טרף קל

[יום. חוץ. קריינית רזה, בחולצה מכופתרת לבנה, עם מחשוף קל, עומדת מול המצלמה במדיום שוט. ברקע, שכונת פרברים ממוצעת. בתים פרטיים/דו-משפחתיים. גגות אדומים. גינות. עצים. ציוץ ציפורים. פסטורליה.]

קריינית:

שכונת סביוני נחליאלים, בעיירה מעלה-מטה. הוקמה בשנות ה 70. התושבים, כ 300 בתי אב, משפחות בנות המעמד הבינוני, שכירים ובעלי מקצועות חופשיים, עברו לכאן לפני שנים במטרה לברוח מהמולת העיר ולקבל חיים טובים יותר, בטוחים יותר, שקטים יותר. רק 20 דקות מתל-אביב, והירוק והשקט עושים טוב על הנשמה, על פני השטח...

[מוזיקה דרמטית]

קריינית [ממשיכה]:

...אבל משהו כאן לא בסדר, ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון.

[עוד מוזיקה דרמטית. המצלמה מציגה תמונות של ארובות מעלות עשן. בוץ עכור בתעלה. זקן יושב על ספסל ולוקח תרופות. כלב מחרבן על שביל בגינה ציבורית. ילד מחטט באף]

קריינית[ממשיכה, על רקע מוזיקה מעוררת מתח, הולכת לאורך רחוב רגיל, בשכונת בתים צמודי קרקע]:

בחצי השעה הקרובה, ברוטו, נחקור ונחשוף שמשהו כאן לא בסדר. נציג לכם מידע כאילו-מדעי רופף, ובלי באמת לרדת לעומקה של סוגייה, אנחנו ננסה להפחיד אתכם כמה שיותר. אנחנו נראה לכם שלאף אחד לא אכפת, ושבחו"ל יותר טוב.

כי משהו כאן לא בסדר וזו סיבה חמורה לדאגה, לא רק כאן בסביוני נחליאלים, אלא גם בבית שלך ושלך. וכמו בכל מקום אחר, גם כאן – אף אחד לא עושה שום דבר בנוגע למשהו.

[עוד מוזיקה דרמטית. על המסך מוצג שם התוכנית – באותיות חדות, בצבע אדום עם סימן קריאה גדול: שמישהו יעשה משהו!]

===

[קאט אל תוך בית. אישה עומדת במטבח ומכינה קפה, בעלה יושב ליד השולחן עם הקריינית, ונראה שהם מדברים]:

קריינית, ב – voice over:

זיוה וישראל ירדני עברו לגור בשכונה מייד עם הקמתה, לפני כשלושים שנה, גם הם, כמו כולם, חיפשו קצת שקט מהמולת העיר, ומרחב לגדל בו את ילדיהם, שעזבו זה מכבר את הבית.

ישראל ירדני [מחזיק ביד ערימה של דפים]:

תראי מה זה, שנים שאני משלם ארנונה, ועדיין מסביב מלא אנשים חולים ומתים.

בית כן, בית לא, בית למה לא.

אני מרגיש שמישהו מפקיר אותנו. למישהו לא אכפת מה קורה כאן עם האנשים הקטנים. זה משהו שלא יאמן.

זיוה ירדני:

זה משהו. זה משהו.

כשעברנו לגור פה, מי חשב אז על חשיפה למשהו?

מי בכלל ידע שמשהו יכול להיות איפשהו?

פתאום, אחרי שלושים שנה, מישהו בא ואומר לי שיש פה משהו, שיכול להיות שעושה משהו לאנשים, ואף אחד לא עושה שום דבר בנידון. ובינתיים אנשים מתים. מסרטן, מאלצהיימר, מגריפא ומזיקנה, ולאף אחד לא אכפת חוץ מלמשפחות שלהם.

קריינית:

אף אחד לא עושה שום דבר?

זיוה ירדני:

אף אחד לא עושה שום דבר!

[מוזיקה דרמטית]

===

[קאט. יום. חוץ. ליד שלולית בוץ עכורה. קריינית עומדת עם גבר כסוף שיער בעל חזות מזרחית, רזה, בחולצה כחולה מכופתרת]

קריינית ב voice over:

ד"ר עמי שקשוקה הוא מומחה בינלאומי למשהו.

