miss kitty fantastico

נילי העבירה באייקון הרצאה על מהפכים אצל ג'וס, ודיברה גם על השינויים אצל ווילו. בחלום שלה ברסטלס היא מתייחסת לבגדי היומיום שלה כאל תחפושת, זו שמסתירה מעיני העולם את מי שהיא באמת, כדי שהם לא יידעו שהיא בעצם נשארה הווילו של עונה ראשונה, החנונית החרדתית והלמדנית בסרפן. למרות כל מה שהיא עברה, חרף כל הישגיה – כמאהבת, כמכשפה עוצמתית – היא לא הצליחה להאמין בכוחותיה, ולא רק בכוחות הקסומים. אני מהרהרת לעצמי מה זה אומר על ג'וס שרובנו מחשיבים כאיש אשכולות כישרוני וגאוני.

זה היה מצחיק שהיא העלתה את הנושא הזה שהעסיק אותי כמה ימים לפני כן.

לפעמים בראש שלי אני נוטה להתייחס לעצמי כאל קיטי של פעם, זו הביישנית שלא מדברת ומתקשה ליצור קשרים. אבל בעצם הקיטי הזו מעולם לא היתה אמיתית.

לבשתי בגדי גיקית שהיו לי כשריון, ומתחתיהם לבשתי את הבגדים שלי. ולא ידעתי.

ברבות השנים חשבתי שהשתניתי, אבל פשוט היה לי אומץ לפשוט את הסרפן ולהיות זו שהיא אשת שיחה ואוהבת אדם.

החלומות שלנו דוברי אמת וצריך לפעמים להקשיב להם.

שנים רבות חלמתי על שכונת הילדות שלי ועל החצר "הסודית" מאחורי בניין בית הספר – הרבה הרבה אחרי שכבר לא הייתי שם. אבל כנראה שחשבתי שאני כן.

ואז, בלי לשים לב, הם השתנו. הלוקיישנים התחלפו, המוטיבים השתנו.

לפני כשבועיים חלמתי שאני מסדרת את ארון הבגדים. הוצאתי סוודר ענק ואמרתי: זה כבר לא אני.

מעניין שגם בחלום שלי וגם בשל ווילו מככבים הבגדים.

היתה לי תקופה, בעיקר בשנות ה-80 המזוויעות, שאהבתי ללכת עם סוודרים ענקיים מצמר. הם עשו עבודה טובה בלחמם אותי.

באיזה שהוא שלב נקעה רגלי מהם. חלק זרקתי וחלק נתתי לתאילנדים בקיבוץ (ויש עוד כמה שנאחזים בעור שיניהם במדף העליון-העליון של הארון). יש מצב שבאיזה כפר בתאילנד מסתובבת לה ילדה עם סוודר ורוד אימתני עם פרחים לבנים.

אז פשטתי את הסוודרים והרשיתי לעצמי ללבוש חולצות חושפות כתף וציץ, וגם ניסיתי כל מיני סגנונות חדשים, בעידודה של אחותי, הסטייליסטית האישית שלי.

זמנים משונים עוברים על כוחותינו. גוף אחד במרחב (להלן: אני) אינו מביא תועלת, אינו מייצר כלום, רק עובר מארוחת חג אחת למשניה, ישן ורובץ.

ביום ראשון חלמתי על כריזמה קרפנטר (קורדיליה, "באפי" ו"אנג'ל"). היא ישבה עם ג'וס וצוותו והם דיברו על אופציות לתוכניות חדשות. השולחן היה שולחן ישיבות ארוך, מכוסה כולו בניירת. ג'וס ישב עם הרגליים על השולחן ועישן סיגר.

כריזמה טלפנה להזמין לכולם צהרים ממקום שעושה טייק-אוויי של קוסקוס. הבחור בטלפון מנה באוזניה את כל המנות שהם מציעים, בכל מיני שילובים, עם כל מיני ירקות וכל מיני בשרים. המסכן רק רצה לעזור לה להחליט וסיפר לה על המנה שהוא הכי מעדיף, אבל היא בתשובה צעקה עליו בעוקצנות: Narcissism much?

שתהיי לי הסכו"ם

בערב הלכתי לאחותי לארוחת חג. מכיוון שאמא שלי בגבס (כן, כן), אחותי עשתה (כמעט) הכול. ביד אחת היא קצצה פטרוזיליה, ביד השנייה היא החזיקה תינוקת צורחת, ביד השלישית היא תיבלה את הדגים, וביד הרביעית היא מנעה מהתינוקת השנייה להוציא את כל הכלים מהארונות.

