על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

 מה לא נאמר כבר בגנות רעיון השיתוף? חיבור זה לא בא להפריך את כל הטענות הללו, אלא דווקא לגלות את יסוד השיתוף האמיתי, יסוד עמוק ואמיתי יותר מכל הפרכה פרקטית.

 בראש ובראשונה יש להבין כי השיתוף הוא הביטוי הישיר לערך הבסיסי ביותר לחברה אנושית מתוקנת – הוא שוויון ערך האדם. הבעלות המשותפת על הרכוש, העיצוב המשותף של השימוש בו, כל אלה שמים את האדם במקום בו הוא חייב לבחור אחת משתי דרכים; הראשונה היא להגביר את האינדיווידואליזם, ולנסות לממש אינטרסים אנוכיים בבעלות המשותפת – תחילה כלפי חלוקת הרכוש, מה שבמהרה יהפוך לחלוקת הכוח וליצירת חברה מעמדית ובלתי שוויונית.

 ואילו הדרך השנייה מחייבת את האדם להגביר ולהעמיק את האמונה בשוויון ערך האדם. אורח החיים השיתוף דורש מהאדם להסתכל על צרכי שאר בני-האדם ולומר: 'הצרכים שלהם חשובים לא פחות מהצרכים שלי. הרעב שלהם, הצמא שלהם, הרצון שלהם להיות נאהבים ולהרגיש שייכים – כל אלה אמיתיים לא פחות מהצרכים שלי.'

 השיתוף מייצר אדם בלי פוליטיקות ובלי מניפולציות – אלא אדם ערכי, שמצליח לראות בשאר בני-האדם ניצוץ של אנושיות, שהאדם המופרט רואה רק בעצמו. השיתוף, מעבר להיותו אורח חיים, הוא בית חרושת לייצור בני-אדם טובים יותר.