טרף קל

חוק א' בתקנות שמירת הפרטיות, המנוסחות בכתב לראשונה עם כתיבת שורות אלו, קובע כי הכותב לא יערבב את מכריו משכבר הימים בעצם קיום הבלוג בכלל, ולא ירעיף עליהם את זכות הקריאה בפרט.

סעיף הכלל של חוק זה הופר (5 מכרים מודעים לקיומו של הבלוג).

סעיף הפרט הופר פעמיים (שניים מתוך החמישה קיבלו אישור לקרוא, וקוראים).

עם הפרות אלו של חוק א' אין לכותב שורות אלו בעייה.

ההפך הוא הנכון, למרות הקושי שבחשיפת הכתיבה כלפי פנים, אני מרוצה מאוד מההחלטה.

חוק א' הותקן על מנת לאפשר לכותב להתרגל לחופש כתיבה שלא היה מגיע אליו לו היה חש את עינם הפקוחה של מכריו מעל כתפו. מאחר ואחרי כמעט שנה של כתיבה מרגיש הכותב בטוח מספיק בתוכן ובאיכות הכתיבה, הוא מרשה לעצמו לפתוח את הדלת גם פנימה למעגל חבריו הקרוב (להלן מעגל א').

מתוך אותם חמישה המודעים לקיום הבלוג,  אך לא זכו לקבל שום אינדיקציה הנוגעת לזיהויו בביצה הבלוגית, יצאה אחת ממכרותי למסע חיפושים ברחבי השלולית.

לאחר סריקה שאין לדעת כמה נמשכה ולאיזה היקף התמתחה, הגיעה הגברת למסקנה הבלתי נמנעת (והשגויה, חשוב לציין)... שהאדם שהיא מכירה במציאות, אני, הוא לא אחר מאשר (תופים בבקשה)... מוזטל.

מחשבה מטרידה.

מחשבה מטרידה מאוד.

במישור מסויים, ניתן לומר שזה מחניף משהו. אחרי הכל, באושיה עסקינן, ובכתיבה משעשעת למדי.

מצד שני... אם מישהו מהמכרים שלכם היה קורא את מוזטל ומגיע למסקנה שאתם עומדים מאחורי המילים שלו. שזה הגיוני שהפרוורט ההוא... הוא אתם.

מה זה אומר עליכם?

מה זה אומר על איך שהסביבה תופסת אתכם?

עד כאן חוק א'.

חוק ב' בתקנות שמירת הפרטיות (המנוסחות בכתב לראשונה... וכו') , קובע כי הכותב יחזיק בשליטה מלאה בכל הנוגע למי מהכותבים, או המגיבים, בביצה תהיה גישה לאדם שמאחורי המילים, לאיש שכאשר קוראים בשמו אני מסובב את הראש.

חוק ב' הותקן מתוך רצון לשמור על הפרדה בין הכותב לביצה, ובדומה למציאות שאליה מחובר הכותב בשיגרה, לברור בקפידה את חוג מכריו.

חוק ב' נובע מהיותי אדם ש... אם להיות כנים... לא סובל את רוב בני האדם במידה חלקית, ומתעב לגמרי חלק ניכר מהאנושות כולה.  

למדתי עם השנים לברור בקפידה את חברי, לברור את מכרי. אנשים שאין לי רצון לשמור איתם על קשר מנופים מהמאגר. אנשים חדשים שאינם מוצאים חן בעיני, לרוב יודעים זאת די מהר.

כזה אני... מיזנטרופ.

לא התחלתי לכתוב כדי להכיר אנשים, או כדי להגדיל את מאגר חברי, או שום דבר אחר.

טוב לי עם חומת ההפרדה שמספקת לי הרשת, ולמרות שמדי פעם סקרנות לגבי זהותו של אדם זה או אחר (לרוב מדובר בזהותה של גברת זו או אחרת, והסקרנות מופנית בעיקר למידת החזיה שלה וסטיות חביבות)... לרוב... אני כובש את ייצרי. לא חסר לי סקס מחוץ לביצה.

לא רוצה.

אני לא רוצה לראות פרצופים כשאני כותב.

חוק ב' הופר.

עד לחודש שעבר חוק ב' הופר פעם אחת בלבד.

במקרים בודדים נוספים ההפרה היתה מוגבלת לעולם הווירטואלי, תכתובת דואר / מסנג'ר.

בחודש האחרון חוק ב' הופר שוב... ושוב... ושוב... עד שאבדה הספירה.

פראנויה מתחילה לחלחל בי כשאני צועד בעיר... "הנה הולך לו 'טרף'".... אני מדמיין אותם מתלחשים מאחורי גבי... ואני... אני שונא אותם (גם) על זה.

אני משוחח על זה עם חברים ומדמיין את הסובבים בבתי הקפה מאזינים לי לשיחות.

השיא הגיע בסוף השבוע האחרון.

עשו לי אאוטינג.

סביר להניח שזה נובע מחוסר הבהרה מצידי לגבי עוצמת חוסר הרצון שלי להחשף.

בנוגע לנפשות הפועלות, אני מעדיף לא לנקוב בשמות, מכל מיני סיבות.

כך או כך זה לא אישי נגדכם.

פרטי המקרה.

מוצ"ש, יושב לו טרף בחברת מכרות בפאב, (את המכרות ניתן לקטלג בקבוצת מפירי חוק ב', ברשיון).

לפתע מגיע אדם שלישי ומתישב על הבאר. אחת המכרות, מכירה אותו, ניגשת אליו, ולפני זה חושפת בפני את זהותו, בלוגר, (גם חשיפת הצד השני צורמת לי).

חולפות דקה או שתיים והיא שבה, חולפת דקה נוספת והוא מצטרף אלינו.

לפני "שלום אני....", לפני "הכל בסדר, גבר..."... מושיט לי האיש את ידו, ובנימוס אומר "נו, מצאת כבר עבודה?"

לעזאזל!

לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל!

לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל... לעזאזל!!!!!!

יושב מולי אדם, שיודע מי אני... וזה מחוץ לשליטתי.

ניתן לומר שגם אני יודע מי הוא, מכיר את השם, למרות שלא קראתי מילה אחת ממה שכתב.

קיבלתי חשיפה לא רצונית.

כמו שאני לא רוצה לראות פרצופים שאני כותב (והפרצוף שלו כאן מולי עכשיו)... אני לא רוצה לתרום את הפרצוף שלי לאחרים.

זה מרגיש כמו חשיפה של סוד כמוס.

כאילו כולם יודעים שאני הולך עם תחתוני נשים, או משהו כזה.

עכשיו ניתן להסיק מסקנות לגבי האדם, אני, שמשתדל להסתיר את עצמו מאחורי המילים שאתם קוראים בזה הרגע.

תסיקו מה שתרצו.

אני יודע מי אני ומה אני, ואין לי מה להסתיר ובמה להתבייש... ההפך הוא הנכון... בשחצנות אופיינית אני יכול לומר ש 'טרף' מחוויר כשמניחים אותו ליד יוצרו.

אני פשוט לא אוהב לאבד שליטה על החיבור בינו לביני.

יקירתי, להבא, אמרי... "זה [שמי הפרטי], ידיד שלי"

תני לי להחליט את מי אני רוצה להכיר ואת מי לא.