תמונה 1:
[הבית הלבן. הנשיא יושב בחדרו וחותם על דפים. דפיקה בדלת]
הנשיא: יבוא!
[נכנס החייל]
החייל: סליחה?
הנשיא: כן?
החייל: אדוני הנשיא?
הנשיא: נכון.
החייל: שלום, נעים מאוד. שמי נמרוד, אני חייל בצבא ההגנה לישראל.
הנשיא: כן, שלום... אני בדיוק עושה כאן כמה דברים חשובים, אז...
החייל: לא, אדוני הנשיא, אני לא באתי לגזול הרבה מזמנך, יש לי בסך-הכל כמה שאלות.
הנשיא:
תראה, זה לא בדיוק הזמן, ובכלל מחכים לי בבית, אתמול איחרתי לארוחת ערב
וגם הכלבים והחתולים... יש הרבה עבודה, וגם כאן עוד לא כל העניינים סגורים,
יש העניין ההוא בעיראק והסיפור עם הבורסה...
החייל: זה יהיה באמת קצר, אדוני הנשיא, אתה אפילו לא תרגיש את זה קורה.
הנשיא: קדימה, תעשה את זה מהר.
החייל: תראה, בזמן האחרון מלמדים אותנו בצבא כל מיני דברים שקשורים למלחמה. אתה יודע, בכל-זאת, צבא... הרי צריך להילחם.
הנשיא: נכון, זה ראוי מאוד להגן על המולדת.
החייל:
כן, נכון, זה מה שתמיד אמרו לנו. אבל בזמן האחרון קשה לי להבין כל-מיני
דברים. פעם נלחמנו כדי שלמדינה שלנו תהיה קיום, והיום זה כבר לא בדיוק עובד
ככה...
הנשיא: מה זאת אומרת?
החייל: אין היום
איום ממשי על המדינה שלנו. זאת-אומרת, לא משהו שאני בתור חייל רגלי יכול
להתמודד איתו. יש טרור ומדינות עוינות, אבל רוב האיום לא נמצא בגבול אלא
בכל מיני נשקים לא כל-כך קונבנציונליים שיש אצל האויב.
הנשיא: אתה חותר לאנשהו?
החייל: תראה, פתאום לא כל-כך הבנתי בשביל מה צריך אותי. הרגשתי קצת מיותר.
הנשיא:
תשמע, אני לא הכתובת. סע לתל-אביב, יש שם אחלה פסיכולוגים, באמת! אחד מהם
עזר לי פעם עם איזו בעיה נפשית במקסיקו, הוא עושה עבודה מעולה! קצת יקר,
אבל מה לא עושים בשביל הבריאות?
החייל: לא, לא זו הכוונה שלי. תראה, אני הבנתי שארצות-הברית נותנת המון נשק ואמצעי לחימה לישראל.
הנשיא: בוודאי, הברית הנושנה בינינו!
החייל:
הסיבה שבאתי אליך היא להבין למה. באמת, הרי אם לא הייתם מוכרים לנו כל-כך
הרבה נשק, הערבים לא היו כל-כך מפחדים מאיתנו, לא היו מתחמשים בעצמם, והכל
היה נפתר מהר יותר. אלא שאתם כל הזמן מוכרים לנו עוד נשק ועוד נשק, ואנחנו
קונים וקונים וקונים, ובכלל אני לא מבין בשביל מה אתם עושים את זה.
הנשיא: זו הברית! הברית בינינו, קיומה של מדינה יהודית ליהודים אחרי השואה, ובכלל זו תקופה קשה, קשה לחיות היום, הרבה פחד, הרבה טרור...
החייל:
אם כל-כך חשוב לכם להגן על ישראל, אז תטפלו בכל אותם איומים ממשיים על
המדינה, באנשי המלחמה הקטנים והמושתנים אנחנו כבר נדע לטפל בעצמנו, והם לא
רק בצד השני של הגבול, אם אתה מבין למה אני מתכוון.
