טרף קל

ומה יש לשרי אריסון לומר על זה שהחייזרים משתמשים במונולית המסריח הזה שלהם בשביל למכור דירות בשכנות אליה? האם היא יודעת שהיא קנתה דירה מחייזרים?

חייזרים של גינדי, לא סתם.

חייזרים שאולי כן או אולי לא מקפידים על איכות הגימור בדירה, ומי בכלל יודע איזה מין שירות לקוחות יש להם? יש להם נציגות מקומית או שבכל פעם שמזמינים טכנאי צריך להעביר מסר 15 דורות למטה, עד שיחצו את הזמן והחלל, ויגיעו ברוב טובם ביום ד' 17 לינואר 2374, בין שמונה בבוקר לשתיים בלילה (שעון חורף), ואז עוד ירצו קפה?

האם, כשהברז בכיור מטבח של שרי ינזל לה לתוך הקופסה של טבליות הסבון למדיח כלים יבוא נציג של חייזרי גינדי ויגיד לה שהוא היה רוצה לתקן לה את זה, אבל אחרי הכל, הם למדו לזנוח את התלות שלהם בכלים בפרט, ובחומרי בכלל, והוא ממליץ לה לעזוב את השטויות האלה ולנהוג באותה הצורה, לפני שהמחשב של המקרר נועל אותה מחוץ לאוטו, בכנס של מפוטרי הסתדרות הבנקים, בלילה של דיוני שביתה (אם כי, קשה לי לחשוב ממה יכולים מפוטרי הבנקים לשבות). אבל בכל מקרה, לפנים משורת הדין, מבלי להודות באשמה אך בתור פיצוי על הנזילה של הברז במטבח, הוא מפצה אותה במונולית חינם, עליו (כאילו שהחברה שלו), ותוקע לה אותו בחדר שינה. ולרגע היא חושבת שזה נחמד מאוד, אבל בלילה עופר מתעצבן על זה שהמונולית מסתיר לו את הפלזמה, ואיך בכלל אפשר לראות "אחיות שובבות 3" ככה? ולמה פתאום כל החיים מלאים בשתיקות ארוכות כאלה, וכוסות יין שנשברות בסימבוליות?

אבל בתכלס, שרי והצרות שלה עם הברז העתידי והמונולית מול הפלזמה מעניינים את הביצה הימנית שלי. אני בכלל גר בשכירות ורוצה לעבור באבן גבירול בשקט (האמת היא שאני לא רוצה לעבור באבן גבירול בכלל, אבל זה די בלתי נמנע בתל-אביב, אז אם חייבים, אז לפחות בשקט). אבל אי אפשר יותר, בגלל המונולית המסריח הזה של גינדי, שבכל פעם שאני עובר שם, מייד מרגיש צורך להרים נבוט ולחבוט באוייבי. לא מתוך יצר אלימות קדמון, אלא מתוך ראייה הסטורית, שמחד אוייבי באשר הם, הם חארות של אנשים, ומעבר לכך בלי זה, איך בעוד אלפי שנים יגיעו צאצאי צאצאיי לחלל בחלליות בצורת נבוט? שהרי נאמר במקורות:

"מנבוט זה נבוט ינבט זרע הפורענות, ויביא להם בראש, וישמחו. ויצאו לחולל בחלל" (מתוך "צינור לעובד", בטאון חברת מקורות, תשרי תנב"ט).

וחוץ מזה, לא נראה לי לעניין כל הקטע הזה של לאכול טפירים. אני בכלל הייתי בדרך לג'ירף (המסעדה לא החיה. אני לא דפקט), ובגלל כל העיוותי זמן וחלל האלה של הנודניקים עם המונולית שלהם, הגעתי לגוצ'ה, שזה בכלל לא אותו דבר, ובתור פרנציפ אכלתי את השרימפס בידיים, להראות להם שאני בכלל לא תלוי בכלים, ובכלל אם המונולית יסתיר לי את הפלזמה (שאין לי), אז גם על השלט רחוק (שגם מזכיר קצת צורה של עצם) אפשר לוותר. הא!

תרבות מתקדמת עלאק.

חבורה של קוקסינלים, אחד אחד!

ישלמו לי, אני לא הולך לגור בבניין המסריח שלהם.

מילא לגור מול המונולית, אבל לגור על אבן גבירול?

פחחח

=== 

ובפינת התרבות:

מי שלא הבין את הסרט ורוצה לקבל מושג כללי, בלי לשבור את הראש או לקרוא יותר מדי – זה כאן.

מי שרוצה את סצינת הפתיחה, זה כאן.

מי שרוצה סצינות נוספות שיחפש לבד ויעזוב אותי בשקט.

===

ולסיום, כמו בכל סרט טוב - מרצ'נדייזינג: