טרף קל

עבאס מוסאווי.

השם הזה מצלצל מוכר, נכון?

רובנו לא ממש זוכרים מאיפה.

"זה לא ההוא שסבתא שלי אהבה לראות בסרטים ערביים ביום שישי" יאמר אחד. "לא לא, זה ההוא מכפר יאסיף שעושה חומוס משובח" יאמר אחר "או ההוא מהקבבים מנצרת? או ההוא שהיה מספר סיפורים לילדים בטלוויזיה?"

לא, זה לא זה.

עומד לכם על קצה הלשון נכון?

עבאס מוסאווי, עבאס מוסאווי.

מאיפה אני זוכר את השם הזה - עבאס מוסאווי.

ביום שאחרי עוד התפרצות מילולית של מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, בנוגע לחלקי גופות החיילים שנמצאים בידיו (כדבריו), זה לא המילים שלו שגורמות לי לחשוב על עבאס מוסאווי, אלא בעיקר התגובות שלנו, של נבחרי הציבור שלנו, הלהוטים להשיב בדם ואש ותמרות עשן.

נסראללה דיבר על חלקי גופות שבידיו, ונבחרי הציבור מדברים על להפוך את נסראללה לחלקי גופה בעצמו. דוגמאות? לא חסר:

"נסראללה הוא אדם אכזר ומטורף. איני מבין למה הוא עדיין נושם. היה צריך מזמן לחסל אותו ויפה שעה אחת קודם. אמליץ לקבינט לחסל את האיש" אמר השר יצחק כהן מש"ס.

"נסראללה הוא אדם שעובר את כל הגבולות הבלתי אנושיים. לא צריך לנהל איתו מו"מ, צריך לחסל אותו". אומר שר הפנים מאיר שטרית מהליכוד.

"נסראללה הוא עכבר ביבים...צריך לדאוג שלא יראה אור יום, שימשיך להתחפר במאורותיו". אומר שר הבינוי והשיכון זאב בוים מתנועת קדימה.

אפשר להניח שהיו עוד הבעות חיבה שכאלו, אבל חשוב לציין לשבח את שר הביטחון, אהוד ברק, שלא ממליץ להתיחס יותר מדי לדברי נסראללה, ומציין כי הוא מודע לכך שהתיחסויות מהסוג המצויין דלעיל רק נותנות עוצמת יתר לדבריו. אני מנחש שברק מגיב כמו שהוא מגיב, בין השאר כי הוא זוכר טוב את עבאס מוסאווי, ומבין מה ההשלכות של צעד כמו חיסול נסראללה. אני מניח שזה קשור לעובדה שכרמטכ"ל, בשנת 1992, היה ברק אחראי לביצוע שיחרורו של עבאס מוסאווי מהחיים עלי אדמות.

או בצורה קצת פחות מנומסת – להפיכתו של עבאס מוסוואי מאדם חי ונושם, לחלקי גופות.

אז מי זה העבאס מוסאווי הזה, אתם שואלים?

בסוף שנות השמונים ותחילת התשעים היתה החיזבאללה תנועה פוליטית/צבאית מפולגת. שנים של מאבק בצה"ל (וצד"ל), מאבקים פנימיים (פוליטיים וצבאיים) בלבנון ומאבקי שליטה תוך ארגוניים נתנו את אותותיהם. למעשה התנועה היתה נתונה לחסדיהם של שני ראשים, האחד, מיודענו חסן נסראללה, ראש הזרוע הצבאית של הארגון ומוביל הקו הקיצוני יותר, ומיודענו השני (סוף סוף הוא מגיע לזה)מר עבאס מוסוואי, מנהיגה הרשמי של חיזבאללה בין השנים 1991-1992.

