טרף קל

מהזוית שבה אני נמצא אני יכול לראות שעל השידה שליד המיטה שלה מונחים שני עותקים, בעברית ואנגלית, של "התפסן בשדה השיפון". היא גונחת ומניחה לי יד על הראש, ובתגובה אני מגביר קצת את הקצב. היא כנראה גילחה שלשום אז יש לה זיפים קצרים ושוב אני מבין איך זה להתנשק איתי כשאני לא מגולח. הלשון שלי כבר התעייפה אז אני משרבב את השפה התחתונה ומלקק איתה, מניע את הסנטר מעלה ומטה. לשון מדומה. איזה שעמום.

איזה שעמום. השעמום מעביר את כולנו על דעתנו. אני יושב בפאבים ומשעמם לי. אני יושב בבתי קפה ומשעמם לי. אני מעשן עוד סיגריה בשביל להעסיק את הידיים לעוד חמש דקות. אני שותה אלכוהול בשביל לצחוק בקלות יותר. אני תופס זיון ומשעמם לי. אני מנסה לכתוב והכל נורא משעמם. אני מנסה לקרוא משהו והשעמום נוקש לי על הכתף... "משעמם הא?"

משעמם!

מעבירים את הזמן איכשהו.

אני תופס לה את התחת ומצמיד את הכוס שלה לפנים שלי, חזק. תוך כדי זה אני נזכר, בקטע מ "התפסן". בפרק השני הולדן הולך לבקר את המורה הזקן והחולה שלו, ושם הוא מתאר איך המורה מחטט באף, משהו בסגנון – זה נראה כאילו הוא רק צובט אותו, אבל בעצם הוא דוחף פנימה את כל האגודל. אני לוקח את זה כמקור השראה ומחדיר לה אצבע אחת לכוס... ועוד אחת. וכל הזמן עם הלשון. ועם הפה. והיא מתחילה עם הניעות האלה, ימינה ושמאלה. מנדנדת את הברכיים. אני תוהה אם נשארו לי סיגריות וחושב כמה מצחיק זה היה אם נוזלי הכוס היו דליקים כמו נפיחות. אני בודק עם יד ימין ומרגיש שאפילו זיקפה אין לי מכל העסק הזה.

כבר די הרבה זמן שאני לא מרגיש כלום. 

הכל מעומעם.

מה עושים כשמה שפעם היה דוקר כמו סכין מרגיש כמו לחיצה עם כף?

כמו זריקת אלחוש. הרדמה מקומית של חדות הסביבה.

אני מנסה להזכר מה עשיתי בימים שלא היה לי בהם משעמם. אני מנסה להזכר איך מחפשים ריגוש חדש.

מה עשיתי באותם ימים?  יצאתי לחפש סקס?

גם זה כבר משעמם אותי. הכל כל כך קל, אין ריגוש בכלום.

הכל מרגיש לי כמו בתוך קונכייה. כמו בתוך צוללת. מה עושים כששום דבר כבר לא מרגש? איפה מוצאים גבול חדש לחצות?

אני חושב שאני עושה הכל מתוך הרגל. מתוך אינרציה. כדי להעביר את הזמן.

אני שורט לה קצת את הירכיים עם הציפורניים. אני מלטף לה את השוקיים, את כפות הרגליים. אני חושב על הכאב שיהיה לי מחר. כמעט ואי אפשר לראות את זה אבל יש מגרעת קטנה בין השיניים התחתונות אמצעיות שלי. חפיפה מזערית. כתוצאה מכך לפעמים נוצרת לי שריטה מתחת ללשון, כתוצאה מחיכוך מתמשך. כלומר, בכל פעם שאני יורד למישהי, אני מרגיש את זה שבוע אח"כ. אני מרטיב את אחת האצבעות ומלטף לה את פי הטבעת. קצת תנועה מעגלית. קצת רפרוף. לחיצה עדינה, כדי לבדוק נכונות לחדירה. יש נכונות ואני מחדיר. לאט לאט. כאילו יש לי אצבעות אינסופיות של פסנתר, ולא אצבעות של מסגר. אני מניע את האצבע קדימה ואחורה והיא שולחת יד ומחזיקה אותי במקום. "לאט" היא נושפת. אני מנסה לראות מה השעה ותוהה כמה זמן ישאר לי לישון אח"כ. אני מגביר את קצב הליקוק וניעות הראש, אני שולח ידיים לחזה שלה.  ברקע מתנגן דיסק של הפליימיג ליפס ואם אני מסיט את הראש אני יכול לראות פוסטר ממוסגר, ציור מעגלים של קנדינסקי. מסוג הדברים שרואים בחברות תוכנה. איזה מין אדם תולה קנדינסקי בחדר שינה? אני עוקב עם הלשון אחרי המעגלים של קנדינסקי ומרגיש אותה מתמתחת ומתפתלת לי מסביב לפה. אני לוחץ חזק יותר ונכנס למה שאני מקווה תהיה הישורת האחרונה.

