סופר בוי

הסדרה נשארת נאמנה למקור של לקס לות'ר, ומתארת אותו כמחפש נחמה על ידי כך שהוא הופך את עצמו לנזיר אפיסקופלי, מיד לאחר שתאונת מעבדה גורמת לו להתקרח.

סמולוויל

ג'ף לואב, היוצר והכותב הראשי של הסדרה, הוא גם מחבר ספרי הקומיקס Superman for all Seasons, שהיוו מודל לסדרה סמולוויל. קלארק קנט בעל הערכים המוסריים החזקים וחיי המשפחה אוחז בבירור ברקע נוצרי פרוטסטנטי, ובכל זאת הסדרה מתחמקת מאיזושהי הכרה מפורשת בהשתייכות הדתית שלו. האירוניה היא שהדמות הדתית המובהקת ביותר היא לקס לות'ר הצעיר, שהוא ללא ספק פרוטסטנטי – אפיסקופלי שמאמין באלוהים. 

אבל לקס לות'ר של סמולוויל איננו אדם שמבקר באופן קבוע בכנסיה ומרבית התנהגותו רחוקה מלהיות התנהגות "נוצרית". סמולוויל גם מזהה את לקס בצורה מפורשת כמי שקיבל חינוך ניטשיאני מאביו מגיל צעיר, ומראה שהאמונות הללו השפיעו על לקס בצורה משמעותית.

העובדה שלקס מתואר בסדרה כאפיסקופלי עשויה להפתיע את מי שמכיר את דמותו רק מקומיקס או סרטים. אפילו צופים מזדמנים עלולים שלא לשים לב לכך. אך עבור צופים קבועים זוהי מסקנה טבעית.

ü      הסדרה מדברת על הטבלה של תינוקות, טקס שאופייני לאפיסקופלים בלבד.

ü      לקס ואביו מצטטים לעיתים קרובות מהתנ"ך או מתייחסים לסיפורים מהתנ"ך, לרוב מהברית החדשה. מדובר בעשרות דוגמאות שנכתבו על ידי תסריטאים שונים, מה שמוכיח שאין זה משהו שהוכנס בלי כוונה. כמו כן, לקס ואביו הם הדמויות היחידות בסדרה שמכניסים לדבריהן אזכורים תנ"כיים. בפרק Metamorphosis (1.2), למשל, לקס מתייחס לתקרית שבה בריונים התנפלו על קלארק ותלו אותו כמו דחליל בשדה תירס, וכשקלארק מנסה להפחית מחומרת המעשה, לקס עונה לו: "Even the Romans saved doing this for special occasions", כשהוא רומז לצליבתו של ישו.

ü      כשלקס נשא את ד"ר הלן ברייס הוא בחר בטקס אפיסקופלי שנוהל על ידי כומר אפיסקופלי. אפשר לטעון שהכומר נבחר על ידי הכלה, אך כומר אפיסקופלי שימש גם בטקס שחלם לקס, שבו הוא נושא לאישה את אמו (בסצנות שנחתכו החוצה בפרק "Bound" [שבו לקס נחשד שרצח בחורה ששכב עמה. "הגילוי" הזה גם מאשש את התיאוריה שלנו לגבי ה-issues שיש לו עם אמו – ק.פ]).

ü      ליונל ולקס מתייחסים לסיפורים ודמויות מהמסורת הקתולית-אנגלית (שכוללת את הדת האנגליקנית, שהפכה לאפיסקופלית בארה"ב), שאינם חלק מכלל הנצרות. לדוגמא, ביום הולדתו, אביו של לקס נותן לו קופסת עץ מגולפת ומספר לו שהיא נבנתה משריונו של האביר וקוטל הדרקונים האגדי סנט ג'ורג', שהוא דמות בולטת הן במסורת האורתודוכסית המזרחית והן בזו הנוצרית-בריטית – ישנן אלפי כנסיות אנגליקניות ברחבי העולם ששמן הוא סנט ג'ורג'.

