טרף קל

שימו לב:

מתכונים / איתן נ. גלס

 

אמא יורדת משמיים להכתיב לי מתכונים

ישנים שלא כתבה בספר הבישול שלה במטבח

ומתכונים חדשים, "שעלו לי רק בזמן האחרון

בראש, וקשה לי בלי הטעם בפה, בני, אפילו שיכולה

אמא לקרוא מתכון ולדמיין את הטעם בפה, אין כמו שום

מהמטבח, מהדג שעכשיו מתבשל בו, תוסיף עלה דפנה צ'יקיטיקו!

קשה לי עוד יותר לתפוס אותך

בזמן האחרון, כי אתה טרוד, ובלי גוף ויד חמה

ומגרדת ומשחקת באפון החמוד שלך, בשפתיך

האלוהיות, ושהיא תתפוס את הזין שלך באהבה, עם פה,

כי אחרת מה שוים המתכונים, בלי אישה?"

מצויין!

מסתבר ששיחות עם המתים ממכרות, אחרי סבתא ביום ו', התחילו לצוץ כל אלה שאני משתדל לא לשים לב אליהם.

משום מה נתקעתי עם סבא.

אבא של אבא.

קרוב המשפחה המנוח הכי פחות מוכר לי.

נפטר לפני הגיעי לגיל 8.

"במה הוא עבד?" אני שואל.

"אני לא יודע, לפני שכרתו לו את כפות הרגליים אני זוכר שהוא עבד בתחנת דלק (של דלק) בפלורנטין", עונה לי הזכרון.

"למה כרתו לו את כפות הרגליים?"

"היתה לו איזו מחלה, שאני לא יודע איך קוראים לה, שגורמת לכלי דם קטנים לקרוס. נוצרו לו נמקים בכפות הרגליים ונאלצו לכרות אותן".

"מה גורם למחלה?" אני שואל את עצמי.

"בין השאר... עישון" אני אומר, ומדליק עוד סיגריה, "וזה תורשתי".

מה עוד אני יודע עליו?

הוא היה קלפן. מהמר כפייתי. היו תקופות שהיו בבעלותו נכסים, מפעלים, והיו תקופות שהוא הפסיד את התחתונים ולא היה מה לאכול בבית. נשמע מוזר לחשוב על זה, משחקי קלפים על סכומים גדולים, בשנות ה 50 בארץ. רוב האנשים לא ידעו בכלל שהחיים האלה קיימים.

תקופת הצנע... תלושים... הקצבות מזון ודלק... הכל בשחור/לבן... והפולנים האלה יושבים כל לילה מסביב לשולחן פורמייקה עגול ומגלגלים מליונים מצד לצד בהתאם למזל בקלפים. אוכלים נקניקים וחמוצים, ושותים וודקה בבקבוקים שבקושי נכנסו למקפיא של האמקור 10 שלהם. צוחקים ומקללים ביידיש, פולנית ורוסית.

סיפור ששמעתי מאבא:

יום אחד סבא מגיע הביתה ואומר שזהו, עם הקלפים הוא גמר. היה לו מזל במשחק והוא קיבל בעלות על בית חרושת לציפוי תנורים או משהו כזה (אני נשבע לכם, האנשים האלה זרקו את הדירות שלהם כל לילה על השולחן, בשנות ה 50 בארץ). יש נכס גדול, יש הכנסה... הזדמנות שאסור לפספס.

שלושה ימים עברו ובית החרושת התגלגל לאחד מיושבי השולחן האחרים.

אחרי זה הוא התחיל להתגנב למשחקים. להתחמק מהבית... אני חושב שהוא התחיל לחשוש מאבא, שהיה אז כבן 16, ובצדק. אני מניח שאולי גם היתה לו קצת בושה על ההפסד.

באחד מהערבים האלה סבתא הרגישה לא טוב והיה צריך לקחת אותה לבית החולים, אז אבא הלך להוציא את סבא מהמשחק. כנראה שסבא היה בשוונג (או באשליה שהיד הבאה מוציאה אותו מהבוץ), כי הוא סירב לקום מהשולחן.

אבא אף פעם לא אמר לי מה בדיוק קרה שם, אני רק יודע שזה היה לא נעים... מחלקי שמועות ורמיזות אני יכול להבין שסבתא לא היתה היחידה שניזקקה לבדיקת רופא. סבא לא חזר לשחק אחרי זה (יתכן ואצבעות שבורות הקשו על אחיזה בקלפים... אבל זה סתם ניחוש).

אכן מורשת מפוארת יש לי.

יש הכל בעץ המשפחתי שלי. יש אמנים, יש שחקני כדורגל מפורסמים (אחד אפילו מאמן מפורסם היום), יש ימאים, יש קלפנים, יש בורגני צווארון לבן ויש אנשי כפיים. ויש אותי, בקצה השושלת... ללא הגדרה כרגע.

אז ככה עבר יום שישי בצהריים. אני מנסה לקרוא את הסוחר מוונציה, וסבא ממשיך לקפוץ לי לראש. שום דבר שחצי בקבוק וויסקי לא יסדר.

יום שישי 23:00, אני מגיע לפולה.

מסתבר שהמקום חגג יום הולדת שנה. יותר מדי רעש, בלי כיסאות על הבר... אבל שוטים של וויסקי ב 9 ש"ח. רציתי ללכת למקום אחר, אבל החבר שהיה איתי קבע עם עוד אנשים.

אכזבת הערב: האחיות... באו... אמרתי שלום... עשו לי פרצוף של "לא מכירות אותך"... והלכו.

נו... מגיע לי. בכל מקרה כשהן הגיעו אני כבר הייתי עם הפתעת הערב....

הפתעת הערב: המזוכיסטית. אני לא זוכר אם איזכרתי אותה בעבר. מהשם ניתן להסיק מה עושה לה שמח. מישהי שבעבר היה לי איתה מגע או שניים... ומאז אנחנו שומרים על קשר רופף, מבלי להפגש.  כבר כמה זמן שהיא מתקשרת מדי פעם ורוצה להיפגש. אבל... כשאני אומר כן היא נסוגה. מסתבר שהיא ממש מפחדת ממני. לטענתה הפגישות איתי עושות לה שמח בגוף... אבל רע בנשמה... ואני יכול להבין זה.

בכל מקרה... היא התקשרה בצהריים ואמרתי לה איפה אני אהיה בלילה, והיא באה. נראית מצויין... במופגן לא התלבשה כמו שאמרתי לה (זה חלק מהמשחק)... היא בתקופת התמרדות. שיחקנו את המשחק כל הערב, נגיעה פה נגיעה שם... גירויים קלים. שיחה משעשעת עם החבר השיכור שלי... ואז היא הלכה! והשאירה אותי עם תאוותי בידי.

נו... אני מניח שגם זה הגיע לי.

אכן הפתעה.

אחרי זה החלטתי לנוח... ונחתי... והתקדמתי עם הסוחר מוונציה.

לא כל סוף שבוע יכול להיות מוצלח כמו סוף השבוע שעבר. מצד שני... בסוף השבוע שעבר לא הצלחתי לקרוא שורה אחת.

ואם לצטט את סבא (מהצד השני) -  "נו... שויין"