על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

אהובתי משכבר הימים,

חלפו השנים ועברו.

וכבר כשהתחילו ברור היה

שלא לנו הם נועדו.

כן, רצינו לחיות, חלמנו חלום,

תפסנו מקום בעולם.

חשבנו - העתיד הוא שלנו!

אך סיימנו בבור כמו כולם.

אהובתי משכבר הימים,

חלפו השנים ועברו.

וכבר כשראיתיך לראשונה

הרגשתי: הנה, כמעט נגמרו.

היית אז יפה, עורך המתוח

טמן בחובו מתנות.

אך עם הזמן הלך ורפה הוא

ונותרו בו רק יבלות.

אהובתי משכבר הימים,

חלפו השנים ועברו.

ולא רק פרחייך נבלו איתם

הרי גם שושניי קמלו.

בנבכי זכרוני טבועים עוד לילות

עירומים, רטובים מזיעה.

אך היום זכרוני לא הותיר לי

אלא נחירות ושתיקה.

אהובתי משכבר הימים,

חלפו... אהובתי... הימים...

הים...

סבתא שולה מטגנת קציצות...

התכוונתי לומר...

מי האחרון בתור?...

זאת-אומרת... מה?... מי?...

איפה אני?