לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

miss kitty fantastico


תהא השטחיות מרבץ רגליכם והרדידות - מאור לנשמתכם. עיבדוה!


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חלומות של אתמול


 

הם שלהבות נרעדות באבו אבוהה, אם תנשמי לידן, הן ייכבו.

 

בדצמבר 2002 הזמינו אותנו להדלקת נרות חנוכה ואכילת סופגניות של רולדין (בעיניי, הכי טובות שיש) בחדר הישיבות הגדול.

קצת לפני כן קיבלתי טלפון מהאקס המיתולוגי (אם הצטרפתם אלינו רק עכשיו, תוכלו לקרוא קצת עליו בלינקים בהמשכים שבצד ימין, תחת הכותרת "הרומן של אתמול בלילה") שבישר לי שבעוד כחודש הוא עומד להיות אב לבן.

בחדר הישיבות התאמצתי להיראות שמחה וחגיגית ואכלתי אפילו סופגנייה, אבל בחוזרי למשרד, לא יכולתי לשבת בו, לא כל שכן לעבוד. עליתי למעלה למחלקת אינטרנט, הסתגרתי בחדרה של חברה ובכיתי במשך שלושת רבעי שעה. כשחזרתי, הבוס שלי צעק עלי. הקשבתי לו ולא אמרתי כלום. כי מה יכולתי להגיד לו, שזה עתה חרבו חיי לחלוטין וזה קצת יותר חמור מטלפונים שאף אחד לא עונה להם?

 

לפני כחודש ניגשה אחותי בדחילו ורחימו לספר לי שהיא חברה של המיתולוגי בפייסבוק ושהוא נפרד מבת זוגו. היא אמרה לי שהוא אמר לה שהוא רוצה להציע לי חברות ולדבר איתי, אבל פוחד. הגיוני. מישהי אחרת אולי היתה מעיפה אותו בבעיטה היישר לטימבוקטו. בלי כרטיס חזור.

אז הצעתי לו אני חברות והתחלתי לצ'וטט איתו.

הוא סיפר לי שנפרד מזו שהיא עכשיו האקסית שלו, לפני 4 שנים (!) ואני אמרתי בקול רם, למחשב, "אז למה לא התקשרת אליי?" אבל בו ברגע הבנתי שלפני 4 שנים עוד לא הייתי מוכנה.

במשך 9 שנים חלמתי שהוא יעזוב אותה ויחזור אליי. החלומות שלי אף פעם לא מתגשמים, אבל כנראה שעשיתי כמה דברים טובים בחיי. מצד שני, כשמשהו צונח אל חיקך כפרי בשל, כדאי לך להיזהר. צריך לחשוד מאוד ביוונים שמביאים מתנות, כי מי יודע כמה לוחמים מסתתרים בתוך הסוס הטרויאני הזה. אז אני לא נוגסת בתפוח, כי אולי הוא ממולכד, אלא חותכת פרוסה קטנה מהצד בסכין (כמו מל וזואי בפיירפליי).

 

אחר כך היו לנו עוד כמה צ'אטים ולאחר מכן שיחת טלפון מאוד ארוכה, שבה הוא שפך לפניי את כל הכאב והצער והתסכול והכעס והמרירות והבדידות שהיו בו, והרגשתי שהרעל עובר לפעפע בוורידיי שלי. הרגשתי שהשיחה הזו היא מעין closure. אני לא צריכה בחיי מישהו עם מטען חורג ונפיץ כזה שכולל גם שני ילדים. אם אני הייתי במקומו, הילדים שלי היו תמיד-תמיד במקום הראשון, ואם זה כך גם אצלו, זה אומר שבמקרה הטוב אני אהיה תמיד במקום השני. חשבתי אז שגם החלומות ייפסקו בעקבות זה. אבל הם לא נפסקו.

אחר כך נפגשנו לקפה ועוגה אצל אחותי והיה מוזר ומביך וכמעט לא דיברנו.

 

ערב אחד הוא התקשר אלי והפתיע אותי מאוד כששאל אם בא לי לצאת לסרט ביום שישי. עניתי לו שאני לא בטוחה שאני רוצה ללכת לכיוון הזה והשיחה נסתיימה ברוח טובה.

בלילה לא ישנתי טוב. שכבתי לישון בהרגשה שאמרתי את הדבר הנכון. בבוקר כבר היו לי ספקות. ערכתי משאל עם, הצקתי לכל דורשי שלומי וקיבלתי תשובות שונות.

חוסר המנוחה שלי גבר ובסופו של דבר אמרתי לעצמי: What the hell, זה רק סרט ואני עשויה אפילו ליהנות מזה.