כשהיא גומרת היא סוגרת את הירכיים שלה חזק על הראש שלי, וזה מרגיש לי כמו תאונת צלילה. אם היא לא תפתח אותן שוב תוך כמה שניות אני אתעלף. הירכיים שלה רועדות לי מסביב לאוזניים. אני מרגיש איך הראש שלי מתחמם. נעשה אדום. היא מתנשפת ומרפה מהאחיזה. אני שולף את האצבעות שלי ממנה ומנשק לה את הכוס בעדינות. היא משחקת לי עם השיער. אני זוחל למעלה ונותן לה להתחבק איתי קצת. זה החלק שאני הכי נהנה ממנו. חיבוק חם ונעים.

אח"כ היא מוצצת לי ואני לא חושב על כלום. עוצם עיניים ומרפה, משחרר גניחות סימבוליות מדי פעם. אני גומר לה בפה והיא מצחקקת, יורקת את הכל בחזרה על הזין שלי ומלקקת אותו. אח"כ היא רוצה להתכרבל קצת אבל שואלת אם אכפת לי להביא טישו מהשירותים. אני מסכים בשימחה. בשירותים אני שוטף את הזין בכיור, ולפי השם שרקום על המגבת מנחש שאני מנגב אותו עם המגבת של השותפה שלה. גליל נייר הטואלט ריק ואני לא רואה אחד חדש, אז אני קופץ למטבח ומביא לה את גליל מטליות הנייר של סנו. "לא מצאתי טישו" אני אומר.

"לא נורא" היא צוחקת ומנגבת את הסנטר עם מטליות הנייר.

אני חוזר למיטה למרות הרצון שלי ללכת, ומתכרבל איתה עוד קצת. יש לה גוף נעים. ולא חם לי מידי. בניגוד לרצוני אני נרדם ומתעורר רק לפנות בוקר. לא נעים לי לקום בארבע לפנות בוקר ולהתלבש, זה גם חסר טעם, אבל אני לא נרדם שוב. אני אף פעם לא ישן טוב במיטות זרות. אני מרים בשקט את "התפסן" באנגלית ומדפדף למפגש של הולדן עם הזונה. קורא קצת בלי להדליק את האור. אחרי כמה דקות היא מתעוררת ואנחנו מתנשקים ומזדיינים, מתוך שינה. כמו כלבים מיוחמים, היא על ארבע ואני עליה, בעיניים חצי עצומות.  "תזיין אותי חזק" היא אומרת, ואני תופס לה את המותניים ומושך אותה אלי עם כל ניעה. "תכאיב לי" היא גונחת ואני חובט לה בתחת עד שכואבת לי כף היד. אני מרגיש אני עומד לגמור ויודע שהיא עוד רחוקה. לא ממש איכפת לי. אני מגביר את הקצב וגומר. אח"כ אני מתקלח במים פושרים נותן לה נשיקה והולך הביתה.

ירד קצת גשם בלילה וכל הכבישים חלקים. אני מרגיש איך האוטו בורח לי מהידיים ומאט את הקצב. ברמזור בריינס אופנוע יוצא מהר מדי. אני רואה אותו מולי, מחליק, מתייצב, מחליק ונופל. הרוכב והנוסע שוכבים על הכביש. אני מאט ופותח חלון, "אתם בסדר?".

"כן , כן. הכביש שמנוני, כסססאממק".

אני מחייך, "שיהיה לכם לילה טוב", נוסע.

