מישהו זוכר את ההורים שלו כאנשים צעירים?
אבא שלי תמיד נראה לי מבוגר.
הוא מת בגיל 52. הוא עזב את הבית בגיל 38.
38?
אני מניח שהרומן שהוא ניהל התחיל שנה או שנתיים לפני זה.
36?
האקסית שלי בת 36.
אני מנחש שהבחורה שאיתה אבא ניהל רומן היתה בסביבות גיל 25 אולי 27 (אני לא יודע).
אני בן 29... עוד מעט 30.
הם תמיד נראו לי כל כך מבוגרים, אבא ואמא. עדיין נראים לי מבוגרים. תמיד הנחתי שהם יודעים מה הם עושים. תמיד חשבתי שלהתחתן או להתגרש זה משהו ש"גדולים" עושים.
הם היו ילדים, כמו שאני ילד היום.
גם בחתונה וגם בגירושים.
אני לא רואה את עצמי מתבגר יותר מהנקודה שבה אני היום.
תמיד חשבתי שהוא ידע מה הוא עושה, ולמה.
לאחרונה התחלתי להבין שהוא היה ילד. סביר להניח שהוא היה אז מבולבל יותר ממה שאני היום.
אני חושב שהילד שאבא שלי היה, התעורר יום אחד וגילה שהוא בן 38... וגילה שהוא לא נהנה מספיק מהחיים.
הוא גילה שהוא נשוי ושיש לו שני ילדים. הוא גילה שיש לו כסף לשרוף. הוא גילה שהוא נראה טוב, ויודע להיות מקסים ומצחיק, וראה עולם...
והוא גילה שהוא לא חי מספיק.
אני לא יודע אם כל זה היה במודע... אבל אני בטוח שזה התבשל לו בפנים. השיגרה.
החיים הלא משתנים האלה של עבודה, בית, חופשה בחו"ל בקיץ.
אני חושב שלא היה לו מספיק כיף.
אני חושב שהוא איבד את עצמו, או וויתר לעצמו, או שכח את עצמו, לטובת דברים אחרים... ופתאום הוא ניזכר... שפעם הוא היה אדם עצמאי... עם כל מיני חלומות ושאיפות, שאני לא יודע מה הן.
אני חושב שהוא רצה קצת שקט.
אני חושב שהוא רצה להיות עם עצמו או עם מישהו אחר.
אני חושב שנשבר לו מהבורגנות הזעירה.
אבא שלי רצה להיות מסגר כשהיה צעיר. הוא גדל בפלורנטין, ברחוב הקישון, ועבד כשולית מסגר באחת מהסדנאות השכנות. אמא שכנעה אותו לעבור לצווארון לבן. עוד לפני שהתחתנו.
אני חושב שבשלב מסויים הבורגנות הזו שברה אותו.
אני חושב שהוא רצה להיות מישהו אחר.
ולו רק לזמן קצר.
וקשה לי לנטור לו טינה על שעזב.
אני מניח שהוא היה ממשיך לחיות בבית עוד שנים... אבל קרה מקרה. הוא הכיר דוגמנית תחתונים צעירה ופתאום הוא מרגיש בחיים.
אני זוכר שראיתי תמונה שלה פעם ב"לאשה", כשחיכיתי בתור במספרה, היה לה שיער קצר מחומצן והיא אמרה שהיא אוהבת שרואים את השורשים כשהשיער צומח, אני זוכר בבירור את הפוזה שבה היא עמדה בתמונה, את המיקום של התמונה בעמוד, את המיקום של העמוד במגזין. כמה שהתמונה הזו חדה. הייתי בן 10 בערך. לפני 20 שנה.
הייתי מספר לכם יותר על כל מה שקרה בינם... אם רק הייתי יודע. זה חלק מהסיפור שחסר לי... ולא נשאר את מי לשאול. את הגירסה של אמא שמעתי... ואני חושב שהיא קצת יותר מדי חד צדדית.
אולי אלך לחפש את הדוגמנית, לשאול אותה. אני לא יודע מה שם המשפחה החדש שלה. אני יודע שהיא התחתנה לפני הרבה שנים.
-סליחה, את נ.פ. ?
-הייתי, פעם. מי אתה?
-אני הבן של א'. זוכרת? רואה את הדמיון? היה לכם רומן סוער באמצע שנות השמונים. אח"כ נפרדתם קצת אחרי שהוא התגרש. את בטח זוכרת... הוא קנה לך אז גולף חדשה... והשאיר אותנו בחובות כשעזב.
-זה היה מזמן, הייתי צעירה. אני נשואה היום, ויש לי ילדים. מה אתה רוצה?
-אני רוצה לדעת על אבא שלי.
-מה זאת אומרת לדעת על אבא שלך?
