לפעמים כשאתה מרגיש שאתה הכי מוקף באנשים, אתה הכי לבד בעולם.
הכל מעורבב אצלי, אני כבר לא יודעת שמחה או עצב,
לא יודעת אם יש חשק לעשות משהו או אין..
כבר לא יודעת כלום..
אני בתחושה שכלום כבר לא טוב ולא יחזור להיות טוב...
וגם אין אף אחד שיראה לי שזה לא ככה שזה אחרת..
הגעתי להבנה בימים האחרונים שלא תמיד החברים שלך הם החברים האמיתיים..
או לאו דווקא חברים.. גם משפחה.. מי שהכי ציפיתי שישים לב,שיישאל..
לא מתייחס.
לא שם לב שמשהו שונה..
בחודש האחרון אני פשוט מרגישה לבד...
שאף אחד כבר לא באמת מקשיב לי..
אני יכולה לדבר שעות עם אנשים בטלפון אבל באמת שיש לי תחושה שאנשים מסויימים
בקשר רק כדי לצאת ידי חובה.
פעם זה היה אחרת. כשהייתי מרגישה לא טוב, היה לי לאן לברוח..
לחברות בעיקר..
עכשיו אני מרגישה שכבר אין לי לאן לברוח מעצמי מהמחשבות..
אני פשוט מרגישה שלאף אחד כבר לא איכפת שאנשים
כאילו עושים לי טובה שבכלל מתקשרים לדעת מה נשמע מידי פעם..
אני בתקופה שאני מחפשת את עצמי מחדש לא יודעת מה באמת אני רוצה ומה יהיה איתי..
ואני מרגישה כרגע שפשוט אין לי אף אחד להיעזר בו לעבור את התקופה הזו...
סתם זה עצוב, שאתה חושב שאתה חשוב לאנשים..
ופתאום הכל מתפוצץ לך בפרצוף כשאתה הכי צריך אותם...
שתעבור כבר התקופה הזו..
אני פשוט משתגעת!!