רכב ארבע-על-ארבע לוקח שמאלה חזק מדי מוויצמן לארלוזרוב, אני רואה איך הוא מחליק ועולה על ערוגות ההפרדה בין כיווני הנסיעה. הוא משלב לרוורס, מתיישר ונוסע. וככה כל הדרך, כולם מחליקים וקמים. מסתחררים. מופע בלט על קרח שחור. אני נוסע לאט לאט ושומע את אלינגטון וקולטריין כל הדרך. שומע שוב ושוב את אותה רצועה.

לפני שאני נרדם אני פותח את "התפסן" שלי, באנגלית, ומסיים לקרוא את המפגש עם הזונה.

28 לספטמבר, 1901, קינג סי. ג'ילט מייסד בבוסטון, במשרד קטן, בקומה שניה, מעל חנות דגים (סימבולי משהו) את "חברת תער הבטיחות האמריקאית",אשר עתידה יום אחד להפוך לחברת "ג'ילט", יצרנית סכיני הגילוח המוכרת לכולנו. כבר במהלך 1902 ההצלחה המטורפת מאלצת אותם לעבור לבית חרושת גדול יותר. בשנים שקדמו לצמיחתם שקד לו קינג ג'ילט (לא להאמין שככה באמת קראו לו) על המצאתו המתוחכמת – תער הבטיחות. תער רב שימושי בעל ראש מתחלף, אשר יאפשר גילוח קרוב ללא גירוי מיותר של העור. סביר להניח שכאשר ג'ילט שקד לו על שרטוטיו בלילות לאור עששית במרתף ביתו, כאשר ניסה על עורו תער אחר תער, נחתך ותיקן וניסה שוב עד להשלמת הפטנט... סביר להניח שבאותם לילות אפלים קינג סי. ג'ילט לא העז להעלות בדמיונו הפרוע ביותר אותי, מאה ושלוש שנים מאוחר יותר, עומד במקלחת עם סכין תלת-להבי מתוצרתו, מגלח איתו את הזין החצי זקור שלי ותוהה איך לעזאזל הגעתי לכאן!?!

איך הגעתי לכאן?

די פשוט למען האמת.

אנחנו שוכבים במיטה, הראש שלה מונח על ירכי, היא אוחזת בזין שלי ביד שמאל ומבטה מופנה אליו.

"הוא יפה" היא אומרת ומחייכת אליו... אלי.

"תודה" אני משיב (מזמן הפסקתי לתהות מה הופך זין אחד ליפה ושני לא).

"אם תגלח אותו, יהיה הרבה יותר נחמד לרדת לך" היא מוסיפה שמן למדורה.

בינג בינג בינג... מנורות קטנות נדלקות לי בראש ופעמונים מצלצלים כמו מכונת פינ-בול... בינג פאקינג בינג!!!!!

מישהו צריך עוד תמריץ? 

פחות שיער = יותר מציצות.

המשוואה הכי אלגנטית שנתקלתי בה בחיי.

בשנת הולדתי השיקה חברת ג'ילט את "דייזי" התער החד-פעמי הראשון בעולם המיועד לנשים (כלומר, זהה לתער לגברים, אבל עשוי מפלסטיק וורוד ולא כחול כהה). כאילו כדי לבשר לעולם שעם רגע הגיחי לעולם ניתנה יריית הפתיחה ללגיטימציה של גילוח כוס. לעומת זאת... גילוח זין-ביצים?!? אני תמיד חשבתי ששחקני פורנו נולדו חלקים (ושכל הנשים שם גמדות, אבל זה סיפור אחר).

תפסה אותי בהפתעה העובדה שלא חשבתי על זה קודם. מוזר. הרי יוצא לי לדבר ולאזכר את חיבתי לואגינות מגולחות על ימין ועל שמאל. אפילו ביקשתי פה ושם מבנות זוגי לגלח... אפילו גילחתי פעם-פעמיים את בנות זוגי.

אבל המחשבה על לגלח את עצמי לא חלפה לי לרגע בראש.

"לגלח?" אני ממשיך את הדיון, " לגלח איפה? הרי יש רצף של שיער פחות או יותר מהקרסוליים עד המצח, איפה מתחילים ואיפה מפסיקים?" אני שואל.

"רק את אלה שעליו, מהצדדים ומלמטה", היא מדגימה עם היד כאילו מציגה תכונות של מיקסר ידני חדש. פתאום הכל נראה הגיוני.

