על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

כאן על הגבעה הזאת

אני רואה את ירושלים זוהרת בלילה

ואני חושב לעצמי

איפה היית כל החיים שלי

איפה הלכת לי לאיבוד

ואיפה אפשר למצוא אותך עכשיו

הילד ואביו בשעת בוקר מוקדמת

בדרכם לבית-הכנסת

ואני שואל את עצמי

איפה אבא שייקח אותי

להתפלל איתו

לקוות איתו לאיזה עתיד

לאיזה אלוהים

והאם ובנה בשעת אחר-הצהריים מאוחרת

יושבים במרפסת ושותים את התה

ואני שואל את עצמי

איפה אמא שתלמד אותי

להיות אבא

לאהוב את ילדיי שעוד חבויים בי

לאהוב את העולם

והנער לבדו בשעת לילה חשוכה

מפחד שהמוות יתגנב לו למיטה

ישן עם הדלת פתוחה

שלא יגיע האיש הרע

שלא יהרוג אותו בשנתו

שגם מחר יקום ויזכה לראות

את השמש מתגלגלת בשמיים

מהר אל הר

כאן על הגבעה הזאת

ארצי, מולדתי, זוהרת בלילה

וקולות התפילה עולים בה למעלה

והופכים לעננים

שממטירים עלינו גשם

שמטביעים אותנו באהבות שלנו
בפחדים שלנו