עכשיו, בתור משפחה שארומה פולנית חזקה שורה עליה, היינו צריכים בכל החגים לשבת לשולחן בנימוס ובידיים שלובות, לבושים בחולצות לבנות ומגוהצות למשעי ומריחים מבושם חריף מעורבב בניחוח קל של גפילטע. אז היינו.

במקום זה, התרגלתי כבר שאני שייכת למשפחה לא שפויה, ואנחנו מסבירות את זה גם לתאומות. שיתרגלו מעכשיו.

אחותי היתה כל כך מפורקת שהיא הודיעה שהיא לא מסוגלת לעשות עוד דבר. נשות פנטסטיקו, עוד מוורשה, מסוגלות להאציל סמכויות רק מתוך ייאוש ואפיסת כוחות. או על ערש דווי.

לפעמים הן מתחרטות על זה.

אבא שלי שכח את הכיפה ואת המשקפיים, אז לא עשינו קידוש. אחי חלה ובכלל לא הגיע. לא לכולם היו מזלגות אז אחותי ואני ישבנו כתף אל כתף וחפרנו בידיים בקוגעל השחום (שאחותי, אגב, תמיד מפליאה איתו). ואת כל הארוחה אכלנו על הצלחות הקטנות של המנה הראשונה. הכול לפסקול ילדה אחת שרצה בבית ושרה "שנה תודה, שנה תודה!" ועוד ילדה שמדי כמה דקות תבעה "עוד לקם".

כשהיינו ילדות, אמא שלי היתה גוערת בנו ואומרת שאם נריב בראש השנה, זה יהיה סימן לכל השנה. היום אני יודעת שהשנה הבאה תהיה סימן לכל מה שאני אחליט שהיא תהיה. המשפחה שלי היא סתם סימן לטירוף זוחל וידוע מראש.

על ישבנים ופסטה

הלילה חלמתי שאחותי ואני ועוד מישהי שותפות בחברה ומחפשות משקיעים למיזם חדש. על כן הזמנו את הבי-ג'יז לאורגיה ושיחה על תשֹואות. השותפה השלישית כבר פרשה לחדר השינה עם אח אחד, ואחותי ואני נשארנו עם שני האחים הנותרים. אחותי דיברה ביזנס ואני התמקדתי בבארי גיב.

בארי הציע לי את קערת סלט הפסטה, ואני דליתי לי בכף העץ שתי פרוסות של קישואים ולעסתי אותן בעדינות, כי כשיש טסטוסטרון באוויר, אני לא אוכלת בידיים. בכל זאת, צריך לשמור לפחות על מראה של תרבותיות. אבל כשהוא המשיך להאכיל אותי, כבר שאלתי אותו אם הוא רוצה לעבור למיטה. המיטה תפוסה, הוא אמר. אז אפשר לג'קוזי, עניתי לו.

אחותי, לפעמים את צריכה להיות קצת יותר זריזה. פחות ביזנס ויותר פלז'ר, זה מה שאני אומרת.

אבל האמת שאין לי אל בארי כלום, לעומת אחותי, שבנערותה היתה קרועה על התחת שלו וידעה עליו הכול, החל מהחלפת נוזלים עם ברברה סטרייסנד וכלה באובדן האח הקטן, אנדי, שנפטר כתוצאה מסיבוכים של התמכרות לסמים. היום היא מתעניינת בישבנים אחרים, ובעיקר עסוקה בלמרוח עליהם משחה נגד תפרחת חיתולים.

נראה לי שכל הפארסה המגוחכת הזו נולדה כי צפיתי אתמול בקליפ הזה...

... וחשבתי לעצמי שאומנם חזרה הגיזרה הגבוהה (וטוב שכך), אבל זה כבר מוגזם. מצד שני, אם כבר גיזרה גבוהה, לפחות שיהיה ארוז שם טוסיק קטן וחמוד, כמו אצל דידקטיב וודי הויט, שמסתובב כל הימים במסדרונות עם חולצות כפתורים מגוהצות וישבן מהודק בתוך ג'ינס כחול, ומפריע לי להתרכז (1:43 בקליפ).

טוב, כדאי שאני אלך לפני שהפוסט הזה יתדרדר עוד יותר.

שנה טובה.

BETH: So how does it work, anyway?

MICK: What?

BETH: Just, you know the sex thing.

MICK: Your parents never told you?

