום וכבד, עד למעלה

אחותי לבשה לבן ויצאה למחולות,

התופים רועמים שוב בעומק הכפר:

בליל אב יוצאות בנות שילה הבתולות

לזכר קללה שהוטלה זה מכבר –

אחותי בלבן. בעיניה אימה

וזוהר מוזר, שיכור ירחים.

יחפות הן רגליה על שחור אדמה

עת ליל תוגתה יבקשו הרוצחים

גברי בנימין, הביטו לכרם!

לבנה מלאה מעלינו מחשה

כיום כן כאז, עת הוטל בכם חרם:

אף אחת, אף אחת לא ניתן לאישה...

זה אמצע החודש, זה לילה תמורות;

ניחמו השבטים על האח הקטן

בערב אחד אנו שוב מותרות

לזה שימהר ויהיה לחתן

***

... אחותי נעלמה. ונותר רק מקום

בהמון הרוקדות, והוא ריק ותמים.

בליל ט"ו באב, עוד שנה מהיום

אצא גם אני לחולל בכרמים –

לא ביקשתי, לא לי ההמון החוגג,

קוללנו גם אנו, בנות כפר שילה!

החתן, כשירח מלא ולועג,

הוא בן בנימין – שזאב על דגלו.