מדריך קצר לאיזור הגילוח:

על עשרים הס"מ הראשונים של האיבר, צאתך מהשורש לכיוון הכיפה, צומחות שיערות, לא צפופות, לא ארוכות, אבל קיימות. הן הראשונות ללכת. עוד קצת מהצדדים על חלקו העליון של הסקרוטום וקצת גיזום מלמעלה. את שאר הסקרוטום אני משאיר לעתיד, שיהיה למה לצפות. אילו הייתי מוזטל אולי הייתי מנסה לצייר מפה של האיזור, אבל אני, למרות היכולת המופלאה לאונן ביד ימין וביד שמאל, לא יודע לצייר באף אחת מהן.

אבא שלי פיתח לתקופה מסויימת הרגל חביב. ליד מקום עבודתו שכן ספר רומני זקן, מיומן בכל הילכות הספרות (לא כמו הספרים המעפנים שיש היום) . אבא היה מגיע אליו בבוקר לפני העבודה, לקבל גילוח בתער ישר, עם המגבת החמה על הפנים לפני והאקווה-וולווה אחרי. זה תמיד הפחיד אותי, למרות שהיום בא לי לנסות. עכשיו אני עומד במקלחת עם מיטב התוצרת של חברת ג'ילט ומרגיש כמו מוהל מול תינוק ענק. עברו כמעט שלושים שנה מאז שבן תמותה כלשהו קירב לשם סכין, מין הראוי שזה יהיה אני.

נראה את הספר הרומני של אבא שלי מגלח את זה!

איך הוא יגיב אם אפשיל את מכנסי ואתיישב הפוך על הכיסא, "רק תיישר לי את הפאות, אבריימל'ה, ותחליק לי את הביצים".

אני מסבן קצת את האיזור וחייב להודות שכל המאורע די מחרמן אותי, אני מסתכל על עצמי בראי ומרגיש איך האיבר מתחיל להתקשות. תמיד אמרו לי שצריך למתוח את העור בכדי לקבל גילוח קרוב יותר. כנראה שהאיבר הפנים את הידע ומתמתח לקראתי. הוא מסתכל אלי בעינו האחת כאילו לומר "היה עדין איתי".

מאיפה מתחילים?

לגילוח פנים יש לי סדר קבוע. אני בטוח שלרוב הגברים יש תבנית גילוח קבועה. אני מתחיל בצד ימין, מתחת לסנטר, ממשיך למרכז... וכו'. זה לא באמת מעניין. מה שמטריד אותי זה שעומדים להגמר לי המים החמים ואני צריך ליצור לי סדר גילוח זין יש מאין. אני מתחיל מהצד התחתון, שם יש פחות שיער, מותח את האיבר הזקור-חלקית, ומסיר את השערות מלמטה ומרגיש רטט נעים כשהסכין עובר, אח"כ לצדדים, ולמעלה. מיישר קווים, מעגל פינות. זה די קל למען האמת. פחות מדקה ואני מסתכל על איבר חלק וזר משהו. אני שוטף וסוגר את המים. מתנגב ועוטף את עצמי במגבת, ניגש לראי ובאותו הסכין מגלח גם את הפנים!

אני עומד ערום מול הראי בחדר השינה ומסתכל על התוצאה. פתאום רואים יותר. הוא נראה ארוך יותר. די חביב אני חייב לציין. אני תוהה אם צריך לשים אפטר-שייב. משהו בראש מצליח להניא אותי מהמהלך הטפשי הזה.

אני ממשש אותו, כאילו היה חייזר. הוא חלק ונעים למגע.

נעים למגע.

נעים נעים נעים למגע.

למעשה... אני לא יכול להפסיק לגעת בו.

אני שוכב כל היום במיטה וממשש את העור החלק.

שוכב במיטה עם ספר ומעביר אצבעות על קווי הגילוח, זה מרגיש כמו מישהו אחר. כמו לגעת במישהו אחר. כמו שאדם אחר נוגע בי. מוזר. נעים אבל מוזר.