ü      כשניסה לנחם את קלארק שהתאכזב מג'ק ג'נינגס, ידיד המשפחה וסנטור, שקוּשר למותה של חשפנית שניהל עמה רומן, לקס מעלה את הסיפור של דויד המלך. הוא שואל את קלארק מה הוא יודע עליו, וקלארק עונה שדויד הרג את גוליית והציל את עמו. לקס מספר לו את המשך הסיפור, שבו דויד רואה את בת שבע רוחצת על הגג ואז שולח את בעלה למות בשדה הקרב כדי שיוכל לקחת אותה לעצמו. הפואנטה של לקס היא שגם הגיבורים הכי גדולים אינם מושלמים ( Exposed, 4.5). (לא ברור לי למה זו הוכחה להיותו של לקס אפיסקופלי. להערכתי, זה צריך להיכלל בדוגמאות של סיפורים מהתנ"ך – ק.פ).

יצויין כי השם "לות'ר" הוא שם משפחה גרמני (אך נכתב כ-Luther). הלות'ר הבולט ביותר בהיסטוריה הוא מרטין לות'ר, מייסד הרפורמה הפרוטסטנטית. השם  Luthor אינו מוכר כשם משפחה. יתכן כי השם הזה מייצג ניסיון של כותבי הדמות ליצור וריאציה אנגלית או מאונגלתת ל-Luther. ללא ספק ללות'רים של סמולוויל יש מוצא אנגלי, עובדה המופגנת על ידי הטירה שבה הם חיים – טירה של המשפחה שהאב העביר לבנה אחר לבנה מהאיים הבריטיים (סקוטלנד, ליתר דיוק – ק.פ).

בהזדמנויות רבות לקס מדבר על אמונה באלוהים. זהו איננו בהכרח סימן לאפיסקופליות, כמובן, אך זהו סימן לפן באופיו. לקס לות'ר של סמולוויל הוא לא המבוגר הנבל של הקומיקס, הוא האדם שיתפתח לאויבו הראשי של סופרמן. אחד מקווי העלילה הבולטים ביותר בסדרה הוא הטרנספורמציה שלו מאדם שבאופן נואש מבקש לעשות את הדבר הנכון ולהיות טוב, לאדם שלאט לאט מקבל את הצד האפל שבתוכו.

לקס המנוול של הקומיקס ציני מאוד, ספקן ויהיר. לקס של הקומיקס הוא ללא ספק אתיאיסט שרואה את עצמו מעל לשאר בני האדם, ואפילו כמעין אדם-אל שייעודו הוא לשלוט על שאר האנושות.

לקס של סמולוויל הוא איננו אותו אדם. האמונה באל, ההישענות מדי פעם על הדת ומרבית חיפושיו אחר כפרה וגאולה מדרכו האפלה של אביו – הם כולם אספקטים של לקס, הדמות מסמולוויל, שמתנגש עם טבעו המרושע של לקס העתידי.

לקס המרושע של הקומיקס אינו זקוק לאיש מלבד עצמו. לקס של סמולוויל זקוק לאנשים אחרים. בפרק אחר פרק הוא חותר בצורה נואשת לזכות באישורם, אהבתם וידידותם של אלה החשובים לו. מסע חיפושים זה מתמקד ברובו בקלארק קנט. לעיתים, לקס מרגיש כי ידידותו של קלארק מובטחת, וחיפושיו אחר אישור ואהבה כוללים את הוריו של קלארק, אביו או האישה שהתאהב בה, בתחילה ד"ר הלן ברייס, ולאחר מכן – לאנה לאנג. לקס לות'ר של הקומיקס רצח את הוריו ואת אשתו ומסר את בתו ל"ברייניאק" (Brainiac) בתמורה לטכנולוגיה. לקס של הקומיקס רחוק מלחפש אישור וחברות אצל קלארק קנט, הוא שונא אותו ושוטם באופן אובססיבי את סופרמן.

