על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

שוב צפות בך מילים

על זכרונות ואנשים

בתי-קפה ומכוניות

ואוטובוסים עמוסים

על אביגיל והים

ועל עמרי ועל כולם

על איך שוררת רגעים

על איך כולם עכשיו אינם

ואתה מתגעגע

אבל שונא להיזכר

על איך אתה היית פעם

על איך הכל היה אחר

וכמה קל שהעבר

רחוק ולא צריך לזכור

שלושה לילות חסרי-שינה -

האהבות הישנות

ועל אותן הבחורות

והנשיקות והנגיעות

והמצפה מול כביש שבעים

והפרידות המשתקות

על קצה הארץ המובטחת

בדרום הארץ המנופחת

על קו שלוש-מאות ואחת

הלוך ושוב בגלל שפעת

ואתה מתגעגע

אבל הכל בך ממשיך

ויש בבית שמץ אור

כשהכל בחוץ מחשיך

וכמה קל שהעבר

הולך איתך לכל מקום

עכשיו אתה כבר בן עשרים

עדיין בארגז החול

ועל השמש הנצחית

בראש צלול, במכונית

ואיך צרחת בלי סיבה

עם העלמה הברווזית

ועל הדרך לאילת

באוטבוס הריק כמעט

כשהתנפחו בך שירים

אבל יצאה מילה אחת

ואתה מתגעגע

אבל גם יש בך עתיד

עתיד גדול ומשוגע

ומעורפל וגם מפחיד

ויש בו בית, יש בו רעש

יש במות ומסיכות

ויש שתיקה אחת בחושך

שנמשכת כבר שעות