יש שיצאו נגד המהלך הזה. נגד כל תהליך ה "דיסאינפקציה" של הגוף מכל מה שנתפס כחייתי ומלוכלך. סטריליזציה. אולי זה נכון. אולי הכל צריך להיות טבעי יותר. קצת פחות נקי ומטופח, קצת יותר בהמי ומסריח וטבעי... אבל... מצד שני... אני לא יכול להפסיק לגעת בעצמי!

כולי תקווה שיבוא יום וג'ילט יקראו לתער המיועד ספציפית לגילוח איבר המין הזכרי על שמי!

סט שלם של מוצרי טואלטיקת ביצים ע"ש טרף קל.

אולי יקימו מחלקה במפקדה שלהם, ובכניסה יציבו פסל בגודל טבעי המנציח את הרגע שבו חוללתי מהפכה בעצמי, משהו שיציין את גדולת המאורע אבל גם את הקונפליקט הפנימי שהשתולל בי.

והנה טיפ לסיכום - שיעור חשוב לאלו מבינו שמגלחים ולאלו שלא. במידה ומרחתם על בן-גיי (במיוחד האדום, החזק) על שרירים ומפרקים דואבים... חשוב לשטוף ידיים טוב טוב טוב לפני שפונים לאוננות.

שורף החרא הזה!!!

בימים מהסוג הזה, חשוב לזכור למלא את הזמן הפנוי בפעילות, ולצמצם את זמן או יכולת החשיבה למינימום.

חשוב לזכור שהמטרה העיקרית היא למנוע דישדוש בביצה העכורה שבה אתה שוקע.

תכנון מוצלח והכרת המשאבים ודרכי המילוט יעזרו לך לצלוח ימים מהסוג הזה.

מלא זמנך ועצמך בריקנות מתוכננת בקפידה.

המנע ככל האפשר משעמום.

ימים מהסוג הזה. מהסוג הזה. מהסוג הזה. מהסוג הזה.

הימים האלה.

מרגישים אותם באים כמה ימים מראש.

קראת משהו, שמעת משהו, ראית משהו... וזה מתחיל לגדול.

זיכרון כאב מתעורר.

זה מתחיל בטעם מתכתי במקומות שבהם אין חוש טעם.

בחזה.

כמו בליעה של כדור פלדת-אל-חלד.

וזה גדל... לאט לאט... עם הימים.

זה יושב ומקשה על הנשימה, כמו צרבת קרה. כמו משקולת.

לרגע אתה חושב שזה יעבור, שאתה מעבר לכל זה, שזה קטן עליך... ובפנים אתה יודע שהימים האלה מגיעים, בעיקר לקראת סוף השבוע.

יש תחושה שכל הגוף עטוף בחולצה מכופתרת שהולכת ומתכווצת... או שמא אתה גדל... עד שהכפתורים עומדים להתפקע.

זו לא תחושה של פרימת תפרים איטית.

זה בא מבפנים, לא מבחוץ.

זה מרגיש כמו ניפוח בלון ענק, עשוי מבשר אדום, עד להתפוצצות מדממת.

את הפעילויות האפשריות ניתן לחלק למספר קטגוריות ותתי נושאים.

בשעות הבוקר, במידה והזמן מאפשר (והרי זו בדיוק הבעייה, הזמן מאפשר הכל) הכן לעצמך ארוחת בוקר מפוארת - קפה, חביתה, סלט, לחם קלוי, פרנץ'-טוסט, טוסטים בכלל, בייקון קלוי, קנקן תה, מיץ סחוט טרי, גרנולה ויוגורט עם דבש וצימוקים וכן הלאה וכיוצא בזה.

במידה ויש לך חברים, ניתן להפגש איתם. הישיבה במקום ציבורי וניהול שיחה בטלה תמיד עדיפה על בדידות.

ימים מהסוג הזה מאופיינים בחוסר סבלנות מובהק. יש להמנע מחברתם של ילדים קטנים וחפצים שבירים אחרים. קריאה הופכת לבלתי אפשרית בימים מסוג זה שכן טווח הריכוז נפגם. הטלוויזיה מהווה סיכון, שכן קיימת סבירות גבוהה שתצפה בתוכנית זו או אחרת העוסקת בדיוק בנושא שממנו אתה מנסה להמלט.

אם נוטה אתה למשוך בעט, כתוב עד שישברו לך האצבעות.

עיסוק בפעילות ספורטיבית גם הוא מומלץ.