כל זה אינו אומר שכותבי סמולוויל ניסו לצייר אתאיסטים כמרושעים מטבע ברייתם. הרקע הנוצרי של לקס נועד להוסיף "בשר" לדמות. שום דבר בסמולוויל אינו רומז כי ההשתייכות הדתית או אמונותיו התיאולוגיות של לקס – או החוסר בהן – קשורות ישירות לסטטוס שלו כנבל. למרות העובדה שהוא בדרך לרשע ועדיין לא הגיע למעמד של הגאון המרושע שבקומיקס, לקס של סמולוויל הוא עדיין הדמות האנטגוניסטית של הסדרה, ולכן יהיה זה מדויק לומר כי הנבל של הסדרה הוא אפיסקופלי שסרח.

אסור לשכוח כי מוטיב מרכזי בסמולוויל הוא הקונפליקט בתוך נפשו של לקס, במאבקו להיות טוב יותר (והוא נושא את עיניו אל קלארק כמופת). הוא נאבק למען יושר, אנושיות וטוּב, למרות העובדה שהוא מאמין שיש בתוכו צד אפל.

לקס אינו רוצה לאמץ את ערכיו (או החוסר בערכים) של אביו, ולאורך הסדרה הוא נלחם באפלה שבו, הוא באמת מנסה להיאבק ב"גורל" ולבנות את עתידו בדרכו שלו, עם החמלה והנדיבות שלמד מאמו. בפרק הפיילוט, כשקלארק מבקר באחוזה, לקס שואל אותו אם הוא מאמין שאדם יכול לעוף. מלבד התייחסות ל"סופרמן", כוונתו של לקס היא בתחושה שלו שבאמת עף כשמכוניתו התנגשה במעקה הגשר, והוא חש כאילו הוא מחוץ לגופו. הוא מסביר לקלארק שבאותן שניות שבהן גופו היה מתחת למים, רוחו ריחפה מעל סמולוויל והצליחה לקבל פרספקטיבה חדשה על חייו. הוא אמר שההתנסות הזו שימחה אותו, משום שכאילו זכה בחיים חדשים, חיים שהוא רצה לנצל כדי לפתוח דף חדש ולעשות את הדבר הנכון.

(תוספת שלי -

בהזדמנויות רבות לקס מדבר על מי שהיה במטרופוליס ועל הזהות החדשה שהוא רוצה לעצב לעצמו בסמולוויל, הרחק מנוקשותו הבלתי מתפשרת של אביו, שמנע אותו מחגים משפחתיים, מחיבה הורית הניתנת ללא תנאים או ציפיות, ואפילו מהאומנת שלו שניסתה להמשיך את מורשתה של אמו, וחוץ מרצונה להעניק לו מעט רוך ואהבה - גם לגדל אותו לפי ערכי האם.

המאבק בין הצד הטוב של אמו לבין הצד האפל, הלא מוסרי וחסר הרחמים, מגיע לשיאו בפרק Lexmas (שבו האם, בתור הזיה בראשו של לקס, מנסה לשדל אותו לעשות את הדבר הנכון, ממש כמו דרלה שמנסה לאחר מותה להראות לקונור את הדרך הנכונה ב- Inside Out [אנג'ל, 4.17]), אבל הפור מן הסתם נופל, ולקס בוחר בדרך שהתוו לו הגורל ואלי הקומיקס. )

אפשר לומר בבטחה כי לקס הוא אפיסקופלי רע ונוצרי רע. הוא לעיתים רחוקות מהסס מלשקר או מלהסתיר דברים מהקרובים אליו. הוא לא נמנע מלהשתמש באלימות על מנת לקדם את מטרותיו. כשהוא מושיט ידו אל ספר שמעניק לו השראה, אנחנו רואים שזה ספר של ניטשה, שאת חוקותיו הוא ואביו שומרים יותר מאשר את אלו של התנ"ך או כל ספר אחר.