-אני רוצה לדעת איך הוא היה. אני רוצה לדעת למה וכמה ואיפה. אני רוצה לדעת איפה הכרתם. אני רוצה לדעת איך הוא היה במיטה. אני רוצה לדעת אם הוא הבטיח לך הבטחות. אני רוצה לדעת מה הוא סיפר לך על אמא. אני רוצה לדעת כל מה שאת זוכרת.
-אתה יודע את הפרטים, לא?
-לא. הייתי בן 8 כשהוא עזב, לא ידעתי לשאול את השאלות. ועם השנים די התרחקנו.
-ולמה אתה לא שואל אותו עכשיו?
-כי הוא מת.
-מה?
-מת. אירוע לב, בגיל 52. לפני 8 שנים.
עכשיו יש לה דמעות בעיניים, והיא מושכת באף.
אני יכול רק לדמיין מה היא יכולה לספר לי. ואני לא בטוח שאני רוצה לדעת. איזו מיתוסים ישברו לי.
אני לא כועס עליה.
כמה מכן שכבו עם גבר נשוי או אשה נשואה (לא שלכם)?
כמה מכם הכירו מישהו / מישהי שריגש אותם בצורה שאינה הולמת אדם שנימצא במערכת יחסים. כמה מכן שכבו עם בעליכן... ותוך כדי... חשבתן על מישהו שהגניב לכם חיוך סקסי מוקדם יותר ביום. מישהו שהקסים אותכם במיוחד. איזה בארמן גבוה ופרוע שיער בבית הקפה? מדריך הכושר? המלצרית שהגישה לכם את הארוחה העסקית, וניסיתם לשאוב את הכרס?
כמה פעמים חזרתם לאותו בית קפה או מסעדה, ובלב קיוויתם לראות שוב את אותו אחד. לקבל את אותו חיוך שוב.
כמה מכם חושבים על הצעד הבא?
תהיו כנים!
אני חושב שהרוב.
הרוב המכריע חושב על הצעד הבא. הרוב המכריע חושב על לקחת את הבארמן או המלצרית הזו לחדר האחורי ולקרוע לו את הצורה.
וזה לא קטע מיני בכלל.... טוב נו... לא רק.
אני חושב שזו מין שאיפה כזו להתערבב קצת בחיים אחרים. לדלל טיפה את השיגרה.
ב "ראיון עם הערפד" עולה רעיון דומה. הערפד הזקן מחפש את חברתו של הצעיר, כדי שזה יוכל לטפטף לתוכו קצת מהחיים של הדורות הבאים.
הרצון הזה להתערות קצת בנעורים. להתערבב עם אלו שעדיין הולכים למסיבות ומזדיינים עם זרים. אלו שמכירים אנשים חדשים. אלו שאין להם קקי לנקות ואסיפות הורים ושיעורי בית ומורים פרטיים וגני ילדים ומשכנתא וגינה ועוזרת וחוג מקרמה ודשא וכביסה וגיהוץ וכתמים שלא יורדים ופתיתים ובדידים ותעודות וחופשות וג'ימבורי וסבא טוביה וטיף וטף ופינוקי (כמה שאני שונא את פינוקי) וספרי לימוד. אלו שלא מכירים עדיין את כל הסיפורים של בן הזוג שלהם.
הרצון הזה להתערבב קצת באינפוזיה של חיים שונים בלב כל השיממון הזה של הפריפריה, של ישובים מעוצבים ושכונות מתוכננות. של בתים זהים בשורות וגינות ציבוריות מעוצבות עם איזורי משחקים ומרצפות אקרשטיין ושבילים מעוקלים, בלב ארוחות הערב ותוכניות הטלוויזיה וחטיפים.
כמה מכם מתים לזרוק את כל זה לפח ללילה אחד וללכת לרקוד עם חברים? בלי הבעל בלי האשה בלי הילדים.
לשבת באיזה בר עם כמה חברים ולשתות עד שלא תוכלו לעמוד על הרגליים... ותצחקו כל הלילה.
להוריד שוב איזה ראש או שניים. להריץ שורה. לבלוע קרטונים?
כמה מכם הפסיקו עם כל זה ולא ממש זוכרים למה?
כמה מכם מזיינים מהצד... ומשקרים?
כמה מכם רוצים להכניס אנשים חדשים לחייכם ולא יודעים איפה למצוא אותם?
קורט וונגוט כתב פעם שלדעתו, כשזוגות נפרדים, זה כאילו הם אומרים אחד לשני... "אתה פשוט לא מספיק אנשים בשבילי".
יתכן ואמא ואני ואחותי לא היינו מספיק אנשים בשביל אבא. או שאולי לא היינו האנשים הנכונים.
יתכן ולאבא היה חסר קצת חיים.
מה אני למדתי מכל זה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טרף קל