הנשיא: תראה, זה לא כל-כך פשוט, אין לך את התמונה המלאה, ובכלל כבר מאוחר והצלי של בבית מתקרר...
החייל:
בבקשה, אדוני הנשיא, תן לי את התמונה המלאה. הרי אני זה שהולך לעמוד שם
בסופו של דבר, עם קסדה אמריקאית ואפוד אמריקאי ונשק אמריקאי, והולך לירות
באנשים שאני לא כל-כך מכיר, שעושים דברים שאני לא כל-כך מבין... אני בטוח
שזה לא כל-כך מסובך.
הנשיא: ילד, יש דברים שאתה פשוט לא תוכל להבין.
החייל: אני אבין, באמת שאבין, נסה אותי.
הנשיא: והבטן מקרקרת, ויש עוד הרבה דפים לחתום עליהם...
החייל: בבקשה, אדוני הנשיא. עשיתי דרך ארוכה כדי להגיע עד כאן.
הנשיא: בסדר. תראה, בגדול, אפשר לסכם את הסיפור במילה אחת - רוסיה.
החייל: רוסיה?
הנשיא:
אתם, בישראל, חושבים שברגע שברית-המועצות התפרקה הכל נהיה שקט. אבל זה לא
נכון. זה הכל חלק מהתוכנית הזדונית של הסטליניסטים הקיצוניים והארורים
להשתלט על העולם ולהפוך אותו למקום עני ועלוב.
החייל: מה?
הנשיא:
למה אתה חושב שהערבים כל-כך עניים? כי רוסיה שולטת בהם. כל הנשיאים
והמלכים הערבים הם מריונטות שלה. היא משליטה שם שיטה כלכלית הרסנית שגונבת
מכל האזרחים את הכסף ומאכילה בעזרתו את השליטים הארורים ותאבי הכוח הבצע.
והם גם שמנים.
החייל: אני לא מאמין!
הנשיא:
תראה, ישראל והמזרח-התיכון זה משחק נחמד, אבל הוא שום-דבר יחסית למה שקורה
בעולם שלנו. יש פה מלחמה עצומה בין מדינה שפויה, עשירה, מוצלחת וצנועה,
לבין השטן עלי אדמות, רוסיה האדומה
הקומוניסטית-מרקסיסטית-לניניסטית-קיצוניסטית ביותר.
החייל: אדוני הנשיא, אני מצטער, באמת שלא ידעתי...
הנשיא:
אם אתה לא תעמוד שם, בגבול, עם הציוד האמריקאי המוצלח שלנו, זה יגיע גם
אליכם. אתם תצטרכו למסור את כל הרכוש שלכם לממשלה, וכל מה שתראו להמשך
חייכם יהיה עטינים של פרות ופופיקים מתפקעים של שליטים ארורים.
החייל: אם המצב כל-כך חמור, יש רק פתרון אחד.
הנשיא: אני שמח לשמוע. תחזור לגבול ותעשה...
החייל: ליסוע לרוסיה.
הנשיא: מה?!
החייל: אני הולך לטפל בבעיה מהשורש.
תמונה 2:
[רוסיה. שלג. רוח. דממה. החייל נכנס]
החייל: [צועק] סליחה?
[אין תגובה]
החייל: [צועק] יש פה סטליניסטים שמנסים להשתלט על העולם?
[אין תגובה]
החייל: אולי הנשיא התבלבל?
קול: [מחוץ לבמה] כל העולם בכף-ידי!
החייל: אוי לא, הם כאן! [מתחבא]
קול: [הולך ומתקרב] כן, כן! כלכלה ריכוזית, כולם יהיו שווים... סטאלין! לנין! תהיו גאים... יהיה פה קולחוז!
[נכנס השיכור עם בקבוק וודקה ריק לבמה]
השיכור: כן, כאן כולם יהיו שווים, ונשתלט על העולם... [מתמוטט]
[מסך]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
