על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

איך נחזיר

את מה שאבד?

הלא אהבתי אתכם פעם

הרי חיינו זה בזה בזה

היה פעם אושר גדול

וקושי עצום

ועצב שמתגנב בלילה

ונמס בחומה של מילה אחת

ולאן כל אלה נעלמו?

היום אנחנו יושבים ובוהים בקיר

מחכים

מזיזים את הידיים בכל הכיוונים

והרי היו פעם חיים בבית

וצחוק וצעקות ורעש גדול

וגם סיגריות וקפה לעת לילה

הרי הכל היה

והיום?

זיכרון מתערבב בדמיון

כנרת רחוקה, דוממת בצפון

ואתם קרובים, דוממים כמוה

ואולי לא היו הדברים מעולם?