לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

טרף קל


לנער היטב לפני השימוש!
Avatarכינוי:  טרף קל

בן: 50

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2010    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

11/2010

דו"ח מצב נקודתי - חלק ה'


דה-קומפרסיה. שחרור לחצים. 

אני ומישל פייפר לא מגיעים לשום מקום. גם לא אני והפסנתר, כי הכלבה לא מוכנה לרדת ממנו. היא מנדנדת לי שאני לא מתאמן מספיק ואני אומר לה שהיא מזייפת, ושהיא שוכחת את קטעי המעבר. היא אומרת שאני צריך לקום מהספה ולא לישון בצהריים. אני אומר לה שתפסיק לתקוע לאפות בדרך להופעות, וכל פעם שהיא נשכבת על הפסנתר מולי בא לי להקיא מהריח של העמבה. 

מישל פייפר אומרת שהרסתי לה את החיים, ואני אומר שהחיים שלה היו גם ככה זבל לפני שהכרנו. בסה"כ, מה כבר קרה, היא הופיעה על פסנתרים לפני כן, וגם גם עכשיו, וגם אח"כ. כי מה כבר יש לה בחיים חוץ מפסנתרים ותחת קטן בשמלה אדומה, שהולך וגדל עם כל לאפה שהיא תוקעת, אם יש לי מזל. כי לפעמים היא מורידה גם בקבוק גדול של בירה שחורה, וכל ההופעה היא מתאפקת לשחרר את הגרעפצים בקטעים שבהם אני נותן שואו על הפסנתר. ולאחרונה נשבר לי ואני עוצר את הנגינה ותוקע אותה ככה עם רגע של שתיקה. ואז היא כאילו כולה שמחה ומחייכת ואומרת לקהל "היי, אני מישל פייפר, ויש לי אוסקר", ושולפת את הפסלון מהתחת שלה, אבל לא להרבה זמן, כי אחרת היא מתקפלת. הפסלון מהווה לה תחליף לעמוד שידרה.  ואז אני מצטער שלא למדתי לנגן על גיטרה, כי אז הייתי יכול לקום מהכיסא ולשבור לה את הגיטרה על הראש. אבל פסנתר, מי יכול להרים פסנתר. רק רוסים גדולים שעובדים בהובלות פסנתרים, אבל אז, איזה אינטרס יש להם לזרוק למישהי פסנתר על הראש, הרי בטח ינקו את זה מהמשכורת המסריחה שלהם, שבטח גם ככה חצי ממנה הולך על וודקה זולה ולאפות. כולם תוקעים לאפות כל הזמן.

אז אולי הייתי צריך ללמוד לנגן על גיטרה, ובמקום מישל פייפר על הפסנתר היתה לי איזו פנלופה קרוז כזו שרוקדת פלמנקו, ובערב אחרי ההופעות היא היתה עושה לי את המוות על זה ששוב לא שילמתי חשבונות, ושוב דפקתי לה את הקצב, ושוב כואבות לה הידיים מהקסטנייטות, כאילו שזו אשמתי, ולכן היא לא יכולה להזדיין איתי, כאילו שאכפת לי מה היא עושה עם הידיים כשאנחנו בדוגי.

מצד שאני אם הייתי לומד לנגן על גיטרה, עדיין היה לי פסנתר חסר שימוש מעל הראש. סתם תופס מקום בחלל האוויר. וכל עוד זה בתל אביב זה בסדר, עם התקרות הגבוהות וכל זה, אבל אם אני עובר למקום עם תיקרה נמוכה זה כבר יותר בעיה. וגם אם הפסנתר היה הופך לגיטרה שתלויה מעל הראש שלי באופן נצחי, מאיימת ליפול עלי בכל רגע נתון, לא הייתי כזה מוטרד. כאילו מה, גג תיפול עלי גיטרה וזהו. אף אחד לא מפחד מגיטרות נופלות. רק פסנתרים. 

ודובים.

לא דובים נופלים. דובים באופן כללי, נופלים או לא.

נכתב על ידי טרף קל , 8/11/2010 21:33   בקטגוריות הפופיק שלי  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



71,916
הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , 20 פלוס , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לטרף קל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על טרף קל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)