על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

זוכר שפעם היית עוד מלחין?

היום אפילו זה לא

הרגשות שלך כבר סוחפים מדי בשביל תבנית עם קצב

אז אתה משרטט אותם בשורות בלי צורה

מקווה שמישהו יבין.

אבל מי שבאמת רצית שיבין

עסוק עכשיו בלהבין איך לגעת במישהו אחר.

הוא אף-פעם לא היה שלך

למרות שלפעמים שיקרת לעצמך שכן

ועכשיו הוא אפילו לא כאן לחשוף את השקרים שלך.

אז ניסית לחזור להלחין

אבל שום אקורד לא מצליח להכיל חיים

ולך רק נותר לקוות שהרעד באוויר

ירעיד למישהו את האיברים הפנימיים

או אפילו רק את העור.

-

מי הולך עכשיו לבד ברחוב

מחפש עצמו בחלונות הראווה?

זה שוב אתה

מודד בגדים

פושט חיים

ברגע.

מי מרכיב בעצב אוזניות

מזהה עצמו בכל שורה שמישהו כתב?

זה שוב אתה

מנסה לראות

בתוכך

משהו מיוחד.

אבל אתה כמו כולם

רוצה לבלוט על רקע

העיר הצבעונית

שבולעת אותך

ואתה נעלם

בכל אוטובוס נוסע

בכל מסע שמנסה

לפרוץ החוצה

מלב כל-כך קטן

-

הייקו

תמצית החיים:

יקיצה, פיהוק וקץ?

שינה עמוקה.