[על המסך מופיעה, מתחת לדמות הד"ר, הכותרת: ד"ר שקשוקה. "מומחה למשהו"]

ד"ר שקשוקה:

הנזק שעשוי להגרם מחשיפה ארוכת טווח למשהו יכול להיות עצום ובלתי הפיך. מגוון רחב של סימפטומים עשויים להיות מקושרים לכל מיני דברים, ועד שלמישהו קורה משהו, יכולות לעבור שנים.

קריינית:

ואי אפשר להרגיש שמשהו לא בסדר?

ד"ר שקשוקה:

תראי, כשמשהו נכנס לגוף במינונים קטנים לאורך תקופה ארוכה, לא תרגישי בשום דבר, אבל הנזק בחשיפה למשהו הוא מצטבר, וכשלבסוף תרגישי במשהו, זה כבר עשוי להיות מאוחר משהו.

קריינית:

רגע רגע, תן לי להבין, כשאתה אומר חשיפה, אתה מתכוון שאני צריכה ממש לבוא במגע עם משהו?

ד"ר שקשוקה:

לא בהכרח. כמובן שמשהו יכול לחדור לך לגוף במגע, או בבליעה. אבל משהו גם יכול להגיע סתם מהאוויר.

קריינית. [נדהמת]:

מהאוויר?!?

ד"ר שקשוקה:

בוודאי, מהאוויר. משהו יכול להיות במים. משהו יכול להיות באוכל. משהו יכול להיות גם באוויר. משהו יכול אפילו להיות בתרופות שאנחנו לוקחים בשביל להקל על תופעות הלוואי של החשיפה שלנו למשהו, או משהו אחר.

קריינית:

זה מדהים. אתה בעצם אומר שמשהו יכול להיות בכל דבר. פשוט נורא. ומה השלטונות עושים בנידון?      

ד"ר שקשוקה:

תראי, הרשויות הרלוונטיות בודקות כל מיני דברים עד רמה מסויימת, אבל משהו חומק להן בין האצבעות, וזה בעייתי. בנוסף גם אין תיאום בין הגופים שמייצרים משהו, לבין הרשויות שבודקות משהו. כמו כן, יש גם אי בהירות בנוגע למי צריך לעשות משהו, בנוגע למשהו, ומה זה בכלל המשהו הזה שצריך לעשות.

קריינית:

ומה עם תוצאות מחקרים כלשהם בנוגע למשהו? הרשויות אינן מודעות למחקרים על משהו?

ד"ר שקשוקה:

זה משהו אחר לגמרי. בנוסף לכל הצרות, גם אין מחקרים מעמיקים בנוגע להשפעות של משהו, כי המימון למחקרים הוא לא משהו.

קריינית:

לא משהו בכלל. מישהו צריך לעשות משהו!

[מוזיקה דרמטית]

===

[קאט]

[יום. צילום של מעבדה. אנשים בחלוקים לבנים מעבירים נוזלים צבעוניים ממבחנה אחת למבחנה אחרת. ציוד מתוחכם נראה ברקע]

קריינית ב voice over:

בגלל שבחו"ל הכל, כמובן, יותר טוב ויותר נקי, שלחנו דגימה של משהו לבדיקות במעבדה בחו"ל. שם, שלא במפתיע, נדהמו מהתוצאות.

[שוט של אישה עם משקפיים בחלוק לבן. מתחת לדמותה מופיעה הכותרת – ד"ר אגז בנדיקט. מנהלת מעבדה בחו"ל לבדיקות של משהו]

ד"ר בנדיקט [מדברת בג'יבריש. מתחתיה תרגום]:

ביצענו כל מיני בדיקות על המשהו ששלחתם לנו, ואנחנו מאשרים שזה מזוהם בכל מיני דברים.

[מוזיקה דרמטית. על המסך מופיעה אנימציה של חותמת עגולה, עם רעש בום, בחותמת כתוב - "מזוהם במשהו"]

ד"ר בנדיקט [ממשיכה]:

בבדיקה פרטנית, גילינו גם שרידים של משהו שעשוי להיות מסרטן.

[מוזיקה דרמטית. על המסך מופיעה אנימציה של חותמת עגולה, עם רעש בום, בחותמת כתוב - "משהו מסרטן!"]