אחת מהדוגמאות הבולטות ביותר של הפרידה של לקס לות'ר מהנצרות התנ"כית היא המתירנות הגסה והבוטה שלו. לקס בדרך כלל מסתיר פעילות מעין זו מקלארק ומאנשים אחרים בסמולוויל שהוא מנסה להרשים, אך קלארק לומד על הקשרים המיניים המזדמנים והתדירים של לקס עם נשים באותו פרק, Bound (4.10). קלארק המום לגבי מה שהוא למד ונחרד לגלות כיצד מתייחס לקס לנשים המרובות כצעצועים, מבלי להתייחס לרגשותיהן או לתוצאות מעשיו. האפיסקופליות האמריקאית בת ימינו מציבה מספר גבולות על התנהגות מינית ולעיתים נדירות שמה דגש על מוסר מיני נוצרי-מסורתי, אך הניצול של לקס כלפי נשים סותר אפילו את הסטנדרטים הדתיים היחסית ליברליים הללו.

זוהי דוגמא אחת המראה כיצד לקס לות'ר של סמולוויל כבר מתייחס אל עצמו כפטור ממוסר, למרות שהוא בקי בסטנדרטים המוסריים של הכנסיה שאליה נולד והציפיות המוסריות של חבריו בסמולוויל. גישה זו, שהינה מרכזית למתודה הניטשיאנית, היא אחת מתכונות רבות המגשרות על הפער שבין האפיסקופלי שהתדרדר/מחפש גאולה/נשען על התורה הניטשיאנית של סמולוויל, לבין האתאיסט הניטשיאני המרושע של הקומיקס.

חלק ב'

חלק א'

הקדמה

קומיקס

להלן מובאות ממאמר מצוין על לקס לות'ר, שהן חלק ממאמר ארוך יותר מהאתר  The Watchtower של Justice League of America Fansite : http://jl.toonzone.net/luthor.htm , שעוקב אחר ההיסטוריה של לות'ר בפרוטרוט, כאשר חלקה מובא כאן, עם דגש מיוחד על הפילוסופיה של הדמות. המאמר מציין כי הדחייה הניטשיאנית של לות'ר את הדת מומחשת כאשר כנער הוא רוצח את הוריו כדי לקבל את דמי ביטוח החיים שלהם (פרט העלילה הזה הועבר בסמולוויל לליונל – ק.פ):

האיש שהעולם למד להכיר כלקס לות'ר נולד וגדל בשכונת העוני Suicide (כמה סמלי – ק.פ) שבמטרופוליס, ושאף לגדולות עוד בשנותיו המוקדמות. הוא גדל כשהוא בז להוריו המתעללים והאלכוהוליסטים, אך על אף זאת, הוקסם מסיפוריהם על עברם העשיר כמייסדי המושבה הקולוניאלית שלימים תיהפך לכרך גדול, ואשר השתייכו למשפחה חשובה, מיוחסת ואמידה עד שאיבדו הכול בהתמוטטות הבורסה של 1929. לקס הצעיר, שהתרשם והושפע מסיפורים אילו, נשבע לשקם את מורשת הלות'רים בכל אמצעי שיידרש.

כילד מבריק ובעל אינטואיציה להבנת טיבה של העוצמה, הוא גייס את כל הידע שלו בדרכו לגדולה: בהיותו בן 14 קנה להוריו ביטוח חיים יקר ואז שיחד מכונאי "להתעסק" בבלמי מכוניתם (בסמולוויל ליונל הצית את דירתם – ק.פ). לאחר מותם, קיבל לקס 250 אלפי דולרים והשתמש בכסף כדי להפוך לסטודנט הצעיר ביותר ב-MIT (המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס), שם הדהים את מרציו כשהשלים את חוק לימודיו בתוך שלוש שנים בלבד עם תואר שני.

