טרף קל

אז אמרתי לה, צ'מעי יא שרמוטה, תוך כדי שאני לוקח שאכטה עמוקה מהג'ויינט שלי, אני מתערב איתך על פחית קולה, שעד סוף הערב אני עושה לך ספאנקינג ומזיין אותך בדוגי. מתאים?

כל הקוראים מתבקשים לתת דגימת זרע לזיהוי DNA, להצמיד עין ואצבע לסורק, ולעשות ככה עם הידיים, שאחת מלטפת את הבטן והשניה מכה בראש תוך כדי קפיצה במקום על רגל אחת וצעקות "אני דג מלוח". למה? 

כי ברגע זה הפכתי את הבלוג שלי לאתר אינטרנט שמהותו מין (מזיין בדוגי) אלימות (מילולית - שרמוטה, פיזית - ספאנקינג) והימורים (פחית קולה). והוספתי סמים בשביל הכיף, כי סקס על סמים יותר נעים.

יש פה ילדים?

במקום לדאוג לחינוך. במקום לעזור להורים להגן על ילדיהם ע"י סיבסוד ועידוד השימוש בתוכנות שבו בדיוק מטרתן (נט-נאני, לדוגמה), באו חברי כנסת ישראל וב 203 מילים (אורכה של הצעת החוק, כולל כותרת, מספר סידורי ועוד בירוקרטיה), מנסים להעביר את כל האחריות לספק השירות. ואת העלויות אלינו, לקוחות הקצה.

נשמע לכם הגיוני? נשמע לכם סביר?

אני מודה שהרשת עשוייה לספק לילדים "תמונת מציאות מעוותת ומזיקה" (כלשון ההצעה), אבל אפשר לומר זאת על הרבה דברים (התנ"ך לדוגמה, מתעקש לטעון שיש ישות עליונה שמפקחת על הכל, כמו סטאלין, שאנו אמורים לבטוח בחוכמתו העליונה ושצריך לחתוך לתינוקות את הבולבול).

אבל כמו כל דבר אחר, עדיף להסביר במקום להגביל. לחנך במקום להחשיך.

איך היה יצחק וקנין מגיב לו מישהו היה דורש זיהוי ביומטרי בשביל לקרוא בשיר השירים?

ח"כ יצחק וקנין לא טורח לבדוק איך עובדים הדברים, או להגדיר איפה בדיוק נמתח הקו למבוגרים (אבל הוא זוכר לתת קרדיט ליחיאל חזן על הרעיון המקורי, 68 מילים מתוך ה 203). הוא לא מסביר מה יעשו עם רשומות הזיהוי, או איך יפעלו הדברים. האם אני צריך להזדהות בכל פעם שאני מביא ביד, או שמה פעם אחת תספיק? ובכלל, איך מביאים ביד כשיש אצבע על הסורק הביומטרי?

מרשים כמה שזה עלוב.

אני יודע שקשה להסביר דברים כאלה ליצחק וקנין או יחיאל חזן, המובלים ברסן כסוסים של אלטע-זאכען ברחובות העיר ע"י ספר אחר. מוסר אחר. דעות אחרות. ואין לי בעייה עם זה. הדמוקרטיה בנוייה על איזונים ובלמים. טפשים וטפשים פחות.

אני יכול רק לקוות ששאר הטפשים יבינו כמה שזה טפשי, ויעצרו את זה בזמן.

מצ"ב הצעת החוק, כפי שהיא מופיעה באתר הכנסת. אל תדאגו, זה לא ארוך.

זבנג וגמרנו.

סליחה, סיימנו. אין צורך בהזדהות בשלב זה.

פוסט זה ארוך יותר מהצעת החוק.

אגב - מי שיחפש את המילה אינטרנט בין הצעות החוק באתר הכנסת יגלה שגם מנסים להגביל "מכירת שירותי אינטרנט לקטינים", לאסור "הימורים והגרלות", לחייב טוקבקיסטים להזדהות, להגביל דרכי גישה לרשת ועוד ועוד ועוד. מדהים מה עושים עם הכסף שלנו.

אז זה הולך ככה - מיקרוביולוג נכנס לבר עם קיפוד ים על הראש.

טוב נו, לא ממש, אבל זו דרך די מעניינת לספר שדיברתי עם מיקרוביולוג על קיפודי ים. אז הוא לא ממש נכנס לבר, אלא ישב בביתו. ולא היה לו קיפוד ים על הראש אלא במצגת על גסטרולציה שאותה הוא אמור היה להעביר למחרת. ואני רק במקרה הייתי שם, כנספח לארוחה משפחתית (שלו, שלו. במשפחה שלי אין מיקרוביולוגים).

