טוב, כל עניין הכתיבה לעצמי קצת חדש לי, אז תנסו להבין את זה בהבנה.. קוראים לי יואב, בן 23 מהמרכז.. אחד הדברים שרציתי לספר עליהם, וזה די מצחיק לפתוח נושא כזה רגיש עם כ"כ הרבה אנשים שאני לא ממש מכיר, זאת המשיכה שלי לגברים..

עכשיו, בטח חלקכם שואלים "מה כ"כ מוזר בזה, מה כ"כ חריג ומה הוא רוצה בכלל מאיתנו", אבל אחת התוספות המעניינות לכל הסיפור זאת העובדה שאני בחור דתי... כן, דתי, עם כל ההשלכות לכך הכוללות כיפה, ולימודים בישיבה וכדומה.. נכון, הכיפה לא שחורה, יותר כיפה סרוגה קטנה וצבעונית, ונכון שלא מדובר בישיבה שחורה במאה שערים, אבל עדיין, הניגודיות בין הדת לבין המעשים ענקית..

ועכשיו, עם כל הבלאגן הזה, לכו תמצאו אהבה.. ואיזו צורה היא תלבש!? לקח לי זמן כדי לפתור את הבעיה הזאת, ואני חושב (ואולי זאת גם הגדרת הזהות שלי) שאני אוהב את האדם עצמו.. מה זאת אומרת.? תעברו פסקה..

במהלך החיים שלי היו לי מספר אהבות, חלקן קטנות ורגעיות, חלק יותר גדולות ומעניינות, אבל 2 אהבות גדולות.. האהבה הראשונה היתה לבת, בחורה שאהבתי ועד היום מסתבר שאני אוהב, מה שלא רלוונטי כי היא נשואה (אתם יודעים, דתיים בגיל שלי כבר נשואים..).. אולי אני יכתוב עליה בהמשך.. אבל, האהבה השנייה שלי, ואולי גם היותר חזקה, היתה לבחור, ונמשכה יותר משנה..

אז בעצם?! מה בדיוק קורה פה? מה אניי באמת אוהב? או בהגדרות ההעממיות: האם אני הומו? דו? אולי סטרייט עם נפילה חד פעמית?

אני חושב שהתשובה שלי יותר פשוטה מזה.. את שניהם אהבתי, לא את הגוף שלהם, והעובדה שיש להם ביצים או שחלות לא שיחקה תפקיד כזה משמעותי (קצת.. אבל אתם מבינים אותי).. אני אהבתי את האדם עצמו, את מה שיש בפנים.. ואולי זה מה שאני מחפש... אהבה.. ללא תנאים של גוף וכסות חיצונית. ו

איפה הדת נכנסת בכל הבלגאן הזה? זאת שאלה טובה שנאי עדיין מנסה לברר אותה עם עצמי.. זה די ברור שעם החברים שלי אני לא יגיע לתשובה רצינית.. אם כי זאת דרך טובה לנדות את עצמך לחלוטין.. זהו בנתיים... אני מקווה שיצא לי יותר לכתוב, אם מעניין אותכם לשמוע.. יואב..