בשבת שוב צ'וטטנו והשיחה היתה משעממת להפליא, שעמום שהיווה אנטי תזה גמור לסערה שהיתה לי בבטן. באמצע שיחת החידלון הזו, שלא הובילה לשום מקום, נטשתי את המחשב והתקשרתי אליו. סיפרתי שהיו לי לבטים ואולי בכל זאת ניפגש. ביקשתי רק שזה לא יהיה בסופשבוע שבו הילדים אצלו ושלא יספר לאף אחד (בגלל אמא שלו שאוהבת אותי עד כלות וחלום חייה הוא שאהיה כלתה לנצח נצחים. NOT!).

 

ביום שישי, שבועיים לאחר מכן, כשנכנסתי לאוטו שלו, הוא נישק אותי ולחש לי שהתגעגע אלי. אמרתי לו שגם אני. אבל לא סיפרתי לו עד כמה. לא סיפרתי לו על כמה ערגתי אליו ואיך החלומות עליו פקדו אותי לפחות פעם בחודש.

הלכנו יד ביד לסרט ובמהלך כל הסרט הוא לא עזב לי את היד. בחזרה, מתחת לבית שלי, לא יכולנו להיפרד ובסופו של דבר עליתי הביתה בשתיים ורבע בלילה.

הייתי כל כך עייפה שנדמה לי שנרדמתי ברגע שהראש שלי נגע בכרית, אבל התעוררתי בחמש וחצי בבוקר. בשבת. אני בטוחה שיש מקום כלשהו שזה נגד החוק.

קמתי ושלחתי לו הודעה ארוכה דרך הפייס, שנסתיימה במילים: "ועכשיו אני חוזרת למיטה כדי לנסות לישון עוד טיפה".

הצלחתי לישון רק עד עשר בבוקר כי אז העיר אותי סמס ממנו: "היה לי מאוד כיף אתמול" וסמיילי.

הבנתי שהוא כנראה רק התעורר ועוד לא ראה את ההודעה שלי.

אחרי זמן מה קמתי, הכנתי קפה ולקחתי אותו למחשב. ובפייסבוק שממון ודיממון. אין תגובה. ואני בכלל לא מדברת על זה ששאר החברים שלי נורמליים מספיק כדי לא לשוטט שם בשעות כאלה בשבת בבוקר.

ריפרשתי. כלום. נכנסתי לצ'אט אבל הוא לא היה און-ליין. יצאתי. שוב ריפרשתי. שוב נכנסתי לצ'אט ועדיין הוא מתחת לסהרון כחול. בשלב הזה התחלתי לדבר עם המחשב (כמו ששמתם לב, אני עושה את זה הרבה).

"למה אתה לא עונה לי?"

"תענה לי, בבקשה!"

"אבל למה אתה לא עונה לי!!"

"קיטי, אולי הוא לא ליד המחשב, אולי הוא אוכל ארוחת בוקר, אולי הוא יצא מהבית, גם לו יש חיים, את יודעת."

"אבל למה הוא לא עונה לי?"

יכולתי להצטרף לתאומות לסצנה ילדותית ואי אפשר היה להבחין מי מאיתנו בת ארבע וחצי ומי לא.

וזה רק חלק קטן מדפוסי ההתנהגות הנלוזים שחזרו אליי לאחר שביקבקתי אותם וזרקתי לים, אבל חזרו אלי עם הגאות וקפצו עלי מהבקבוק כמו גובלין הרסני.

אחרי שעה הוא התקשר. כשסיימנו לדבר, הקפה שלי היה כבר אייס קפה.

 

קצת אחרי זה אחותי ואני מדברות בגוגל טוק:

 

אחותי: בוקר זך לך.

אני: בוקר לח גם לך.

אחותי: איך היה אתמול?

אני: נהניתי מאוד. הגעתי הביתה רק בשתיים ורבע.

אחותי: מושחתת!

אני: היה ממש ממש כיף.

אחותי: אני שמחה.

אני: יו, את מה זה קולית בקשר לזה!

אחותי: אני מפרגנת לך ולכל מה שיעשה אותך מאושרת.

אני: את יודעת מה הוא סיפר לי? שכשהוא נסע אלייך, אמא שלו אמרה לו: אבל אתה לא הולך לצאת עם קיטי עוד פעם, נכון?

אחותי: אל תדאגי, הורים לא חיים לנצח.

אני: כן, אבל זאתי עוד תקבור את כולנו.

אחותי: ~צוחקת~ אגב, שכחתי להגיד לך, הזמנתי אותו לארוחת צהרים איזה פעם.

 

נכון שהיא בנאדם ממש טוב, אחותי?

 

שלושה ימים אחרי זה:

 

אני: אחות?

אחותי: כן, אחות.

אני: כשהזמנת אותו לארוחת צהרים, התכוונת בשבת, נכון?

אחותי: כן, מן הסתם אנשים עובדים באמצע השבוע.