עכשיו, כשאדם מן הישוב,כמוני, שואל מיקרוביולוג "מה אתה עושה?", הוא לא באמת מתכוון לקבל תשובה, אבל במקרה שלי, הדוקטור ענה. "גסטרולציה" הוא אמר, "אני מתכונן לשיעור שאני אמור להעביר על גסטרולציה, כולל הדגמה על קיפודי ים". מייד אמרתי "וואלה" תבונתי במיוחד, ושלפתי את כל הידע שיש לי על קיפודי ים: "טעימים, הקיפודי ים האלה", ואז הוספתי "העניין שלי בהם הוא בעיקר גסטרונומי, לא גסטרולוצי".

הד"ר חייך ונאות להסביר לי שקיפודי ים זה בדיוק כמו בני אדם, רק מתחת למים, ועם קוצים רעילים ושחורים כאלה. כלומר, קיפודי ים לא דומים בשיט לבני אדם, להוציא סוגיית את הגסטרולציה. ומהי אותה גסטרולציה מהוללת אתם שואלים?

ובכן ילדים וילדות, כשאמא מגדלת עובר (אנושי או לא, אמא אנושית או לא, בהתאמה), אחרי תהליך חלוקת התאים הראשונית, מתרחש פלא הגסטרולציה. תהליך שבו למעשה נוצרת מעין מנהרה בצביר התאים העוברי הקטן. תחשבו על חרוז אם זה עוזר לכם. לא חרוז מילולי, חרוז של שרשרת. כדור עם חור מצד לצד. התמונה ברורה?

התהליך שבו נוצר החור הזה נקרא גסטרולציה. עד כאן הכל פשוט, וגם ההמשך. התהליך הזה נקרא גסטרולציה כי האיבר הזה שנוצר, החור הזה, יהפוך בסופו של דבר למערכת העיכול כולה. צידו האחד יהפוך בהמשך הדרך לפה, וצידו השני לתחת.

ממש כך. פשוט לא?

מרשים לגלות שבמהות הבסיסית, לפני הלב, לפני המוח, לפני המועקות והדחפים והשערות, לפני הכל, אנחנו פה ותחת.

ומה הקשר בין קיפודי ים ובני אדם, אתם שואלים.

ובכן לצינור הזה שנוצר בגסטרולציה יש שני צדדים (פה ותחת, זוכרים). וההיוצרות שלו מתחילה בצד אחד (לא, זה לא שני צוותים שחופרים מנהרה ונפגשים באמצע. זה צוות אחד שחופר את כל הדרך). יש בעלי חיים שבהם הצד שבו מתחילה הגסטרולציה  הופך בסופו של דבר לפה, ויש בעלי חיים שהצד ההתחלתי הופך בסופו של דבר לתחת.

ובכן, אצל בני אדם וקיפודי ים, האיבר הראשון שנוצר הוא התחת!

אם לחדד - לפני הלב, ולפני המוח, לפני המועקות והדחפים והשיערות, לפני הכל, אנחנו קודם כל פה ותחת. ולמעשה, אנחנו קודם כל תחת!

איזו פרספקטיבה נהדרת לחיים.

כמה פשוט.  כמה אלגנטי. תחת לפני הכל. תחת אובר-אלאס!

מישהו אמר קיבעון אנאלי, ולא קיבל?

טליק כתב על זה. באתרי החדשות כתבו על זה. דעה, כך אומרים, היא כמו חור תחת. לכולם יש.  גם לי.

לפני כמה ימים, גם אני ראיתי את בנה של נעמי בלומנטל בוכה מול מצלמות, למען יחונו את אמו.

אורי קוראים לו, ועולמו חרב עליו. דודה שלו מתה, אבא שלו מת, אמא שלו בדך לכלא. לא נעים. אורי בוכה על חייו שנהרסו, ובעזרתם האדיבה של שועי האומה, החל מסע הצלב למען החנינה של אמו, ח"כ לשעבר נעמי בלומנטל.  והשיח הציבורי רועש וגועש. אורי מושך בכנפי מעילם של ח"כ, נשיאים, אנשי ליכוד ועוד, מתוך מטרה להמיר את עונשה של אמו בעבירות שירות. או לחון אותה לגמרי.

ואני אומר, אורי? חמוד שלי, התחלקת על השכל? חנינה?

אורי אמא שלך הורשעה במתן שוחד בחירות. קניית שררה. קניית שלטון. קניית כוח.

אני מבין ללבך אורי, באמת. אתה בתקופה קשה ואני מכיר טוב את התחושה הזו שהעולם סביבך קורס. אתה חושש מהיום הזה שבו אמא נעמי תצא בבוקר מהבית, עם צ'ימידן עמוס תחתונים, כלי רחצה ופיג'מה, ובמקום לסוע ללילה בשרתון סיטי טוואר עם שאר חברי מרכז הליכוד, היא תסע לנווה תרצה ולא תחזור לכמה חודשים. עצוב. קשה. לא נעים. מה שתרצה. אני מבין אותך, אבל זה בהחלט לא סוף העולם.