המטרה הראשונה שהציב בפני עצמו הושלמה, ולקס בילה את 20-30 השנה הבאות בביסוס כוחו והגנה על מורשתו. החברה שהקים – לקס-קורפ – שהיתה במקור חברת תעופה, גיוונה במהלך השנים את עיסוקיה, וצמחה, כשהיא רוכשת עסקים לגיטימיים מחד, ובונה מערכת חברות קש מאידך, על מנת להסתיר את עיסוקיה "האפורים". מעל פני השטח לקס-קורפ הבינלאומית היתה אות ומופת לקפיטליזם ומחקר מדעי, ותרמה לתחום הרובוטיקה, ההנדסה הגנטית והתעשייה הצבאית, אך מתחת לפני השטח – טוותה קשרים עם הפשע המאורגן ולמדינות אויב שהתענינו אף הם ברכישת הסחורה שייצרה החברה. בנוסף לכך, סחט לות'ר באופן עקבי את יריביו ומתחריו כדי שייענו למשאלותיו, ומי שלא הסכים "לרקוד לצלילי חלילו", נעלם או נפטר בנסיבות מסתוריות.

למרות זאת, אין בכך כדי לומר כי ללות'ר לא היה צד נדיב. במו ידיו הוא לקח תחת אחריותו את מטרופוליס, עיר בשקיעה, והפך אותה לעיר המחר. משום שביקש להפוך את עיר הולדתו לממלכתו, הוא פיקח על התפתחותה של העיר, שלב אחר שלב. ולבסוף, לאחר כמה עשורים של עבודה קשה, התמדה ואינספור פשעים ללא עקבות – הגיע לות'ר אל הפסגה. היו לו ממון, כוח רב, השפעה ואופק של גורדי שחקים שחציים היו בבעלותו. הוא נערץ על ידי האוכלוסיה כשהשתמש ברווחי עסקאותיו האפלות והלבין אותם לנדבות עבור "נתיניו", ומדי פעם בפעם כשהואשם או נחשד בדבר מה, הוא שיחד פקידים ועובדי ציבור שדאגו לכך שהחקירה תיסגר עוד לפני שנפתחה, או שצבא עורכי דינו וידא כי שמו ינוקה. אכן, החיים היו מושלמים עד שהופיע סופרמן מעל שמי מטרופוליס והחל לדחוף את אפו...

לות'ר שונא את סופרמן, הוא מתעב אותו בלהט שאינו ניתן לדיכוי, אך השאלה היא מדוע. יתכן כי מסירותו של הציבור ניתנה לו כה בקלות, בעוד שלות'ר היה צריך לקנות אותה בעבודות צדקה ובשנים של שירות ציבורי. אולי הוא ממורמר משום שהוא היה צריך להילחם במשך שנים על מנת להשיג את כוחו, בעוד שסופרמן קיבל כוח במתנה מאלת הגורל. או אולי התשובה פשוטה הרבה יותר: הוא שונא את סופרמן רק משום שהוא עומד בדרכו. בכל מקרה, זוהי השנאה שתבטיח כי כל עוד הוא חי, לקס תמיד יהיה הקוץ בישבנו של הצאצא האחרון של קריפטון.

לקס לות'ר הוא השליט הבלתי מעורער של מטרופוליס ואדון לכל חפצו. נכון, יש שם ראש עיר, מושל ונשיא, אך לות'ר הוא החוק מטעם עצמו. בעיניו אין טוב או רע, אלא רק מה שטוב או רע עבור לקס לות'ר. אם הוא רוצה במשהו, הוא ישיג אותו, או על ידי כך שירכוש אותו מיד, או על ידי כך שישחד מישהו להשיג אותו למענו, או באמצעות הסרת כל המכשולים העומדים בדרכו להשגת אותו רצון. אך יש דבר אחד שהוא משתוקק לו יותר מכול: מותו של סופרמן. משום שהוא אינו יכול לשלוט בסופרמן, לות'ר אובססיבי לחיסולו. עבור לקס, סופרמן מייצג רצון חופשי. תושבי מטרופוליס, השואבים השראה מאצילותו וחוסר אנוכיותו של סופרמן, עלולים לחשוב בכוחות עצמם ולהתמרד נגד חצי-האל שהמליך את עצמו. ומעל הכול, מה שבאמת מעצבן את לקס הינו שהוא נאלץ לקנות את אהבתה ונאמנותה של העיר, וסופרמן קיבל אותן בחינם.

