טרף קל

תשמעו, יש דברים שאי אפשר להמציא.

כולנו פה מחטטים מדי פעם בדמיון שלנו מתוך כוונה לבדות סיפורים משונים, וסיטואציות כאלו או אחרות שיחקו את החיים או יגרמו לחיים לחקות אותנו. משהו שיעביר מסר או תחושה או סתם סיטואציה של היכרות או של ניכור, של מוכרות או זרות. משהו שיחבר אותנו לילדות של כולנו, ולשינויים שעברנו בדרך.

במוקדם או במאוחר, כולנו מגלים שהמציאות עולה על כל דמיון, ודברים שונים לגמרי קורים שם בחוץ.

והנה, פניה אחת מחוץ לשיגרת החיים, לוקחת אותי למקום שמאפשר לי להרכיב את המשפט הבא:

בשלוש וחצי לפנות בוקר עלתה לבמה סוזי "סורפרייז" מילר, בבגדים דמויי קאנטרי עם פאייטים מנצנצים וגיטרה, ושרה למקצב טראנסי שכזה, מחרוזת מלהיטי התוכניות ללימוד אנגלית, כשעל הבמה לידה רוקדים שני הומואים שריריים בתחתונים, ציורי גוף וחולצות בית-ספר, עם קוקסינלית בגרבי ברך, חצאית ונעלי עקב, לצידו של זין ענקי מזהב.

לא מאמינים?

בבקשה:

למי שתוהה למה סוזי מילר היתה שם, מסתבר שנושא המסיבה היה "חזרה לבית הספר".

כך, בעולמו של שירזי, נראה ערב החזרה לבית הספר.

ומה אני עשיתי ביום שישי במסיבה של הומואים באומן, אתם שואלים?

גם אני תוהה.

אני גם תוהה מה רבי נחמן היה אומר על זה.

נחמן מאומן, כמובן.