אני: אל תהרגי אותי, אבל אמרתי לו שאם הוא בא אלייך, הוא יכול לבוא אלי בשישי בערב ולישון אצלי.

אחותי: משתוללת, הא?

אני: |-:

אחותי: את כבר ילדה גדולה, זה לא ענייני.

אני: את יודעת, לפני שהוא יצא, הוא אמר להורים שלו שהוא יגיע מאוחר ושלא יחכו לו, אז אמא שלו אמרה לו: אל תחזור עם עוד ילד.

 

ואז התחלנו את מה שאני קוראת "מרוץ העלבונות":

 

אחותי: אהבלה.

אני: קלפטע.

אחותי: זונה.

אני: מכשפה.

אחותי: בהמה.

 

כמו שאתם רואים, היא ניצחה...

 

פואנטה? הפי אנד? בינתיים אין לי. But stay tuned, מקסימום אני אחזיר לכם את הכסף בחזרה.

 

 

נכתב על ידי , 28/7/2011 23:12   בקטגוריות חלומות של אתמול הם  
31 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של miss kitty fantastico ב-25/9/2011 19:03
 




 

בזמן האחרון לא טוב לי בעבודה.

חלמתי שהבחורה שעובדת איתי מחייכת אלי ואומרת לי: "אני מצטערת" וכשאני שואלת על מה, היא עונה לי שאני חייבת ללכת הביתה. לתמיד. משום מה אני לא מרגישה עצובה. אני רק חושבת שלא מגיע להם שאביא עוגה.

היא מארחת חברה במשרד, המגשיות ריקות ואין עבודה. בינתיים אני מסתכלת מה מהחפצים האישיים שלי אני יכולה כבר לקחת הביתה. יש בארונית שלי עוגה (אני טועמת לראות אם היא עדיין טרייה וחושבת שצביטה של עוגה בין אגודל ואצבע לא "תעלה" לי בנקודות) וגם צלחת עם פרוסות לחם וריבה לייט. על הלחם יש כבר עובש ירוק, אז אני זורקת את הצלחת. אני מוצאת גם אוסף של מטבעות ומסדרת הכול בקופסה שנראית כמו קופסת תכשיטים.

סוף היום. היא אומרת לי "מחר אני לא אהיה ואת עובדת בוקר" ואני חושבת לעצמי: האם אני לא עובדת כל יום בוקר?

 

פיטורין ואבטלה הם חרדה שיש לי כל הזמן בתת המודע, אבל לא ספציפית עכשיו (אין להם סיבה לפטר אותי, בדיוק להפך). אבל ההתעסקות בעבודה והתשישות הנפשית והמועקה שהיא גורמת לי נותנים את אותותיהם.

אני מרגישה ששמו אותי במקום לא טוב. רוב העצב נובע מכעס על עצמי.

אני חושבת מה המאמנת שלי היתה אומרת, ולא צריכה יותר מדי זמן מחשבה כדי לדעת.

אני יודעת שאני כבר לא אותו אדם שהייתי לפני חמש שנים, אך משום מה מרגישה רילפס בסיטואציה הספציפית הזו. שיתוק בלתי מוסבר. חוסר יכולת לבחור ולבצע מבין אופציות הפעולה שלפניי.

 


הנה עוד שיר מתוק-מתוק (איפה יול?) של זמרת בריטית צעירה וחדשה שקוראת לעצמה אלייזה דוליטל, אבל השם האמיתי שלה הוא Eliza Sophie Caird. לשיר קוראים "סקיני ג'ינס". אתם תמותו עליו.

 

 

 

 

 

 

נכתב על ידי , 20/8/2010 15:46   בקטגוריות Neurosis Nowish, חלומות של אתמול הם, חמסינים במשרד  
24 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מיס בוז'רסקי ב-21/8/2010 16:57
 




קודם כל, רציתי להודות לכולכם על התגובות בפוסט הקודם. זה שלא עניתי לכולם זה רק בגלל שכרגע אני נאבקת בין להדחיק ובין להביע את אהבתי.

אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי הבלוג שלי, הוא סלע עבורי, והוא היה שום דבר בלעדי הקוראים והמגיבים שלי. במקרה הספציפי הזה, התגובות שלכם מאוד חיזקו אותי ונתנו לי כוח להמשיך להאמין בעצמי.

אני רוצה לציין במיוחד את מיס בוז'רסקי: כל פעם את מוכיחה לי כמה את חברה אמיתית, למרות שאני מתקשה לתקשר אתך בחיים "האמיתיים", אבל זה רק בגלל שאני כל כך מחזיקה מהדעות שלך וממך.

רונן, לא הגבתי לך, אבל בעצם כל התגובות שלך לפוסטי הסדנא הן כאלה מחבקות ומכילות, שאני יכולה רק להגיד לך שוב ושוב "תודה" ולהסתכן בלהיות דיסק שרוט.

