טרף קל

לפני כמעט שנתיים כתבתי את הקטע הבא:

-

לאחרונה אני פוקח את העיניים כל בוקר ותוהה איפה אני. לפעמים הבוקר הוא אמצע הלילה. גם בחלומות אני כל הזמן בתנועה ממקום למקום. החלומות מבלבלים אותי יותר מהכל. אני חולם שאני נוסע ממקום אחד למקום אחר, אבל בסופו של דבר מתעורר במקום שלישי, ופוקח עיניים ותוהה איפה אני, והאם אני במקום הנכון ואיפה לעזאזל חניתי, והאם בכלל יש לי רכב במדינה הזאת, ואם כן? לאיפה בכלל אני צריך לסוע, ועד איזו שעה מגישים במלון הזה ארוחת בוקר, והאם יש לי חלב במקרר? האם יש לי מקרר? האם מותר לשתות פה את המים מהברז?

לפעמים אני מתעורר במיטה שלי, בדירה שלי, ולוקח לי כמה שניות להבין איפה אני נמצא, ואיזה יום היום, ולאן אני צריך ללכת. אני מחפש את בקבוק המים בצד הלא נכון של המיטה. לפעמים אני מתעורר באמצע הלילה ומחפש את הספרות האדומות של השעון המעורר, רק כדי להבין שהוא בבית ואני לא. לפעמים אני נרדם ברכבת בדרך חזרה מא' לב', ומתעורר לגלות שאני לא בדרך הביתה. שוב החלום בלבל אותי. אני מדבר אנגלית במסעדות בארץ ומנסה לשלם עם שקלים באירופה. אני מחזיק מזוודה ארוזה, שני סטים מקבילים של כלי רחצה והדרכון שלי תמיד במגירה בעבודה.

-

הקטע לא פורסם כי כמוני, הוא לא באמת הגיע לשום מקום, אלא רק היה בדרך. אז השארתי אותו על הלפטופ, ומסתבר שלקחתי אותו איתי לכל מקום בעולם אליו הגעתי. ונתקלתי בו שוב עכשיו, כשהתיישבתי לעשות סדר בתיקיות הפרטיות, לקראת החזרת המחשב לעבודה. וחשבתי על זה שהייתי צריך לתת לבוס החדש שלי לקרוא את זה, בראיון העבודה, בתשובה לשאלה:

"אז למה בעצם אתה רוצה לעזוב את העבודה הנוכחית שלך?"

בשנתיים האחרונות לא ביליתי יותר מ 6 שבועות ברציפות בארץ (וגם זה קרה רק פעם אחת).

בשבוע הבא אני מתחיל עבודה חדשה והמחשבה של שהות ארוכה בבית, בלי תנועה, קצת מפחידה אותי, אבל בעיקר עושה לי המון טוב.