טרף קל

הילולת סוף השבוע ממשמשת ובאה... ויש לומר שהיא רק ממשיכה את הילולת כל השבוע.

התקשרה?

לא התקשרה?

ניחושים אחרונים............

כן ולא.

שתיים לפנות בוקר רוטט לי הטלפון בכיס. אני ער ובחוץ.

התקבלה הודעה קולית... הטלפון לא צילצל. היתה קליטה כל הזמן. היא חייגה ישר לתא הקולי שלי מבלי לגרום לטלפון לצלצל (כן זה אפשרי, שאלו את האישה המניפולטיבית הקרובה לאיזור מגורכם על אופן הפעלת השרות)

תוכן ההודעה:

"רק שתדע שאני כועסת עליך, על איך שהתנהגת ועל זה שלא התקשרת. אנחנו נהייה מחר [היום, יום ו'] בפולה. ביי"

סבא שלי היה מלח בצי הסוחר, סיפורים שעוברים במשפחה מדברים על אשה בכל נמל ("לא נכון, הוא היה איש  טוב" סבתא היתה אומרת)... אני מקשיב להודעה וחושב על סבא, מנחש שהוא משועשע מכל העניין. "זיסע'לה" אומרת לי רוחה של סבתא, "מתי תפסיק עם השטויות האלה ותתמסד, אתה כבר לא ילד". אני מחייך וטורק לה את הטלפון (המטאפורי) בפנים. להכין ממולאים זה דבר אחד... לשבת לי על הווריד שנתיים אחרי שהיא מתה... זה כבר דבר אחר לגמרי.

שנה לפני שניפטרה סבתא, התחתנה בת דודתי הצעירה ממני בשנה. זהו, כל הנכדים נשואים (חוץ מהקטן בן ה 17 ואני... על סף גיל 30). סבתא ידעה שהסרטן אוכל לה את הכבד (בלי בצל) והקישקע ושלא נותר לה עוד הרבה. מיד אחרי החופה סבתא זינקה עלי (ומי שלא ראה פולניה בת 75, מטר שישים על מאה ועשרים קילו, מזנקת... לא ראה ספורטאי ענק מימיו), חיבקה אותי כמו מתאבקת רוסייה ולחשה לי באוזן... "עכשיו אני מחכה רק לך".

Don't hold your breath אמרתי.

למרות העצה שלי... כעבור כשנה היא עצרה את נשימתה. לתמיד.

מאז היא מעיקה עלי לפעמים (שוב להזכיר, מטר שישים, מאה ועשרים קילו)... זה לא נעים. אבל מה אני יכול לעשות. להתווכח עם פולניה מתה שרק רוצה לראות עוד נינים, למרות שכבר שנתיים היא וסבא מחזיקים ידיים מתחת לשיש בקריית שאול?

"רק שתהייה מאושר" היא היתה אומרת לי, ומספרת לי שוב את הסיפור על בן אחותה שעזב מישהי שאהב כדי להתחתן עם אישה עשירה וסבל מזה עד שבסוף חזר לאהובתו הישנה.

"טוב לי כרגע" אני אומר לה.

היא מותחת את העין שלה כלפי מטה עם האצבע... "אתה שוכח עם מי אתה מדבר, זיסע'לה".

"זה כל מה שאני יכול כרגע" אני אומר לה.

"רק שתהייה מאושר" היא אומרת לי שוב, "תבוא ביום ראשון, אני אכין ממולאים כמו שאתה אוהב"

"את מתה" אני מזכיר לה.

"אה... שכחתי" היא עונה.

אני מקנח את האף והדמעות והולך להתקלח ולשתות קפה.

ומה אח"כ... אח"כ אני אהיה בפולה וכל הסיפור יתחיל שוב. זה כל מה שאני יכול כרגע.

מי שרוצה... מוזמן לבוא לחפש אותי על הבאר, עם וויסקי, וחבר שיכור מהצבא, וחבר שיכור מהתיכון... ושתי אחיות... שלא ברור מה יהיה איתן.