עבאס מוסאווי, למרות היותו שיעי אדוק, ולמרות ההצהרות הרגילות על הצורך בהשמדת השרץ הציוני וכו', נחשב למעשה לקול מתון יחסית מבין חבריו לתנועה. באופן מפתיע, למרות היותו קול מתון, הוא זכה לתמיכה חזקה מאיראן, שאף סייעה במיתונו של נסראללה תחתיו. עד כדי כך היה מתון עד כי למעשה, בתחילת שנות התשעים, נראה היה שהחיזבאללה, תחת שרביטו של מוסאווי, לאט לאט נוטשת את רעיון הקמת רפובליקה איסלמית בלבנון (המטרה שלשמה הוקם הארגון). שוב, יש לציין, לא מדובר פה באיזה של אמא תרזה עם זקן, אלא במנהיג קיצוני חזק, של ארגון צבאי שהיה היחיד שארגונו קיבל היתר מסוריה להשאר חמוש בדרום לבנון של אותם הימים. והיה אחראי לירי קטיושות על הצפון ופיגועים. ובכל זאת, בהשוואה לסובבים אותו – מתון.

יחסית. הכל יחסי.

למרות כל האמור דעליל, ב 16 לפברואר 1992, ירו מסוקי צה"ל טילים על שיירת הרכבים של מוסאווי ועשו ממנו, כאמור, חלקי גופות (איתו נהרגו גם אשתו, בנו וארבעה אנשים נוספים. בואו נעצור רגע את הרטוריקה - דמיינו איך תגיבו אם החיזבאללה יפוצץ את רכבו של אולמרט, והורג איתו גם את עליזה, אחד מילדיו ועוד 4 מאבטחים. אני חושב שהייתם מתעצבנים, לא? אבל נעזוב את זה עכשיו)

הוצאתו להורג של מוסאווי פתחה לנסראללה את הדלת לשליטה מלאה בחיזבאללה, באישור ובחסות איראן, והוא בן 32 בלבד. בגילי היום.

הוצאתו להורג של מוסאווי הובילה להקצנת הקו של החיזבאללה, תחת הנהגתו של נסראללה, ובמקביל להגעה לשגשוג ולתמיכה שזכה לו הארגון ב 16 השנים שעברו מאז ועד היום. (סתם לדוגמה, עוד באותה שנה הוביל נסראללה את החיזבאללה לבחירות ראשונות לפרלמנט הלבנוני, וזכה ב 12 מושבים).

חיסולו של מוסאווי, כאירוע מכונן בהסטוריה של החיזבאללה, הביא לאיחוד את שורות התנועה, חיזוק הלגיטימיות הציבורית שלה והגדלת כוחה הפוליטי לעין ערוך. תהליך דומה אגב, קורה בחצר האחורית שלנו עם תנועת החמאס, מאז חיסולם של השייח יאסין (זוכרים, ההוא שנראה כמו זה משר הטבעות) ורנטיסי. כל חיסול רק מחזק את הלגיטימיות של הארגון ברחוב הפלסטיני, ודוחק את סף הקיצוניות יותר ויותר אל השוליים.

חזרה לחיזבאללה - פעילות הארגון כנגד ישראל ושלוחותיה רק הלכה והחריפה עם השנים, בעוד שהלגיטימיות והתמיכה הפנימית והחיצונית שלו רק עולה. בקיצור מה שאני מנסה לומר פה זה שבטווח הארוך, החיסול שיחק לרעתנו. ממש לרעתנו.

ועכשיו, כשאתם יודעים את כל מה שאתם יודעים, ועכשיו כשאתם זוכרים את עבאס מוסאווי, ויודעים שהוא לא הכין קבב ולא עשה חומוס או כנאפה, תניחו שגם חברי הכנסת בוים, כהן ושטרית יודעים בדיוק את אותו הדבר, וכמו ברק, זוכרים את מוסאווי טוב טוב.

עכשיו, כשאתם יודעים את זה, מה זה גורם לכם לחשוב על האמירות שלהם?

האם זה סתם פופוליזם זול ואומלל, שכל מטרתו תפיסת כותרות?

או שמא יש כאן ממש בורות, חוסר ראיה הסטורית ובעיקר התססה מסוכנת וחוסר אחריות?