בחודשים האחרונים, בטפטוף איטי חילחלה לאוזני, יש לומר בהגינות - בעיקר דרך מוסף "הארץ", השמועה כי עומדים לבחור בציפור לאומית, לא פחות ולא יותר. לא היה לי מושג איך מגישים מועמדות לציפור או איך בוחרים, או אפילו מתי ולרגל מה הבחירה. כל שידעתי הוא שאסף מירוז, במוסף "הארץ" מתעקש לקדם ציפור אלמונית בשם "חוברה".
עם כל הכבוד לאסף מירוז ולחוברה שלו, ציפור שאף אחד לא מכיר, עם שם שנשמע כמו סטקייה בתחנת דלק באיזור עמק חפר, אף פעם לא נראתה לי מועמדת מתאימה לציפור לאומית.
היום ב YNET מספרים לי שחוגי צפרות ושמירת טבע בחרו בשבילי עשר מועמדות סופיות מכלל ציפורי הארץ, ומתוכן, בקרוב מאוד יוכל הציבור, דרך אתר YNET כמובן, להצביע עבור הציפור המועדפת עליו. באותו אייטם מצוטט דן אלון, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, באומרו: "במדינות רבות בעולם נבחרה ציפור לאומית המסמלת את המדינה ואת אופי תושביה". ובכן, אנו ניצבים לפני משימה חשובה מאין כמוה. כמו פרי הצבר, המייצג המסורתי, הציפור הזו צריכה לומר משהו עלי.
מהיכרותי את העם בו אני חי, אני יכול רק להצר על העובדה שלא ניתן להצביע עבור "פרגיות על הגריל", שהיא כיודע הדרך שבה רוב העם מעדיף את הציפורים שלו. אולם אין לבכות על חלב שנשפך, אם הפרגית בגריל, או הנושא עצמו, היו חשובים לי עד כדי כך, הייתי צריך לקדמם בעצמי מבעוד מועד.
וכך כאמור, נשארנו אני ואתם, עם עשרת הגדולות, בסדר לא מחייב: בולבול, בז אדום, דוכיפת, חוחית, נשר מקראי, סיקסק, צופית בוהקת, פשוש, שלדג לבן חזה ותנשמת לבנה.
בהחלט רשימה מבורכת, אבל במי לבחור? ובמי לא?
נתחיל במי לא.
אני יכול להתחיל לעבור כאן ציפור ציפור ולמנות את יתרונותיה ובעיקר חיסרונותיה בבואנו להצביע, כאילו היו תכונותיה הטבעיות מצע מפלגה מנומק. אבל אתמקד רק בכמה פסילות ברורות:
- הדוכיפת – "לדוכיפת כלל לא אכפת מתי יום חול, מתי שבת" אם אני זוכר את השיר נכון (ואין לי מושג מי שר ומתי). האם זו ציפור לאומית? בהחלט לא. מה גם שעל פי תיאור הדוכיפת באינציקלופדיה של YNET ניתן למצוא חשדות בציפור עוד מתקופת המקרא. בנוסף, על פי אותו עמוד: "מקומות קינונה האפלים, קולות הלחישה של גוזליה והסרחון העולה מהקן, עוררו מאז ומתמיד את הדמיון." אז עם כל הכבוד לדוכיפת, אני לא צריך סמל לאומי שיזכיר לי את הדירה הראשונה ששכרתי, או את האוהל מהטירונות.
- פשוש – פסולה ולו רק בכדי לעקור מן השורש את השימוש במילה זו כשם חיבה (ביחד עם מאמי, וכפרה, אבל זה כבר דיון אחר).
- הנשר המקראי – בשנים האחרונות, עקב שיפור התנאים הוטרינרים בארץ, יש פחות נבלות בטבע. כתוצאה מכך, לנשרים יש פחות אוכל ואוכלוסייתם דועכת עד כדי כך שהם נדרשים לאימוץ אנושי. האם זה המסר שאנחנו רוצים להעביר? שקיומנו תלוי במספר הפגרים שנשארים בשטח?
- סיקסק – על פי האינציקלופדיה של YNET הסיקסק הינו "עוף של ביצות וגדותיהם של מקורות מים". האם זה תיאור של הטבע הישראלי? מים? ביצות? שנים ניסינו להאבק בביצות ושנים שאנחנו מחסלים את מקורות המים כאן. לסיקסק אין מקום ביננו יותר.
כאמור, אלו פסילות ודאיות, אבל די עם הפסול.
מי כן?
ובכן לו היו בוחרים בעוף לעיר תל אביב בלבד, הייתי בוחר בתנשמת, מן הסתם. דורס לילי, חיוור ונפוץ, צדה מכרסמים, ולפי אותה אינציקלופדיה של YNET, "לוכדת את הטרף ברגליה" ו "בולעת אותו במקום" (ומקיאה את השאריות).
