על אקזיסטנציאליזם ובתי שימוש

אם ככה זה נגמר

אז למה זה עדיין?

ואיפה הרחמים

ואיפה השפתיים?

והשקט והפחד לקום מחר לבד

והסרט והרעש וחיבוק שלא נגמר

וככה זה נגמר

וככה זה עדיין.

נחצה עכשיו לשניים.

וכל אלה שהכרנו יתרגלו כבר תוך שעה

רק אנחנו עוד נזכור לילות ספורים של נחמה

אם הייתה פה נחמה

אם יש בזה עדיין.

נותרה רק המשוגעת

עם העצב בעיניים.

ואני ארוץ אליה אתחנן לאהבה

ככה יעבור הלילה, אני והיא והדממה

ומאז הכל דממה

והכל דממה עדיין.

ורק זה שם כל הזמן

כמו לכלוך מציק בעין.