כשאנחנו חושבים ביננו לבין עצמנו על גרמנים, המילה "הומור" לא עולה הרבה בתיאורים.
ולא בלי סיבה.
הגרמנים, בניגוד לאנגלים או ליהודים למשל, לא מפורסמים בעולם בחוש ההומור המפותח שלהם. רצח עם ופורנוגרפיה כן, הומור לא. כל אומה והנטיות שלה, כנראה. למעשה, כשאנחנו חושבים על גרמנים, על האופי הגרמני, אנחנו בעיקר חושבים על דייקנות, דקדקנות ומשמעת. בעיקר דקדקנות מאוד ממשומעת בכל הקשור למסורת. סתם לדוגמה, הגרמנים היו הראשונים לקבוע תקנות בנוגע לדרכי היצור של הבירה הגרמנית, וכבר ב 1516 חוקקו חוקי טוהר לבירה (כן, אני יודע כמה גרוע זה נשמע). חוקים אלו תקפים עד היום. איך זה בתור דבקות במסורת?
אז הנה עוד מסורת. קצת יותר משעשעת.
את ערב המילניום, לפני כמעט 8 שנים, ביליתי בהמבורג. היתה לי אז בת זוג גרמניה, וניצלתי את חגיגת המילניום לביקור ראשון בעיר מגוריה. באותו הביקור, כתוצאה מהדבקות של הגרמנים במסורות שלהם נתקלתי במסורת סילבסטר הקשורה במערכון "ארוחת ערב לאחד" (Dinner For one), הידוע גם בשם "יום הולדת ה 90".
רובכם מגרדים עכשיו בפדחת ותוהים על מה לכל הרוחות אני מדבר.
מי שמע על המערכון הזה?
ובכן, המערכון האנונימי הזה, תודות לדבקות המטופשת של הגרמנים במסורות, הפך להיות במרוצת השנים, לאחת מתוכניות הטלוויזיה המשודרות (שידורים חוזרים) ביותר בכל הזמנים, כך לפי ספר השיאים של גינס. וכל זה תוך כדי שמירה על אנונימיות כמעט מוחלטת מחוץ לגבולות המדינות הדוברות גרמנית, למרות היותו באנגלית.
עלילת המערכון פשוטה להפליא: הגברת סופי הזקנה חוגגת את יום הולדתה התשעים בסעודה, בחברת ארבעת חבריה הטובים. מר פומרוי, האדמירל פון-שניידר, סר טובי ומר ווינטרבוטום. את הארוחה מגיש משרתה הנאמן של הגברת סופי – ג'יימס. הארוחה כוללת ארבע מנות (מרק, דג, עוף ופירות), כשכל מנה מלווה בכוס משקה (שרי, יין לבן, שמפניה ופורט – בהתאמה למנות). עם כל כוסית שתיה, מברכים האורחים את הגברת סופי, כל אחד בתורו, ושותים כוסית. ה – catch במערכון הוא שכל חבריה של הגברת סופי מתים כבר הרבה שנים, ואינם נוכחים ליד השולחן הריק.
למעשה המשרת ג'יימס מגיש אוכל רק לגברת סופי אבל מוזג אלכוהול לכל הכוסות, ובכל סיבוב מתרוצץ מסביב לשולחן, שותה 4 כוסות, ומברך 4 ברכות, תוך כדי שהוא מחקה את חבריה המתים של הגברת סופי המתנהגת כאילו אינה מבחינה במעשיו. כמובן שהוא הולך ומשתכר לאט לאט לאורך המערכון ו"ההופעה" שלו הופכת להיות יותר ויותר מסורבלת. בין לבין הוא גם מועד שוב ושוב על שטיח נמר.
הדיאלוג, המבריק בפשטותו, מורכב בעיקרו מהברכות החוזרות של האורחים ומשני משפטי מפתח שחוזרים על עצמם בין הגברת סופי למשרת, כדלקמן (בתרגום חופשי ובשפת המקור):
ג'יימס: אותו תהליך כמו בשנה שעברה, הגברת סופי?
הגברת סופי: אותו תהליך כמו בכל שנה, ג'יימס!
James: The same procedure as last year, Miss Sophie?
Miss Sophie: The same procedure as every year, James!
נשמע מטופש, לא?
ובכן זה עובד.
אבל העובדה שהמערכון משעשע חלקית לא הופכת את כל העניין למוזר באמת ולא מתחילה להסביר את התופעה סביבו. ואין בזה בכלל הסבר לקשר שנקשר בין המערכון העוסק במסיבת יום הולדת, לחגיגות הסילבסטר.
לא ברור איך הפך המערכון הזה לקאלט גרמני. מדובר במערכון קברט משנות העשרים, שבוצע על במות בבריטניה עד איזור שנות החמישים ואחרי שצפה בו אמרגן גרמני, הוקלט לטלוויזיה הגרמנית (במקור לערוץ NDR), בשחור לבן, בתחילת שנות ה 60, באנגלית, ע"י שחקים בריטיים. כל זה לא היה מוזר לולא בחרו הגרמנים להתאהב במערכון בשפת המקור, כלומר באנגלית, ללא הדיבוב הרגיל.