ד"ר בנדיקט [ממשיכה]:

בהשוואה לתקן המקומי, ברור לי שמשהו חורג כאן מהתקן. כשאני מסתכלת על נתוני התקן שלכם, אני נדהמת לגלות שהוא נמוך משהו, בהשוואה לשלנו. אצלנו זה לא היה עובר.

===

[קאט]

[הקריינית מסתובבת עם צוות הצילום במסדרונות משרד ממשלתי כלשהו]

קריינית ב voice over:

מגובים בתוצאות הבדיקות מחו"ל, הלכנו לרשות הרלוונטית לבדוק מה הם חושבים על משהו.

[קריינית נכנסת למשרד של מישהו, ופונה לפקידה]

קריינית:

שלום, אני רוצה להיפגש עם מישהו.

פקידה:

יש לכם פגישה מתואמת?

קריינית:

בשביל מה פגישה, יש לי מצלמה. יש מישהו להיפגש איתו?

פקידה:

אין כאן אף אחד כרגע. הפסקת צהריים. תנסו שוב אח"כ.

[קריינית יוצאת למסדרון, מביטה למצלמה]

קריינית:

פשוט לא יאמן. מסביב משהו מזהם, והם הולכים לאכול צהריים במסעדות יוקרה.

קריינית, ב voice over:

בלי להתייאש מההתחמקות הבוטה של הרשות הרלוונטית, יצרנו קשר עם מישהו מבפנים, שמסר לנו, מבלי להחשף כמובן, איפה יש מישהו שאפשר לדבר איתו.

[קריינית הולכת במסדרון, מחזיקה מפית עם הוראות, מוצאת את שירותי הגברים. נכנסת פנימה עם צוות הצילום]

קריינית [בקול רם]:

יש פה מישהו? יש פה מישהו?

[קריינית מסמנת לצוות הצילום להתקרב. המצלמה מתמקדת בדלת אחד מתאי השירותים. הקריינית פותחת את הדלת מול המצלמה. על האסלה, יושב גבר מבוהל, עם עיתון ספורט ביד ומכנסיים מופשלות על הקרסוליים]

קריינית:

שלום, אני רוצה לדבר איתך בנוגע למשהו.

גבר מבוהל:

מה את עושה? תעופי מפה!

[גבר קם מהאסלה, דוחף את המצלמה וסוגר אחריו את הדלת. התמונה קופאת והופכת לשחור-לבן מגורען]

[קריינית ב voice over]:

כמו שאתם רואים, אדישות והתעלמות ברשויות.

הרשות הרלוונטית מתחמקת מהשאלות שלנו, ומסרבת לשתף פעולה. כי שם למעלה, במשרדים המפוארים שלהם, לאף אחד לא אכפת מכם האזרחים. אף אחד לא מתכוון לעשות משהו.

===

[קאט]

[סיכום. קריינית. שוב על רקע שכונה פסטורלית]

אני מקווה שעכשיו, גם אתם מודאגים ממשהו, כמוני. ואני מקווה שעכשיו, עכשיו כשהבאנו משהו לאור, אולי סוף סוף מישהו, יעשה משהו בנידון. כי מישהו צריך לעשות  - משהו!

[מוזיקה דרמטית]

[על המסך מופיעה חותמת עגולה וגדולה, עם רעש בום, עם הכיתוב: "מישהו צריך לעשות משהו"]

===

[קאט]

[פרומו לתוכנית הבאה. תמונות מתחלפות של משפחות בביתם, מים עכורים, עשן ארובות, מסדרונות בית חולים וכו']

קריין בקול באס דרמטי:

בשבוע הבא נחשוף כיצד תוכניות טלוויזיה, במסווה של תחקיר חדשותי, ותוך שימוש בדמגוגיה זולה, הטחת האשמות, תוכן רדוד, נתונים מדעיים/סטטיסטיים לא מבוססים ובחירה אקראית של אשמים (ממשלה, עירייה, עשירים, מפעלים) זורעות פחד מיותר בקהל הצופים.

כל זאת מבלי לנסות לברר איך פותרים את הבעייה המוצגת, או אפילו לאפשר קיום דיאלוג פורה בנושא – כי רק ככה – מוכרים זמן פרסום!

[על המסך מופיע לוגו התוכנית, בצורת חותמת אדומה וגדולה, עם רעש בום. בחותמת כתוב]:

מוכרים לכם מרק לוקשים דלוח!

אל תקנו!