דרורית, כשאני חייבת למישהו, זה לנצח. איי קנ'ט הלפ איט. אז תדעי שאני לא שוכחת ולא אשכח. ומלבד זאת, נראה לי שאנחנו מבינות אחת את השניה היטב.

ואם לא הזכרתי אתכם, זה לא אומר כלום (הכרתי פעם מישהי בקיבוץ שאם הייתי מחמיאה למישהו – נוכח או לא – היא היתה בטוחה שזה שהיא לא נכללה במחמאה, זה אומר שהיא ההפך. אז לא, אלו שטויות במיץ עגבניות. ראו את הפסקה הראשונה).

 

באותו נושא, תגית (אני מנשקת צרפתית את האינטרנט שגרם לי להכיר בחורה מוכשרת וחכמה כמוך) שלחה לי פוסט שמדבר על הבעייתיות בלכתוב סקס. הפוסט קצת קשה לקריאה (יש בו הרבה מילים ארוכות), אבל אני חושבת שהוא די מסביר את הקושי לא ליפול למלכודת של סקס פורנוגרפי, סקס גרוטסקי או סקס מתיפייף. אני חושבת שהמשפט "הסקס נמצא בצומת התרבותית של בין בושה לכורח" עזר לי לנסח את מה שחשבתי לפני כן.

אני מכירה או את הדרך "הפיוטית" שמתארת מסביב לסקס, בעיקר באמצעות הרבה מטאפורות, או את הדרך הישירה שגם היא לא כזה גליק גדול. לימור נחמיאס, למשל, משתמשת ב"זין" ו"כוס" ו"להזדיין" והיא לא מתארת את מעשה האהבה עצמו בכלל.

למשל: "... הוא הצמיד אותי אליו, לחש 'איה, איה', והתחיל לנשק לי את הצוואר. הייתי עייפה, אין הסבר אחר. כעבור כמה דקות היתה חדירה וכוחותינו ספגו אלף אורגזמות ונפלו בשבי. אבל לא הסגירו שום סוד. רק את הדרגה, את המספר האישי, וקצת קצת דברי אהבה."

וזה עוד קטע פיוטי שלה...

 

אם אתם בוחרים לקרוא רק קטע אחד, קיראו את המאמר של "הארץ" שמזכיר גם את אשכול נבו (זה לינק מאחת התגובות).

 


החלומות שלי פרוגרסיביים.

בהתחלה היית בא אלי ממנה ואוהב אותי. סמכתי על גן האי-נאמנות שעל ה-Y שלך כמו שסומכים על האדמה שתחזיק אותי עומדת.

לאט-לאט אני מאבדת אותך אפילו שם.

היום ישנת אצלי, אבל בסלון. העובדה שישנתי בגופיה ומכנסיים קצרצרים לא שינתה לך כהוא זה, וזה היה הסימן הראשון שבישר רעות. אתה שלא היית מפספס.

(היה לי קשה לחתור בזרם שבין לחשוף חצי שד בבייבי דול שלי ולא להיראות כי מיהרת למשמרת בוקר, לבין לגרום לך לאחר בחצי שעה למשמרת ערב ולחגוג את הכוח שלי עליך)

היום היית  שלה גם כשהיית פה. הנאמנות כתכונה מוערכת מאוד על ידי היתה תקועה לי בבטן כחרב פיפיות.

כל הדגים באקווריום צפו למעלה, שוחים על גבם. שאלתי אותך אם כדאי לי לקנות חדשים ואתה אמרת "דגים זה משעמם, אבל תעשי מה שבא לך."

הכלבה התעוררה איתי, מכורבלת בתוכי, ואני לחשתי לה דברי אהבה תינוקיים. הכלב הצטרף אלינו ואמרתי לה: "תראי מי בא להגיד לך בוקר טוב!" והיא כשכשה מלמטה למעלה. פעם היית מתגלגל מצחוק כשאמרתי לה: "את כל כך יפה שזה כואב", אבל היום רק מיהרת לקחת את התיק וללכת לסידוריך ("אני לא יודע מתי אני חוזר").

התעוררתי וחשבתי שהלב שלי שכל כך נוצר לאהבה, לא התאהב כבר שמונה שנים, אבל אין בזה פלא. אם הקו תפוס, לא תצליחי להתקשר לאף אחד.

 

נכתב על ידי , 20/3/2010 18:07   בקטגוריות חלומות של אתמול הם, סדנת כתיבה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של הלחשנית ב-26/3/2010 12:12
 




דפים:  
Avatarכינוי: 

בת: 19

תמונה




הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , טלוויזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לmiss kitty fantastico אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על miss kitty fantastico ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)