עכשיו כל מי שבילה יותר מחמש דקות בגרמניה יודע שלא רק שאין שום דבר באנגלית בטלוויזיה, גם רוב רובה של האוכלוסיה הבוגרת לא מבין מילה באנגלית. ובכל זאת, על האנגלית הזו הם לא מוכנים לוותר. כשניסו להוציא גירסאות בגרמנית (הפקה חדשה או דיבוב מסורתי), הציבור התרעם. בשנת 72, עורך תוכניות בחר לשבץ את המערכון כממלא זמן לערב סילבסטר, ומאז הוא חלק ממסורת החג.
זו מסורת, אתם שואלים?
אתם צריכים לראות את ההצטעפות הנוסטלגית הזו שקופצת לגרמנים לעיניים אל מול המערכון הזה בסילבסטר, בשביל ממש להבין כמה המערכון מושרש במסורת החג שלהם. אבל לשם השוואה, אם אתם חושבים שלהקרין את "גבעת חלפון" בטלוויזיה ביום העצמאות זו מסורת, אז כל העניין עם המערכון הזה הוא כמו "גבעת חלפון", ביום העצמאות, בכל הערוצים, כל הזמן, על סטרואידים. ובדומה לצפייה ב"גבעת חלפון", המערכון משתפר ככל שצופים בו יותר.
כמה גדולה התופעה באמת, אתם שואלים?
ובכן, נתחיל עם שידורי הטלוויזיה.
בימים שבין חג המולד לסילבסטר כל ערוץ טלוויזיה גרמני שמכבד את עצמו משדר את המערכון לפחות פעם אחת. אבל זה לא מספיק. מדובר הרי במערכון קצר. בליל הסילבסטר עצמו אפשר לראות את המערכון בטלוויזיה בערך כל שעה, בכל פעם בערוץ אחר. הצורך של הגרמנים לראות את המערכון לפני סוף השנה כל כך גדול עד שמדריכי הטלוויזיה מדפיסים טבלאות שמעדכנות את הצופים בכל יום, באיזו שעה ובאיזה ערוץ ניתן לצפות בו (לדוגמה, לפי וויקיפדיה, בסילבסטר 2003, המערכון הוקרן 19 פעמים).
הצורך הגרמני במסורת הוא כל כך חזק עד שחברת התעופה LTU (ה"ארקיע" של גרמניה, כפול 100, בלית הגדרה טובה יותר), מקרינה את המערכון בכל טיסותיה היוצאות מגרמניה בשבוע שלפני סילבסטר, כך שגרמנים הטסים לחו"ל לחג, לא יפספסו את המערכון חס וחלילה. כך גם שידורי הלווין הגרמניים, מפיצים את המערכון לקלגסים שבתפוצות.
אבל זה לא נגמר רק בזה. בימים שלפני הסילבסטר מציעות מסעדות ארוחות לפי המתכונת של הארוחה במערכון. בארוחות אלו המציעות ארוחת 4 מנות (מרק, דג, עוף ופירות), בליווי המשקאות האלכוהוליים הנכונים, כשכל סועד שותה, עם כל מנה (ומברך כמובן), את הכוסית המתאימה. בעיתונים ובמגזינים מפרסמים מתכונים למאכלים שיתאימו לארוחה המבוססת על המערכון, וכמובן בליווי המלצות ומבצעים למשקאות מתאימים.
וזה לא נגמר גם בזה. המערכון הפך גם לסוג של משחק שתייה, שבו המשתתפים/הצופים שותים ביחד עם המערכון, את כל הכוסות שג'יימס, המשרת שותה. כלומר 16 כוסות אלכוהול, פלוס מינוס, בטווח זמן של כעשר דקות.
עכשיו דמיינו מסיבת סילבסטר בדירה גרמנית ממוצעת, שבה בכל פעם שמקרינים את המערכון בטלוויזיה שותים 16 כוסות. ואם המסיבה היא בין 20:00 לחצות בליל הסילבסטר, יש סבירות לראות את המערכון לפחות 3 פעמים. נראה אותכם שורדים מסיבה כזו.
המערכון זכה לעשרות פרודיות (כולל אחת שבה כל האורחים עדיין בחיים וגירסה אחת עם בובות על חוטים), משפטי המפתח מצוטטים בגרמניה בערך כמו שמצטטים בארץ את "גבעת חלפון" או "חגיגה בסנוקר", ולמרות הארכאיות שבו, הפופלריות שלו אינה דועכת. ב 2003 אפילו הפיקו סרט תיעודי על התופעה. עם השנים הפופלריות שלו גלשה גם למדינות סקנדינביה, אוסטריה, שוויץ ואפילו דרום אפריקה. את המערכון ניתן לרכוש כמובן בקלטות וידאו ו DVD, ובנוסף, התסריט אף הודפס לספרים במספר לא מבוטל של שפות כולל, באופן די ביזארי – לטינית. יש אפילו להקת רוק גרמנית העונה לשם "אדמירל פון-שניידר". ובכל זאת, מחוץ לעולם הגרמני, ובמיוחד בעולם דובר האנגלית, המערכון כמעט ואינו מוכר. ככה זה. העולם הוא מקום משונה. זה לא חדש.
אני לא טוען שהגרמנים מלאי הומור. להפך, הדבקות האנאלית שלהם במערכון הזה מראה בדיוק ההפך, אבל בכל זאת, תנו להם קצת קרדיט, לפחות הם מנסים.
אז הנה, לקראת השנה האזרחית החדשה הבאה עלינו לטובה, קחו קצת אלכוהול, ותנסו לקבל תחושה של איך זה להיות גרמני בסילבסטר:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טרף קל