מאיפה אתה מבין אותי בכלל, חושב אורי לעצמו בעודו קורא שורות אלו. מאיפה? מפה:

הנה משהו שאני לא מספר בדייט הראשון - אבא שלי ישב בכלא. כן, אורי, אבא שלי.

אבא שלי ישב בכלא קצת יותר משנה, על עבירות מס. הוא מכר חשבוניות פיקטיביות, נתפס, נגרר למשפט ארוך מאוד, ונידון ל 15 חודשי מאסר פלוס קנס כספי גבוה. משלא עלה בידיו לשלם את הקנס (הבנקים לא נותנים הלוואות לעברייני מס בכלא, מסתבר), הומר עונש זה בתקופת מאסר נוספת של שלושה חודשים, בנוסף על עונשו הקודם. 18 חודשים, פחות שליש,  נותן בערך שנה בפועל.  את העבירות שלו ביצע אבי כשהייתי בערך בגיל בר-המצווה. את ריצוי מאסרו הוא החל כשהייתי חייל בערך בן 19. זה הזמן שלוקח לחקור, לאסוף עדויות וראיות, לגבש קייס, להעמיד לדין ולפסוק. הוא הספיק להשתחרר לטקס סיום קורס הקצינים שלי.  לא נעים. לא נורא.

בסופו של דבר היה יותר טוב כשזה סוף סוף קרה. כמו מוות של חולה סופני, אחרי מחלה מתישה. הסבל נגמר ומתחילים להתאבל. התקופה המקדימה לכניסה לכלא היתה קשה יותר מאשר תקופת המאסר. למרות שכרגע נראה לך שכל העולם ממוקד בזה, בפועל, מסביב החיים ממשיכים כרגיל. כאילו כלום. בבוקר שאחרי אתה עדיין תתעורר בבית, ותכין לעצמך קפה וחביתה.

בכלא אבא שלי חלק תא עם עבריינים דומים לו. לא רק מבחינת העבירות אלא מבחינת הגיל, העבר הפלילי וכו'. חלקו איתו תא עברייני צווארון לבן כמוהו, ופדופיל אחד, שאנס ילדים קטנים (אבל דמה לאחרים בכל השאר). בסה"כ לא תקופה חיובית בחייו של אדם. כשהוא השתחרר מהכלא, הוא ניסה לשקם את מה שנשאר מחייו. הוא חזר לגור בדירה בת"א עם זוגתו, הוא ניסה, בעזרתו של חבר טוב, להקים עסק חדש (קצת יותר צווארון כחול, הפעם), וכשנתיים אחרי שחרורו הוא מת מאירוע לב פתאומי (כאילו שיש אירועי לב מתוכננים). ככה זה. החיים הם חרא של חיים, לפעמים. חברים זה חשוב, ולפי העותרים עכשיו, נראה שיהיו אנשים שינסו לעזור לאמא לנסות לשקם את חייה. אולי איזה ג'וב כראש עמותה כזו או אחרת, או משהו כזה. אנשים יפתיעו אותך, אתה תראה.

צ'מע אורי, אני מבין את התקופה הקשה שלך, אני מבין שיש לך רצון לדחות את כניסתה של אמך למאסר, ואני אפילו מסכים ותומך בדחייה בביצוע העונש. קחו עוד שלושה חודשים, קחו עוד חצי שנה (והיו דברים מעולם, עמרי שרון, לדוגמה, ולאלף אלפי הבדלות). אבל אח"כ, בואו כבר נגמור עם זה. אמא שלך תיכנס לכלא, ותרצה את עונשה, ותצא לחופשי, והסיפור הזה יהיה מאחורי כולנו.

אמא שלך נשפטה ל 8 חודשי מאסר בסה"כ. נניח שהיא לא תתחיל מהומות או תנסה לברוח, יופחת שליש מתקופת מאסרה. כלומר על עבירה חמורה כגון שוחד בחירות, אמא שלך תרצה כ 5 חודשי מאסר בלבד. ולידיעתך, חודשיים אחרי כניסתה היא כבר תצא לחופשות של 24 שעות, וסופ"ש, והיא תוכל להכין לך קציצות כמו שאתה אוהב, לעשן סיגריות עם פילטר ולנעול נעליים עם שרוכים.  

באמא'שך אורי, תניח בצד את בקשת החנינה.

אתה לא חושב שהגיע הזמן לתת קצת כבוד למערכת המשפט?