על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

כבר היינו כאן פעם

אותם אנשים עם אותן העיניים

עם אותה אמונה

שהכל אפשר להבין

שהעולם הוא כמו ספר

שהמשפטים בו מורכבים ומסובכים מדי

וכל שצריך לעשות

הוא להבין את פשר המילה

להתיר את הקשר המשפט

אם כולם שווים

אז למה נועדנו

לשבת ולחשוב בזמן שהעולם מתמלא בטינופת

או לנקות ולקרצף במרץ, עד שהמרץ אוזל ונרדמים?

ואם כולם חופשיים

אז מהי מילה

מהו אותו תא מעצר עשוי אותיות

שהופך את המחשבות שלי לאוויר שמתפזר?

ואולי

למרות הכל

העולם הוא לא ספר

וגם אם נשוב לכאן

ערב-ערב

אותם אנשים

ונשב ונחשוב ונבאר את הספר

או ננקה ונקרצף עד שיתפוררו לנו הידיים

אנו נישאר עדיין חידה לא מפורשת

שהופכת למחשבה

שהופכת למילה

שהופכת לשום-דבר.