BETH: They somehow skipped the part involving vampires. Vampires and humans, I mean. [Mick stares at her] Oh, I'm talking totally hypothetically, believe me.

ללא ספויילרי באפי/אנג'ל!

כשאתה הופך לערפד, ביחד עם כוחות-העל, אתה מקבל כנראה גם סקס אפיל ביוני. דמיינו את דרקולה – שהיה, אגב, בכלל לא חתיך – מהפנט את מינה או את לוסי או לא משנה מי.

לאחרונה התוודעתי לערפד חדש. קוראים לו מיק סנט ג'ון מהסדרה קצרת הימים (אמריקאים מפגרים) Moonlight (לא להתבלבל עם Moonlighting), שתורגמה בארץ ל"שעות אפלות", אבל תרשו לי להתעלם לא באלגנטיות.

הוא חדש בערפדות, "רק" 50 שנה, "נהפך" על ידי אשתו הטרייה בליל הכלולות מבלי ששאלו את פיו. הוא עובד כבלש פרטי, כשדרכו מצטלבת ללא הרף עם זו של בת'  טרנר העיתונאית, שכבר בדקות הראשונות אנחנו למדים שלמיק יש קשר נפשי חזק אליה, משום שהוא הציל אותה מחטיפה ומוות כשהיתה בת חמש. היה איזה סיני חכם שאמר פעם שאם אתה מציל את חייו של מישהו, חייו שייכים לך לנצח, לא?

בפרק הראשון צפיתי קצת בסלחנות קצרת רוח. למה אנחנו צריכים עוד אנג'ל ותואמת קייט לוקלי בחיינו? באיזו זכות המיק הזה רוכב על הפופולריות של אנג'ל?

אבל מיק הוא לא אנג'ל, ולמרות נקודות הדמיון, רב השוני ביניהם.

העולם של מיק "נורמלי" יותר (אם עולם עם ערפדים בתוכו יכול להיות נורמלי), אין שם שדים או אפוקליפסות. מיק הוא PI שעובד במסגרת העולם העל-טבעי, אבל זה לא פוטר אותו מלקחת טביעות אצבעות או ללכת להיפגש עם איש הקשר שלו בחדר המתים, גם אם יכולת ההרחה המוגברת שלו מסוגלת לשחזר מעשי פשע.

מיק הופתע על ידי הפיכתו ולכן מתקשה להסתגל למצבו. אנג'ל חיפש הרפתקאות חדשות, ולכן היה מועד יותר לקבל את "חייו החדשים" (לפני הנשמה, כמובן). ובקשר ישיר, כשאנג'ל הפך לערפד, השד השתלט על האדם, בעוד שמיק נשאר פחות או יותר אותו אדם.

שניהם מודעים לסכנה שהם עלולים להוות לאנשים שסביבם ומציבים גבולות בינם לבין האנושות, דבר שמשפיע בעיקר על חיי האהבה שלהם.

שניהם בעד אנשים ולא ניזונים מהם. אנג'ל ניזון מדם חזירים ואילו מיק ניזון מדם אנושי המסופק לו על ידי ערפד שעובד בבנק הדם, כמה נוח.

שניהם בלשים פרטיים. אנג'ל עושה זאת כדי לכפר על מאות השנים שבהם רצח ועינה חפים מפשע. ובמידה מסוימת, גם מיק עושה זאת מאותה סיבה, משום שיש לו מצפון, משום שהוא לא משלים עם מצבו. לאנג'ל בהתחלה לא היתה ברירה, הוא קולל בנשמה. מיק מראש רוצה להיות אנושי, עם ובלי מירכאות. הוא איננו מוכן לחיות כערפד ללא חוקי מוסר.

לעומת זאת, במונלייט חוקי הז'אנר שונים. הנה סרטון ראיון עם ערפד המהווה מעין אקספוזיציה של כמה דקות ואשר מסביר את החוקים החדשים:

במונלייט, בדומה לבאפי-וורס, ה-sire שלך, כלומר מי שיצר אותך, אחראי גם "לחנוך" אותך למצבך החדש, ללמד אותך על העולם ומה מותר ומה אסור. ערפדים שלא קיבלו את החניכה הזו הם ערפדים "פראיים" שיש לעצור אותם.

מכיוון שאפשר לומר שיחסיהם של מיק ושל קורליין אשתו די עלו על שרטון, יש לו פטרון מבוגר, חכם ועשיר, המגולם על ידי ג'ייסון דוהרינג המתוק ("ורוניקה מארס").