אם החיים היו פתוחים לניתוח ספרותי בנאלי, כמו איזה שיעור ספרות בתיכון, סביר להניח שמישהו היה מציין שמזג האוויר המתואר בסיפור בא כדי להדגיש את סערת הרוחות הפנימית העוברת על הגיבור.
היו מדברים על הרוחות והשמיים כמוטיב. מדברים על פאלטת הצבעים המתוארת, שיש בה הרבה אפור אבל גם כתום אופטימי של זריחה, או אולי כתום פסימי של בערה. היו מדברים על הגשם, שיש בו כוח הרסני אבל גם מספק חיים.
מדברים על הקור שבחוץ והחום שבפנים. מדברים על העלים המתעופפים והעצים החורקים. מפרקים כל מרכיב ומרכיב מתואר כדי לנסות ולרדת לכוונת המחבר בכל הקשור למצבו הנפשי והרגשי של הגיבור.
מצבו הנפשי והרגשי שלי עצמי, כגיבור החיים שלי, לו היה כל זה פתוח לפרשנות.
אבל בינתיים החיים שלי ארוזים בארגזים ותיקים. לא מטאפוריים. אמיתייים. המובילים מגיעים בעוד כמה שעות.
תבינו מה שתבינו מכך וממזג האוויר על גיבור סיפורנו.