כפי שצוין לעיל, זוהי השנאה לסופרמן המניעה את לקס, אבל לעיתים רחוקות ניסה מישהו להתעמק בשורשי השאלה מדוע בדיוק. ההשערה הישנה שהשנאה הזו נובעת מכך שסופרמן גרם לשערו לנשור, מזמן נזנחה ונשכחה, אך בכל זאת נותר חור גדול במניעי הדמות. כתוצאה מכך, כותבים שונים מצאו לעיתים קרובות סיבות משל עצמם ליריבות לות'ר/סופרמן, כפוף לסיפור שהם עמדו לספר. השנאה הזו יכולה להיות מסווגת ל-5 קטגוריות:

1.       לות'ר כפושע: סופרמן תמיד עומד בדרכו.

2.       לות'ר כמגלומן: הוא חייב להיות בשליטה על כל סיטואציה, אך אינו יכול לשלוט בסופרמן.

3.       לות'ר כקנאי: הוא היה צריך להילחם בכל כוחו על מנת להשיג את מה שהשיג, אבל סופרמן קיבל הכול כמתנת הגורל, וגם בעוד שלקס נאלץ לקנות את רצונם של בני עירו באמצעות תרומות ומעשי צדקה, סופרמן קיבל את מסירותם על מגש של כסף.

4.       לות'ר כקסנופוב: סופרמן הוא חוצן, ולפיכך, כיצד אפשר לבטוח בו?

5.       לות'ר כהומניסט חילוני: נוכחותו של סופרמן גורמת לאנושות להשלות את עצמה שהיא מוגנת, וכתוצאה מכך, האנשים ממתינים בבטלה לסופרמן להושיע אותם במקום להושיע את עצמם.

בעוד שכל חמש האפשרויות תקפות ומסוגלות להניב סיפורים מעניינים, הדוגמא החמישית (ששימשה כבסיס לקומיקס  Lex Luthor - man of steel) עשויה להיות המפתח לנפשו של לקס. כפי שנרמז לעיל, לקס מראה סימנים רבים של התנהגות לפי הפילוסופיה ההומניסטית, על פי טענתו של פרוטגורס היווני כי "האדם הוא מידת כל הדברים", שמשמעותה שהאנושות בלבד קובעת את המוסריות של עצמה. זה בהחלט תואם את הפרופיל של אדם שבחר לרצוח את הוריו כדי לקדם את חייו-שלו - לות'ר איננו נבהל מצווי הדת או מתוצאותיה של מערכת הצדק שלה, יש לו אתיקה מוסרית משלו שלפיה הוא חי. בנוסף, רעיון זה גם קושר את לות'ר לעבודותיו של ניטשה: ב"כה אמר זרתוסטרא" הוא מדבר על מושג ה"אוּבּר-מנץ' " (סופרמן, אדם-על) וכיצד אדם יכול להפוך לכזה על ידי:

·        דחיית כללי המוסר והאידיאלים הישנים (כמו משפחה ודת);

·        התגברות על ניהיליזם (אמונה בכלום);

·        יצירת ערכים חדשים (במקרה של לות'ר, קפיטליזם ושליטה).

שוב, זהו סוג החשיבה שיאפשר למישהו לרצוח את משפחתו וגם למכור את נשמתו לשד (כניטשיאני קיומו ממוקד בחייו כאן ועכשיו). בשעה שזה מאלץ אותנו לקטלג את לות'ר כבעל אישיות אנטי-סוציאלית, זה גם מעניק לנו סיבה מוגדרת לנקמתו של לות'ר, שאף מתעלה על הנימוקים המועלים בסיפורים עליו: מבחינה סמלית, לות'ר הוא ההאנשה של האובר-מנץ' של ניטשה, ובניסיון להרוג את סופרמן הוא מנסה גם לקחת לעצמו את התואר "איש הפלדה". מצד שני, לות'ר יודע בתת מודע שהוא איננו היורש הראוי, וחוסר ההתאמה הזו מזינה את קנאתו, שמצידה מתדלקת את שנאתו. זהו המנוע הנצחי שמניע את האובססיה של לקס.