צא לרוץ עד שיתפקעו לך הוורידים, עד שיקרעו לך הגידים, עד שתקיא דם, עד שישרפו לך הריאות.

בימים יפים, צא ורכב על אופניים ללא ציוד מגן. נסה ליפול בירידות תלולות ועל סלעים חדים במיוחד.

צא לחדר הכושר ונסה להפיל משקולת חופשית על כף רגלך, או לחלופין הרם משקולות עד שלא תוכל לישר את הידיים ביום שלמחרת.

באם הנך עוסק באומנות לחימה כזו או אחרת, במהלך אימון, הורד מעט את הגנותיך ותן לאגרוף יריבך להכנס לך לבטן או לפנים. נסה לנטרל את האינסטינקט הנלמד והשתדל לא לבלום את הנפילה.

שיכאב קצת גם בגוף.

שתה קפה.

שב בחוץ ושתה קפה... עוד קפה... ועוד קפה.

תתחיל עם החברים הקרובים, או עם החברים הזמינים ותתחיל לדלג מבית קפה אחד לשני, מהפוך לאספרסו קצר, ללטה מקיאטו, לקפה קר.

שתה קפה עד שירעדו לך הידיים.

נהל שיחה בטלה על צרותיהם של אחרים.

נזוף בחבריך בדיוק על אותם הדברים שהיית רוצה לנזוף בעצמך.

הרעף עליהם מהחוכמה הזו שאינך מצליח ליישם על עצמך.

תאונן.

ככל שהזמן והמקום מרשה.

שש, שבע, שמונה פעמים ביום. עד שיצרוב לך העור.

תמשוך את זה לסשנים ארוכים של שעות.

חפש פורנוגרפיה קינקית במיוחד.

עשה סקס כועס.

במידה ועולה בידך (וזו לא הלצה על אוננות), מצא פרטנרית לסקס כועס. הוצא עליה את כל האנרגיה המיותרת את כל הכעס הזה שאין לנתבו למקורו.

נסה לעבור דרכה.

צרוך סמים.

תוריד ראשים, תגלגל ג'ויינטים, תבלע חגיגת, כדורי דיאטה, פטריות מקסיקניות, תבלע אקסטות וקרטונים, תריץ שורות, שאף גז צחוק, תרים קודאין לסבתא עם הסרטן הסופני.

צמצם את הפעילות המוחית שלך למינימום של קטטוניה הזויה ומאושרת.

שתה אלכוהול.

תתחיל מוקדם ככל האפשר.

בירה לארוחת בוקר. וויסקי לעת ערב.

שתה עד שתראה כפול. שתה עד שתקיא. שתה עד שיפנו אותך למיון לשטיפת קיבה.

שתה עד שתתעורר במיטה זרה.

שתה עד שתאבד שליטה על הסוגרים.

בימים מהסוג הזה השתדל להמנע מנהיגה.

נהיגה משחררת את המוח לנדוד במחשבות.

השתדל להמנע ממוזיקה דכאונית.

במידה והנך נוטר טינה לפלוני אלמוני, ימים מסוג זה הנם ימים מצויינים לעיסוק בפעילות נקמנית.

אפר לו במשקה.

נקב לו את הצמיגים.

השתן לו בתיבת הדואר.

בשל לו את הארנבון של הילדים.

השתדל לעייף את עצמך לפני השינה.

טשטש את עצמך.

חוסר אחריות משווע מצידך יהיה להכנס למיטה עירני.

הכן מבעוד מועד ג'ויינט פרידה לסגירת היום, או חצי כוס של אלכוהול קשה. 

כל דבר שיחבוט לך בראש וישלח אותך לשינה מהירה.

השתדל לאבד את ההכרה במיטה שלך.

נסה לשמור על תחושת אופטימיות.

המנע מבניינים גבוהים ואנשים מאושרים.

נסה לשמור על תחושת אופטימיות.

אולי כשתחזור לך ההכרה מחר בבוקר, כל זה יהיה מאחוריך.

אם לא, אולי יש ביצים במקרר, או גרנולה ויוגורט.

נסה לשמור על תחושת אופטימיות.

נסה לשמור.

המנע ממראות וחפצים חדים.

נסה לשמור על תחושת אופטמיות.

נסה.

נראה אותך!