ואני אומר – אני מכיר את התנשמת הזו. היא מסתובבת בעיר. פגשתי אותה בכמה פאבים בעיר, יצאתי איתה כמה פעמים, הזדיינו כמה פעמים אבל זה לא הלך. היה סקס סבבה, אבל בבוקר כל מה שרציתי זה לעוף משם וללכת לישון. אכן עוף תל אביבי, אבל סביר אם מתאים למציאות הכלל ארצית.
אז בכל זאת מי כן?
ובכן, אתם תאמרו שאני ילדותי אבל "בולבול" כמובן.
למה בולבול?
מלבד ההנאה שבשימוש בשם? מלבד הבדיחה?
ובכן נתחיל בעובדה שמדובר באמת באחת הציפורים היחידות שאני יודע לזהות במבט חטוף. בעיקר בגלל אותו כתם צהוב שמופיע להם... אהה... באיזור הבולבול.
אבל אם נחזור רגע לאינציקלופדיה של YNET, נגלה כמה עובדות שמסתדרות יפה עם הבולבול שלי ושלכם:
- במשפחת הבולבוליים קיימים מספר זנים, אולם רק אחד מהם, הבולבול, נמצא בארץ. מה שיפה בכל העניין הזה הוא שהבולבול הארץ ישראלי הוא הגדול ביותר במשפחתו. הבולבול שלנו הכי גדול!
- הבולבול נפוץ גם בערים ובגם בכפר. הופעתו שכיחה ברוב חלקי הארץ ותפוצתו יציבה. הוא ניזון מפירות וחרקים אך גם מעלים, פרחים וכמובן, כמו כל ארץ-ישראלי - מפגרים.
- "הבולבול מרבה להשמיע את קולו" – בעיקר בשירה טריטוריאלית. אני מוכן להשבע שיום אחד תקומו בבוקר ותשמעו בולבול מחוץ לחלונכם מזמר את "פה בארץ חמדת אבות". אולם, כמו בשירה הישראלית האנושית, ניתן לזהות בשירת הבולבול המקומי "באלמנטים של חיקוי של קולות ציפורים אחרות". כמה מדוייק.
- בנוסף לכל זה- "הבולבול חי לרוב בצמדים, אך הצמד אינו בהכרח זכר ונקבה". מה עוד יכול אדם לבקש. גם ציפור, גם זוגיות מתקדמת. ואם כבר זוגיות – אז צמוד – "צמד הבולבולים נמצאים זה ליד זה רוב שעות היום".
- הבולבולים גם "חריגים מרוב שאר ציפורי הארץ בכך שאין הם שומרים מרחק ביניהם, אלא נוגעים זה בזה דרך קבע".
- הבולבול גם משקיע בקן שלו, אבל בזול. נקבת הבולבול הולכת לאיקאה לציפורים ומרפדת את הקן ב: "עלים רחבים, לעיתים נייר עיתון, יריעת פלסטיק או צמר גפן, על בסיס זה היא צוברת זרדים עדינים, הנשזרים בעזרת קורי עכביש וסיבי צמר גפן."
ולכן אני אומר בולבול.
בולבול בולבול בולבול!
ועוד הפעם בולבול!
הבולבול שלנו גדול וחזק, וניצב איתן וזקוף אל מול אוכלוסיות ציפורים אחרות המתדלדלות כאן. הבולבול שלנו אוהב לאכול דברים מסויימים, אבל תנו לו כמה בירות והוא יאכל מה שיש. הבולבול שלנו אינו בוחל בזוגיות סטנדרטית בלבד. הבולבול שלנו יודע טוב לחקות אחרים. הבולבול שלנו אוהב לגעת בבולבולים אחרים ולהשמיע את קולו בבירור.
זהו בולבול נחוש. בולבול שאינו יודע נחת. בולבול שחי כאן, לא כי זה מה שהוא עושה בעונות מעבר אלא כי המקום הזה הוא גן עדן לבולבולים!
אבל בעיקר, ומעל הכל, בגלל שאני כל כך נהנה לומר בולבול. ושזו תהיה בדיחה נהדרת ברמה הלאומית.
כמו הצברים, כולנו גם נהיה בולבולים!
ולכן אני רוצה להכריז בזאת על הקמת מדינת הבולבול.
אני אחרוג ממנהגי ואבקש מכולכם ללכת להצביע (לכשיפתחו אפיקי ההצבעה), ולקדם את הבולבול כמיטב יכולתכם. כי זה לא רק הבולבול שלי. זה הבולבול גם שלכם. הבולבול שאומר עלינו הכל. הבולבול הזה שמתכווץ בקור ומזדקף כשנקרא לדגל.
הבולבול הלאומי.
אז כמו שאני גאה להיות צבר, רוצה אני להיות גאה בהיותי בולבול.
כי בסופו של דבר, יש לנו רק בולבול אחד.
אבל איזה בולבול. אה?
בולבול אולסי פרי עם ביצי מלמיליאן!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טרף קל