חלק ג'

חלק א'

הקדמה

אלכסנדר ג'וזף לות'ר היא דמות קומיקס מפורסמת בשל היותה ה-arc-enemy של גיבור העל סופרמן. סופרמן נוצר ב-1940 על ידי ג'רי סיגל וג'ו שוסטר היהודים, שיצרו גם את הנבל הידוע והחשוב ביותר ביקום ה-DC.

לקס לות'ר תואר כגאון מבריק, אחד מהאנשים האינטליגנטיים ביותר על כדור הארץ. במקור, הוא הוצג כמדען מטורף. כאשר ג'ון בריין "ילד" מחדש את מיתוס סופרמן ב-1986, תואר לות'ר כתעשיין אמיד ומקיאוולי וכפושע בעל צווארון לבן.

בנוסף להיותו מבריק, תכונה נוספת שהגדירה אותו היתה היותו רע בעל כורחו. כנרקיסיסט המעריך מעל הכול את האינטרסים, המגלומניה וגחמותיו שלו-עצמו, נראה לות'ר כמי שאין לו ערכים מוסריים או דתיים כלשהם – אתיאיסט. האתיאיסטיות שלו נראתה כנובעת לא מחשיבה מכוונת או מהעלאת שאלות פילוסופיות ותיאולוגיות, אלא מיהירות, תאווה לעוצמה ואמונה בעצמו מעל לכל כוח אחר. מערכת האמונה של לות'ר נראתה כניטשיאנית.

סמולוויל משרטטת את לקס לות'ר כבעל רקע וחינוך פרוטסטנטיים (חינוך של אמו), למרות שבקומיקס אין רמזים דומים לדתו. בסדרה מצוין כי הוא ואחיו ג'וליאן הוטבלו כשהיו פעוטות (או לפחות שאחיו היה אמור להיות מוטבל ביום שנפטר – ק.פ), כנהוג בדת האפיסקופלית.

ההתנהגות הניטשיאנית של לקס תוארה כבדרך שגרה בקומיקס, אך לא צוינה בפירוש ככזו. לעומת זאת, שורשיו הניטשיאנים של לקס בסדרה סמולוויל גלויים יותר: גם לקס וגם אביו, ליונל, נראים כשהם קוראים ספרים של ניטשה והסדרה מבהירה כי האב לימד את לקס הצעיר באמצעות שימוש בספרים אילו, ועמל כדי לאמן אותו באידיאלים שהם הציגו. כמו כן, אחרי מותה של אמו, החרים האב את חגיגות חג המולד בביתם (מה שמבסס את ההשערה שאורח החיים האפיסקופלי הושפע מחינוכה של האם).

שתי מטרותיו (או אולי האובססיות) העיקריות של לקס הן לחסל את סופרמן ולשלוט על העולם (לאו דווקא בסדר זה). לעיתים הביע לקס את רצונו לכבוש את העולם כצעד ראשון לקראת השליטה ביקום, עובדה שממחישה דרגה חסרת מעצורים של מגלומניה. למעשה, שתי תשוקות אילו הן שמרכיבות את דתו האמיתית והיחידה של לקס.

לקס אינו מבזבז זמן בהגדרת אמונותיו או אי-אמונותיו ביחס לשאר האנושות. רק במקרים נדירים יש התייחסות גלויה לאתיאיזם, החילוניות וחוסר אמונתו בדת כלשהי. למשל, בקומיקס Underworld Unleashed מוכר לות'ר את נשמתו לשד מכיוון שכחילוני חומרני הוא איננו מאמין בקיומה של נשמה.

לקס יותר מאשר מוכן לשקר אודות אמונותיו על מנת לקדם את מטרותיו. הוא מזייף אמונה באלוהים כחלק מתוכניתו להיבחר כנשיא ארה"ב (והוא איננו הפוליטיקאי הראשון שעושה זאת). למעשה, ניתן לטעון כי מוטב לסווג אותו פשוט כ"לא דתי", משום שלמושגים כ"אתיאיזם" או "אגנוסטיזם" או כל "איזם" אחר אין כל משמעות או חשיבות בעיניו.

הקושי שבהגדרתו של לקס כ"לא דתי" נעוץ בעצם בעובדה שצמד תשוקותיו הן כה בלתי רציונליות, במיוחד לאדם כה אינטליגנטי, שהן בעצמן יוצרות מערכת אמונה – מעין דת – הדורשת יותר אמונה ודחף דתי מאשר כל דת מרכזית אחרת. מי שצופה בשרשרת כישלונותיו אינו יכול שלא לתהות: לאחר שנכשל כל כך הרבה פעמים, האם הוא באמת מאמין כי הוא יכול להרוג את סופרמן ולשלוט בעולם? וחשוב מכך, למה הוא רוצה לעשות את זה? החוסר בסיבות מוסריות ורציונליות להשגת מטרותיו הוא אחד מהסימנים להיותו נבל (בסיפורים שנכתבו על יקום חלופי שבו השיג לקס את כל מטרותיו, גם ההישג עצמו לא השביע את רצונו).

לקס בבירור איננו חסיד של הדת המאורגנת. ולמרות זאת אליוט ס! מאגין, יהודי שומר מצוות שהיה אחד מכותביו של סופרמן, הצהיר פעם כי לקס הוא יהודי (!).

כדבריו בראיון שנתן למגזין מעריצים מקוון בנושא קומיקס של DC ב-1998: "אני מעניק דת לכל דמויותיי. תמיד עשיתי זאת. זה חלק מהרקע של הדמות, זה חלק מהתהליך של היכרות טובה עם הדמות על מנת לכתוב אותה. ג'ימי אולסון הוא לות'רני. לויס היא קתולית. פרי הוא בפטיסט. לות'ר הוא יהודי (שאינו שומר מצוות, תודה לאל), גם ברוס וגם באטמן הם אפיסקופלים... קלארק – כמו כל משפחת קנט – הוא מתודיסט."

יש מעט מאוד הוכחות לכך שלקס הוא אכן יהודי, אך התיאוריה נשמעת סבירה אם לוקחים בחשבון את קיומם של אישים רבים שעיצבו את ההיסטוריה ושהגדירו את עצמם כאתיאיסטים (או אגנוסטיים), אבל בעצם נולדו כיהודים (אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, קרל מרקס, פרנץ קפקא, נועם חומסקי וכו').

מצד שני, גם אם יוצריו היהודים של לקס לות'ר התייחסו לדמות כאל יהודי כשיצרו אותו (ואין כל הוכחה שתתמוך ברעיון הזה) או אם כותב מאוחר יותר רואה בו יהודי על מנת להעניק "בשר" לכתיבתו, כמו ש עשה מאגין, לא נראה סביר ש-DC Comics יפרסמו סיפורים שמגדירים בגלוי את הנבל לקס לות'ר כיהודי, משום שאם יעשו זאת ייראו הן כאנטישמים והן כסוטים מהדרך שבה צוירה הדמות לאורך ההיסטוריה שלה.

על מנת לעשות קצת סדר בדברים, גיגלתי בחפיפניקיות:

מתודיסטים

·        מאמינים בבחירה חופשית, בניגוד לאל שקובע גורלות.

·        האל אוהב את האדם וחושב עליו כצדיק, בניגוד לקתוליות שדורשת מהאדם המאמין להתוודות ולכפר על חטאיו כדי שיימחל לו. בדת המתודיסטית אמונה בישו וחרטה מספיקות.

·        גאולתו של אדם יכולה לבוא לא רק מאמונתו הנפשית, אלא גם מהשתתפות פעילה בשליחות הנוצרית: אהבת השכן ושאיפה לצדק חברתי.

אנגליקנים (אפיסקופלים)

·        מאמינים בחייו ובמותו של ישו, שהוא גם אדם וגם אל.

·        ישו קם לתחייה והוא מספק חיי נצח לאלו המאמינים בו.

·        אמונה בגן עדן ובגיהינום.

·        אמונה בגאולה.

·        אמונה בכתבי הקודש.

חלק ב'

חלק ג'

הקדמה